דברי שאול עה"ת ומגילות שכב

להתקבץ ביחד אדם אחד אשר יהיה שלם בתכלית השלימות. אך נרא' דזה דוקא בישראל שיש להם דת אשר יקבצם ובהצטרף אשר ישמרו דתם כל אחד ואחד מה שמחזיק יוכל להיות שיהיו נקראו בכללות אדם תשלם אבל אוה"ע שאין להם דת אלקי ורק דת אנושי א"כ ל"ש צירוף שבהקבץ אנשים רבים יהיו לאגוד' אחת ויהי' אחד השלם שמי ומי יקבצם וכל איש אשר לו מדה או חכמ' למורש' היא לו לבדו וז"ש ואתן צאני אדם אתם היינו שאתם בהתקבץ ביחד יוכל להיות אדם אחד בשלימות שהדת מקבצם אבל באוה"ע כל אחד בפני עצמו ומי יקבצם ועיין רש"י והוא מהמדרש פרש' ויקרא שבעשיו כתיב נפשות וביעקב כתיב כל הנפש שביעקב נעשו לנפש אחת וז"ב. והנ' גם בדוד אחרי שהבטיח לו שביתו יהי' נכון עד עולם הנה זה שאמר וזאת תורת האדם היינו שבמה שדיבר על בית עבדו למרחוק זאת תורת האדם: ובזה מיושב קושית התוספות שהקשו בכמה מקומות ומהם ביבמות דף ס"א דר"מ אומר שגוי שעוסק בתור' הרי הוא ככת"ג שנאמר אשר יעש' אות' האדם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הרי דאף גוי נקרא אדם. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שעוסק בתור' ומקיים הדת האלקי א"כ שפיר נעש' בצירוף אדם וזהו אשר יעש' האדם וחי ודו"ק

והנה מכ"ז נרא' כמה מעלת החבר' שמתחברים ביחד לדבר מצוה שבהצטרף זכות ומעלת כל אחד בפני עצמו נעש' בקיבוץ האדם השלם וחז"ל הגדילו מעלת תפלת ציבור באמרם הן אל כביר לא ימאס וה"ה בכל חבר'. ודוד המלך אמר בי יכתירו צדיקים והיינו שסביב סביב עוטרים על ידו הצדיקים והיו לאגוד' אחת. ומעת' ז"ש עם נבל ולא חכם היינו אף שקבלתם את התור' והדת מחבר אתכם בכ"ז לא חכם. ולזה אמר הוא עשך ויכוננך ודרשו חז"ל בחולין כרכא דכולא ביה ממנו כהנים ממנו לוים וכו' והיינו שאתם בכלל מקובץ מפרטים הרב' ונעשים ביחד האדם השלם. ולזה אמר זכור ימות עולם וגו' בהנחל עליון גוים יצב גבולות עמים למספר בני ישראל והיינו שישראל היו שבעים נפש ובהקבץ שבעים נפש נעש' מזה אדם השלם ואומות העולם הם שבעים אומות ואינם קרויים אדם שאינו מקיבץ. וע"כ ראוי שנהיה לאגוד' אחת ואז יהיה אחד השלם ודו"ק היטב

והנה גם בימים יש לב וסגול' עד"מ שבת היא הלב של כל ימות השבוע וכן ר"ח ויו"ט והלב היותר נבחר הוא יוה"כ והוא נקרא שבת שבתון וזהו מה שאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם. והכוונ' לדעתי ע"ד מה שאמרתי כי דוד נבחר והוא הלב שבכל השבטים ומכל השבטים לא נבחר רק שבט יהוד' ומשבט יהוד' נבחר דוד וז"ש גלמי ראו עיניך היינו שבחרת בי להיות מלך ועל ספרך כלם יכתבו והשיב ימים יוצרו ולא אחד בהם והקרי הוא לו בוי"ו ופירש"י שבחר בשבת וביוה"כ וז"ש כמו שבחר בדוד מכל ישראל והוא הלב כמו כן בחר מהימים השבת ויוה"כ להיות לו לבד' והם השלימות מכל הימים. וזהו שאמרו בסנהדרין מה היום מיומים והשיב מה גבר בגוברין ועיין רש"י שם. וזה מה שאמרו משמת יוסי בן יועזר בטלו אשכולות ומפרשי' איש שהכל בו והיינו שעד ימיו היה איש אחד אשר היה כלול כל השלימות הרוחני אבל אח"כ בטלו והי' בצירוף אנשים רבים אדם השלם ודו"ק ועיין ביע"ד בדרוש ד' שדרש בז' אב בשנת תקל"ד

בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי ע"פ מה דכתב רש"י ריש פרשה בראשית אמר ר"י לא היה צריך להתחיל התור' מבראשית אלא שאם יאמרו האוה"ע לסטים אתם אמור להם שברצונו נתן להאוה"ע וברצונו נטל' מהם. ולכאור' צריך ביאור דמהיכן יוכיחו ישראל שהקב"ה נטל מהם דלמא ישראל גזלו. אך נרא' כיון דבתחלה הציב גבולות עמים מכוון למספר בני ישראל שהם שבעים ושבעים גבולות עשה להם ע"כ שעיקר הוא בשביל ישראל וז"ש שאל אביך ויגדך שבהנחל עליון גוים הציב גבולות עמים למספר בני ישראל וא"כ מזה מוכח שכל הטורח לא טרח רק בשבילך וז"ש זכור ימות עולם דלכך התחיל' התורה לספר כח מעשיו לעמו והתחיל מבראשית ודו"ק

כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו. לפענ"ד הכוונ' דהנ' לפעמים רוצ' הנשר לסתור קינו ויקח הגוזליו על אברתו לסוכך עליהם כמו כן הקב"ה סותר לפעמים המקדש שהוא קינו ושופך חמתו על עצים ואבנים ומרחם על בניו. וז"ש כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף וסוכך עליהם וז"ש יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ודו"ק

אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. הדבר תמוה דבמית' כתיב בלשון עתיד אמית ולא כתיב אני ממית או המית וברפוא' כתיב מחצתי. וביאור הענין דהנ' בשבת דף קנ"ב אמרו דעתידין צדיקים דהוו עפרא דכתיב וישוב העפר אל הארץ כשהי' ואח"כ אמרו דהאי ברשעים כתיב והדבר תמוה דהא כבר אמר דבצדיקים ג"כ כן. אמנם נרא' ע"פ דברי בעל עקיד' דהפרידה שלימ' היה במשה שהעפר שב אל מקומו וברשעים הנפש מחובר אל הגוף וקשה ההפרד' ובבינונים אין הפרידה קשה כל כך וז"ש שברשעים אין הפריד' נוח' ובצדיקים ג"כ אין הפריד' שלימ' רק שעה קודם תחיית המתים שאז הקב"ה מפריד הפרד' שלימ' וז"ש אני אמית ואחיה