דברי שאול עה"ת ומגילות שכ

הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך הכוונ' לדעתי עפמ"ש החובת הלבבות במשל בעבדי המלך שצוה המלך שישאו את בנו על פני המים וצוה לעבדיו שיכבדו אותו גם צוה אותו שיכבד אותה במאכל ומשת' וכדומ' וזה השר מתעלם מעשות כזאת להם האין מן הדין שעבדיו יאמרו לו אתה האיש המתעלם ממצות המלך גם אנחנו נתעלם מעשות לך אשר צונו המלך ותטבע בנהר. כן גם כל הגוי הזה אם האדם יתעלם ממצות הבורא עליו אז גם הטבע תתעלם מעשות לו חק דבר יום ביומו אז יגוע ויחלש יעו"ש כי שניתי דבריו לאהבת הקיצור. והנה חז"ל דרשו על הוא עשך ויכוננך שברא הקב"ה כונניות באדם ע"ש וז"ש הלד' תגמלו זאת הלא הוא אביך קניך הוא עשך ויכוננך ואם הוא יתעלם ממך כדרך שאתה מתעלם ממנו או אז ישיגוך רע מאד. ומה נכבד בזה דברי התרגום שתרגם על עם נבל עמא דקבילו אוריית' והוא פלאי וכבר כתבתי בזה. ולפמ"ש אתי שפיר שהוא שאל אותם אחרי שקבלתם תורתו ומתעלמים ממנו האין מן הדין שיתעלם מהשלים לך כל עניני הטבע שאם יחסר אחת מהם יגוע אדם ואיו ודו"ק

או יאמר דהנ' כבר אמר הנביא אם אב אני איה כבודי ואם אדון אני איה מוראי. והענין דאנו יש לנו שני בחינות בחינת הבן ובחינת העבד בחינת הבן שמחוייב בכבוד אביו מצד השכל והקבלה ובחינת עבד שהבן מצד שהוא נולד ממנו אף שיהי' לו מורת רוח ממנו אהבת האב לבנו שמצד הטבע לא יניחהו לענוש אותו בחזק' לא כן העבד שהאדון יוכל לגרש אותו ולא ישלם לו ולא יזון אותו ואם אמר יאמר עשה עמי ואיני זנך רשאי לכך שאל אם אב אני איה כבודי שמצד תכונת הנפש הבן יכבד אב ואם אדון אני איה מוראי למה לא תתראו מפני. וז"ש הלד' תגמלו זאת הלא הוא אביך וגם קנך והיינו שהוא לך לאב ולאדון שקנך

עם נבל ולא חכם. בתרגום אונקלוס עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו והיא תימה וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי עפמ"ש בגוי נבל אכעיסם ופירש"י נבל אלו הכופרים וכן הוא אומר אמר נבל בלבו. והנ' לפ"ז יש נבל שהוא נבזה ונמאס ויש נבל שהוא ע"ש כפירתו. והנ' בעוה"ר המתפקרים והמתפרצים בעם שכופרים בתורת משה רבינו הם הנקראים נבלים וז"ש כבל ולא חכם היינו שאף שקבלו התורה ואפ"ה כופרים הם וזה שנקרא נבל וז"ש עמא דקבילו אורייתא ודו"ק

או יאמר בדרך הלצה עפ"י מה שאומרים העולם דהמשכיל אף שהוא רשע בכ"ז יוכל לפעמים לעשות מעשה שייטב בעיני ד' וז"ש עם נבל שהם רשעים ולא חכם שיעש' לפעמים דבר טוב אף שהוא רשע ודו"ק

עם נבל ולא חכם. בתרגום אונקלוס עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו כבר כתבתי בזה כמה פעמים וכעת נרא' לי דהנ' כבר כתב הרמב"ן על פסיק קדושים תהיו דיכול האדם להיות נבל ברשות התור' ולכך הזהיר שיהיו קדושים אף במה שהתיר' התורה שאף שהתירה התור' לאכול אבל לא בדרך זולל וסובא וגם אף שהתיר' התור' לבא על אשתו אבל לא יהי' שטוף בזימ' וכדומ' ולפ"ז ז"ש עם נבל והיינו שהם נבלים ברשות התורה וז"ש עם נבל עמא דקבילו אורייתא והיינו שמקבלים התור' ואעפ"כ הם נבלים ברשות התור' וז"ש ולא חכם להבין כוונת ותכלית התור' ודו"ק

או יאמר לדעתי דהנ' כבר האריכו כל המפרשים שאנחנו מחוייבים לקיים התור' מצד האמונ' ולא ע"י חקיר' שע"י החקיר' אי אפשר שלא יטה קצת מדרך התור' להפילוסופיא הארור' וגם רבים וגדולים מאנשי השם כמעט נטיו רגלם בחלקת הצורים אשר להפליסופיא והמליצו ע"ז וארשתיך לי באמונ' היינו שאת' תהי' שלי ע"י אמונ' ולא עפ"י חקיר' וז"ש עם נבל היינו שנטו מדרך התור' אל החקיר' וע"י כן יטו אל הרע' וינזרו לבושת וז"ש עמא דקבילו אורייתא והיינו שהם מחוייבין להאמין מצד התור' שקבלו עליהם ולא חכם והיינו לא ע"י שיחכמו דהמתחכם בתור' סופו ליפול ברע' וז"ש ולא חכימו ודו"ק היטב

עוד נרא' לי עפמ"ש בקדושת לוי לפרש הא דאמרו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התור' דיינו והקש' והיאך היו די אם לא היינו מקבלים את התור' מה לנו בהר סיני ובכל הטובות. וע"ז אמר דהנ' כבר אמרו שאברהם אבינו היו כליותיו נובעות חכמה והיינו שלפי שהי' דק השכל וחף מכל תאות החומריות ע"כ היה כליותיו נובעות חכמ' וקיים כל התורה עד שלא ניתנ' לפ"ז הרי אמרו ישראל שעמדו בהר סיני פסק' זוהמתן וכיון שכן היו יכולים לקיים את התור' אף שלא היה נותן להם התור' אלא שהקב"ה הטיב עמהם ונתן להם את התור' אשר אף הגס השכל שבהם נזדכך עד כי שמע התור' ע"ש ודפח"ח. ולפ"ז זה שאמר ראו גם ראו האבות הקדושים אף שלא קבלו התור' היו כליותם נובעות חכמ' וקיימו אתם שקבלתם את התור' ומכל מקום לא קיימתם עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו ודו"ק היטב

או יאמר שאמר להם ע"ד מה שאמרו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכח' וע"ש במדרש והארכתי שם בחידושי דיום הדין היינו שמעניש אותם על לא שמעם בקול ד' והתוכח' היא שאינו מעניש אותם רק שמפרט להם שיראו בעצמם למי חטאו לד' אשר גמלם כל טוב וז"ש הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא