דברי שאול עה"ת ומגילות שיט

הרבות כי מהאחד לא ימצא אלא האחד והביא שמזה יצא שורש פורה רש ולענה דעת המינים שאמרו שיש שנים ופועל הטוב לא יפעול הרע ויש שתי פועלים וע"ז הכו החכמים השלימים על קדקדם כי אחר שאנו רואים כל הנמצא בעולם יגיעו לתכלית אחד א"כ אי אפשר לומר שהן שתים וע"כ הסכים אבן רש"ד שבפועל הכללי כהקב"ה לא יפול שאלת החכם אשר מאחד לא יצדק אלא אחד כי זה שייך בפועל פרטי לא פועל כללית כי לבעבור שיתקשרו כל חלקי המציאות כלם בכללות לכך יפול בזה ענין הרבוי. ואמר אבן רש"ד שהאל צוה אל ההתחלות שיצא אל הגלגלים שיתנועעו אלה התנועות ושבמצות המצוה עמדו השמים והארץ כמו שבמצות המלך הראשון במדינ' עמדו המצווים המסודרים יעו"ש וע"ז שמח העיקרים כי הוכרח להודות אמונת החידוש כי אחר שהוא ע"ד המצוה ע"כ הוא חידוש כי ע"ד החיוב לא יפול לשון מצוה ע"ש. וזה נלפענ"ד כי משה רבינו רצה לקבוע להם אמונת החידוש כי אחר שהוא ע"ד המצוה ע"כ הוא חידוש לזה אמר האזינו השמים ואדבר' ותשמע הארץ אמרי פי כאילו יאמר בשם ד' שמצוה להם שיאזינו השמים ותשמע הארץ כמו שסיים בסוף כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו ומזה מבואר אמונת החידוש ולזה אמר שלא תפול ברשת זו טמנו המינים שאמרו שיש שתי רשויות ח"ו פועל הטוב ופועל הרע לזה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונ' ואין עול וא"כ מאין בא הריבוי וע"כ שהריבוי בא מפאת המצוה וא"כ נודע אמונת החידוש ומציאות אל ולזה אמר הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך ודו"ק היטב

האזינו השמים ואדבר' ותשמע הארץ. במדרש משה רבינו היה קרוב לשמים ע"כ נתן האזנה לשמים והשמיע' להארץ אבל ישעי' היה רחוק משמים ע"כ אמר שמעו שמים והאזינו ארץ. הענין הוא דהנ' בספר חזון למועד הנדפס מחדש ראיתי שהאריך בזה שהנ' החקיר' בחכמות יתכן על שני דרכים האחד קשה מאד לפתוח מהארץ ולעלות מעל' למעל' עד רום רק ע וזה יכבד על האדם אבל אם יוכל להתחיל בשמים ומשם ירד מטה לארץ היה ניקל עליו הדבר. והנ' משה רבינו רצה בתחלתו ג"כ להתחיל ממט' למעל' ע"ז אמר לו הקב"ה של נעליך מעל רגליך היינו שלא תתחיל מעל הארץ שהוא בדמות רגל והרגל נושא הראש כי אם אדרבא הראש נושא את הרגל והשיכור אשר אין לו דעת יפול ע"ש שהאריך כי ע"י חכמת התורה נוכל לחקור ממעל' למט' והאריך שם בדברים נעימים ולפ"ז זהו מה שאמר משה היה קרוב לשמים והתחיל ממעל' למט' ע"כ אמר האזינו השמים ותשמע הארץ אבל ישעיהו אמר להיפך כי הוא התחיל ממט' למעל' ודו"ק היטב

יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. הכוונה לדעתי ע"פ מ"ש החוקרים ההבדל שבין גשם לטל שגשם הוא לחות הארץ העולה מעל' מעלה וחלקי מים זכים העולים וכאשר יתקבצו למעלה חום השמש יגרשם כי לא נשא אותם החום לשבת שם להיותו הפכיי וגרדו לארץ ולכן כאשר נתייבש האדמ' ולא יעלה לחות כ"כ לא ירדו גשמים אבל הטל אינו מלחות הארץ רק יורד מנטיפות הלחות החלק האויר הרחוק מאתנו ועומד קר ולח ומשם נטפו אגלי טל על הארץ ולכן תמיד עדי יום יום כהחם היום ירדו טפי טל מן חלק האויר המקורר והנ' לפ"ז הגשם בא מן הארץ ויורד לארץ והטל יורד מחלקי האויר והנ' כאן קרא משה לשמים ולארץ ולזה אמר שיערוף כמטר לקחי דהיינו שיהי' אתערות' דלתתא ואח"כ תזל כטל אמרתי שיהי' אחר כך אתערות' דלעילא ודו"ק

יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. לפענ"ד נרא' ע"פ מה דאמרו בנדרים דהפלפול ניתן למשה ונהג בו טובת עין ונתנ' לישראל. והנה הפלפול אינו תמיד ולפעמים אין מקום לפלפל והוה כמו מטר שג"כ לפעמים יורד ולפעמים אינו יורד אבל אמרתי תזל כטל ודו"ק

הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם אונקלוס תרגם עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו. לבאר הדברים כבר כתבתי וכעת נרא' לי ע"פ מ"ש בשם הרב הצדיק מוהר"מ פריסקר ז"ל לפרש מ"ש שאברהם קיים התור' עד שלא ניתנ' התור' לפי שאיברים וגידים של אדם כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וכל אבר מוכן לפעולתו וז"ש שהיו כליותיו נובעות חכמ' והיינו שכ"כ נזדככו איבריו עד שהבין בעצמו מה שהאבר מוכן ע"ש. ולפ"ז ז"ש בניו מומם היינו ששחתו אבריהם עד שנשארו במומם וז"ש עם נבל היינו שאף שקבלו התור' בכ"ז לא חכימו ולא הבינו את אבריהם שמוכנים לעשות רצון קונם ונשארו במומם ודו"ק, ומ"ש הלא הוא אביך קנך נ"ל לפמ"ש אם אב אני איה כבודי ואם אדון אני איה מוראי. ופירשתי דהנ' במצות ל"ת שייך מצד אדנות לפי שהוא אדון ואדון צריך העבד לירא מפניו שלא לבעט ומצד אב מחויב לכבדו לעשות כל אשר צוהו. וז"ש כאן הלא הוא אביך וגם קנך שקנ' אותך להיות לו לעבד ומ"ש הוא עשך ויכוננך שברא כונניות באדם נרא' לי עפמ"ש החובת הלבבות המשל שמסר המלך בנו לעבדיו ומשרתיו ופקד עליו שאם ישמור מצותם אז גם הם ישגיחו עליו לשמרו ואם לא א"צ השגח' ויאמרו לו עבדיו למה לא שמרת מצות המלך ואנחנו שמרנו מצותיו והנה הקב"ה ברא כונניות באדם מה שצורך לחיי אדם ע"פ האדמ' והאדם צריך לשמור מצות אלקים וז"ש הוא עשך ויכוננך ולמה לא שמרת כדרך ששמרו הם ודו"ק: