דברי שאול עה"ת ומגילות שיח

הדיבור בזה וזה מ"ש עם נבל ולא חכם ותרגם אונקלוס עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו והנה כבר נודע כי דברי האונקלוס תמוהים וכבר כתבתי בזה כמה דברים: וכעת אומר שרצה להורות כמה יתיר' חבתן של ישראל אם מקיימים התור' והמצות וכמה כחם נפסד אם מקלקלים המעשים והיינו שבאמת כל קלקול מעשיהם אם אינם מקיימים התור' הוא שהרעו כל הנהגה השגחיות וגם הנהג' הטבעיות נהפך להם לרועץ ובאמת לאחר שקבלו התור' והיו זכו עי"ז להנהגה השגחיות ולא חכימו להבין שזה כל תפארת בני ישראל. וזה לדעתי מה שביקש משה רבינו אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה ובמה יוודע איפוא כי נפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמ' ופירשו חז"ל שביקש שתשר' שכינ' על ישראל ולא תשרה על אומות העולם. והכוונ' כי כבר נודע מ"ש המור' כי שכינה היא כנוי לאור נברא או להשגחה וא"כ זה שביקש משה רבינו שיוודעו ע"פ תבל שהנהג' השגחיות שזה תואר לשכינ' שישר' על ישראל היינו שעי"ז יתחדש הנהגה השגחיות ותתבטל כל מציאות הנהג' הטבעיות ונתרצ' לו השם במה שביקש הראני נא את כבודיך ואמר לו אני אעביר כל טובי על פניך והיינו שצדיק כמוך תוכל להעביר כל הנהגה הטבעיות אבל לא כל כללות ישראל כי אם אתה ואנשי מופת כמוך היודעים לשנות הנהג' הטבעיות כרפב"י וחביריו וזה הי' ענין הנהגת המלאך שבא בימי יהושיע והיינו שמלאך כינוי לכחות הטבעיים כמ"ש הרמב"ם במורה והיינו שלא תמיד יזכו להנהג' השגחיית שתתבטל כל מציאות הנהג' הטבעיות רק לפעמים יש הנהג' השגחיות שהוא מעוטף תחת מעטה הטבעיות כמ"ש הרמב"ן כמה פעמים כי כל התור' מיוסד על נסים נסתרים שמעוטפים במעטף הטבעיים וזה ענין ערך מלאך שהוא אמצעי בין הקב"ה כביכול ובין האדם אשר למטה ולפעמים נראים לבני אדם כדמות אנשים ולפעמים כמלאכים וכמו שאמרו במדרש והיינו שלפעמים הם נסים נסתרים ונרא' מעוטף בטבע והם נראים כאנשים ולפעמים רק השגחה ונראים כמלאכים ודו"ק היטב בכל מ"ש

האזינו השמים ואדבר' ותשמע הארץ אמרי פי. במדרש משה אמר האזינו השמים וגו' וישעי' אמר שמעו שמים והאזינו ארץ וכו' ד"א משה היה קרוב לשמים ואמר האזינו השמים ולפי שהי' רחוק מהארץ אמר ותשמע הארץ וישעי' היה רחוק מן השמים אמר שמעו שמים והי' קרוב לארץ ואמר האזינו ארץ. לבאר הענין נרא' לפענ"ד דהנ' הבעל עקיד' שער פ"ב האריך בביאור הכתוב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו דמשה רבינו בכל האותות ומופתים שעש' היה לו ידיע' ברור' בהשגת נבואתו וכל מפתחות ואוצרות חיצונות ופנימיות נמסרו בידו וכביכול כאילו לא הי' צריך להתפלל לד' אלקיו והיה כשר לפני המלך וכל אשר יגזור אומר כן יקום ע"ש שהאריך בזה. ולפ"ז משה רבינו שהיה שליט על כל מערכת השמימות והיה בידו לגזור על כל צבא מרום במרום לכך הקדים השמים שישמעו אמרי פיו להורות שהוא שליט בשמי מעל כעל הארץ אבל ישעי' שהי' רחוק מן השמים והוא היה מהנביאים אשר היו צריכים תפל' ותחנ' לפני ד' לכך תלה השמיע' בשמים ולזה מסיים כי פי ד' דיבר והיינו כי אין יכולת בידו לצוות על שמי מעל בלתי כי יחנן לד': אך הענין מה שרצ' משה רבינו בזה להעיד שמים וארץ נרא' לפענ"ד עפמ"ש במדרש מגלת אסתר על פסוק אם על המלך טוב יכתב לאבדם שאמר משה רבינו לאליהו זכור לטוב שילך וירא' אם בטיט היא חתומ' תפלתינו נשמעת ואם בדם נחתמה מה שהי' הוא וכתב היפה ענף שהטיט רמז ע"ד זכור כי עפר אנחנו והדם רמז לנפש כי הדם הוא הנפש והכוונ' שאם נדונים בבחינת טיט והוא היצה"ר המטע' לאדם ע"ד אנחנו החומר אז יש להם תקוה ואם בבחינת הנפש שהיא יודעת וחוטאת אין מחיל' או שאם חטאו בבחינת הטיט שהיא החומריות שנהנו מסעודתו של אותו רשע יש להם תקוה ואם בבחינת דם שהוא עבירה באמונת הנפשות אין להם תקוה וזהו הדם דהיינו שחטאו בצלם ע"ש. ובזה פירשתי מ"ש במדרש ויקרא אני כתבתי עליך כי הנפש הוא הדם ואת יוצאת וחוטאת הוה ונפש כי תחטא. והכוונ' דהא דם מורכב מחומר וצור' והחומר הוא מושך לצד טבעו להארץ והצורה נמשכת למעל' לשמי מעל' ולכך אם הנפש חוטאת שהיא מצד שמי מעל' זה גרע. וכזה פירש הרמב"ם על הרהורי עביר' קשים מעביר' ככתוב בדרשות הר"ן ואני פירשתי במקום אחר בד"א. והנה משה רבינו התרה בהם שמים וארץ והיינו אם אולי יעברו מצד שמימי או מצד החומר בחינת ארציי ועל שניהם הזהיר אותם. אמנם זה דרך כל אדם שאינו מבין כי אם דברים הקרובים לטבעו ולכך משה רבינו שנזדכך כל כך עד שהיה קרוב לשמים והיינו לשרפי מעל' לכך נתן האזנה לשמים והיינו שהאזנה קרוב יותר והוא חשב בענותו כי גם כל ישראל קרובים יותר לשמים מעל הארץ ויחטאו חלילה מצד מה שיש בהם מדקות העיון וכמו שפירשתי על הכתוב בראשו נגעו ולכך התחיל בהאזנה לשמים אבל ישעיהו שאז היו הדורות מתמעטים ודור המדבר היה דור דעה וחטאו בעגל בציור דק כמ"ש הכוזרי. אבל בדורו של ישעיהו שחטאו בגשמיות ומנשה עשה כל התועבות בחומריות ובגשמיות לכך נתן האזנה לארץ ודו"ק היטב

ובגוף הכתוב נראה לפענ"ד עפ"מ שהאריך העיקרים במ"ב פי"ג שאחרי שהשם יתברך הוא האחד בתכלית הפשיטות והאחדות א"כ מהיכן נמצא הפעולות