דברי שאול עה"ת ומגילות שטז

מצד איכות הפועל. וההבדל הוא שמצד הפעול' אין הבדל בין איש זה לשאר אנשים אבל מצד איכות הפועל יש הבדל בין זה לזה והנה חז"ל באו להורות שמצד הפועל לא חטאו וזהו אומרם דוד לא חטא לא שרצו לשלול שלא חטא כלל שזה אי אפשר לשום מר למתוק חליל' רק שרצו לתת מסוה ע"פ דוד שכפי מ"ש כל כוונת נתן הי לומר שדוד חטא מצד שהוא דוד וע"ז אמר לא חטא דוד כי היו לו התנצלות רבות אף שגוף הפעול' נשאר'. וזה מ"ש אנא חטא העם הזה חטא' גדול' שהחטא הי' גם מצד הפועל. וזה מ"ש לא היו ישראל ראויים לאות' מעש' וכו' לא הי' דוד ראוי לאות' מעש' וכו' והיינו שמצד הפועל דהיינו ישראל ודוד לא הי' ראוי לאות' מעש' וז"ש דוד חטאתי לד' והיינו כי דוד התודה שחטא מצד הפועל שהוא תלוי בשיקול אל דעות כמ"ש וע"ז אמר גם ד' העביר חטאתך והיינו מצד הפועל אפס כי ניאץ נאצת וגו' והיינו מצד הפעול' הרע' אתה נענש ודו"ק היטב

ועתה כתבו לכם את השיר' הזאת עיין רמב"ן כי נקרא שיר' שישראל יאמרו בשירה ורננה. ולפענ"ד הכוונה דהנה דרשו חז"ל תשורו מראש אמנה עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא ופירש השל"ה שיאמרו שירה על מה שעתיד לבא ועוד לא ראו בעיניהם ומפני גודל הבטחון ואמנה באלהיהם יאמרו שירה אף שלא ראו עוד ודפח"ח

והנה גם כאן משה רבינו הגיד להם כל העתיד לבא עליהם ולבסוף יגאלו וישראל יאמינו בהם ויאמרו בשירה ורננה על מה שעתיד לבא עליהם אמנם בגוף המאמר נרא' לפענ"ד עפמ"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם יהי' רעה בעיר וד' לא עשה. ושמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון נ"י כדרך שהמלך מזהיר לעם אם ישמעו יטב להם ואם לא ישמעו אח"כ כשיהי' רעה אין עליו אשם כי הוא הזהירם והנה תקיעת שופר כתב רבינו סעדי' גאון דאחד מהטעמים היא שהוא מזהירם אם ישמעו ואם יחדלו. וז"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אז אם יהי' רעה בעיר וד' לא עשה והיינו שכביכול הוא לא גרם להם ותהי עונותם על עצמותם ודפח"ח

ובילקוט על המקרא הזאת תמצא שכוונו לזה ע"ש במשל. וזה לדעתי מ"ש במדרש מיום שאמר הקב"ה הברכות והקללות הרע' באה מאילי' וז"ש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב ועיין בעקיד' ריש מגלת איכה

ולפמ"ש אתי שפיר שהקב"ה אמר להם ברכות וקללות ואם ישמעו תבא הברכות עליהם ואם לא ישמעו תבא עליהם הקללות ועיין יחזקאל ל"ג ותמצא הדבר מבואר במקרא. ובזה אני אומר מ"ש בר"ה דף ט"ז מפני מה תוקעין בר"ה רחמנא אמר תקעו אלא מפני מה תוקעין כשהן עומדין וכשהן יושבין אלא כדי לערבב השטן ועיין ת ס' שהקשו דהא עובר על בל תוסיף ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין ענין אחד לשני התקיעות דתקיעות הראשונות להן כדי שיעורר לב אדם לחשוב' ותקיעות השני' הוא שאם ישובו מדרכם יגאלו ויתקע בשופר גדול וא"כ כל שאין ענין אחד להם לא שייך בל תוסיף וז"ש מפני מה תוקעין בר"ה. והשיב רחמנא אמר תקעו והיינו כמלך שמזהיר ברוב חסדו את העם וז"ש רחמנא אמר והיינו שמצד רחמנותו מזהיר את העם שישובו וע"ז מקשה דא"כ למה תוקעין שנית ועוברין על בל תוסיף וע"ז אמר כדי לערבב השטן והיינו כמ"ש התוס' בשם הירושלמי זימנא קמא בהיל ולא בהיל זימנא תניינא בהיל ואמר הא ודאי אתי משיחא והיינו דהתקיע' השניי' מורה שכבר שבו והוא זכר לתקיע' שיתקעו בשופר גדול. וז"ש רש"י כשרוא' שישראל מחבבין המצות ודו"ק

והנה זה שאמר כאן ועתה כתבו לכם את השיר' הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהי' לי השיר' הזאת לעד והיינו כמו מלך שמזהיר את העם שיעשו תשוב' ואם לא ישובו האשמה בראשם ודו"ק

וענתה השיר' הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום פרשתי ע"פ מה דאמרו בראתי יצה"ר בראתי תור' תבלין. ולזה אמר כי לא תשכח מפי זרעו והיינו התור' לא תשכח כי ידעתי את יצרו הקש'

או יאמר ע"ד מה שאמרו בסוכ' כי הקב"ה אומר ואשר הרעותי וז"ש כי ידעתי את יצרו. ועוד נרא' לי דהנ' אח"כ אמר הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם ואף כי אחרי מותי ובמהרש"א בסנהדרין גבי הני בריוני דהוו בשבבותא דר"ז מקשה מה ק"ו דלמא כשימות יאמרו דאין מי שיגין בעדינו. אך לפענ"ד נרא' דמשה רבינו ידע כי בבואם אל הארץ ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים כמו שאמר להם וא"כ שפיר הוה ק"ו מה בעת שמשה אין מכניסם לארץ ממרים הם אף כי אחרי מותו שיכנסו לארץ וז"ש כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ ודו"ק

ועתה כתבו לכם את השיר' הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהי' לי השירה הזאת לעד בבני ישראל וגו' כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום וגו' ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התור' הזאת על ספר עד תומם ויצו משה את הלוים וגו' לקוח את ספר התור' הזאת וגו' וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דבר' השיר' הזאת עד תומם. לפענ"ד מה שהפסיק באמצע במ"ש הס"ת ונתנת להלוים