דברי שאול עה"ת ומגילות שיד

דבאמת מה שהשיב אפו הי' לפי שאי אפשר להם לסבול כל כך עונש וע"ז ביקש שיפר כעסו וימחול להם החטא

וע"ד הפשט יש לומר שאמר שבתחלה ע"י שרצה את ארצו ע"כ השיב שבות יעקב ומחל להם על כעסו וע"ז ביקש שבגאול' העתיד' יפר כעסו עמם בשבילם שהלעולם תאנף בנו. וז"ש הראנו ד' חסדיך וישעך תתן לנו. וז"ש אשמעה מה ידבר אל כי ידבר שלום אל עמו והיינו שהם נחשבו בעיניו. וז"ש אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצינו והיינו שבשבילנו ישכון בארצינו ודו"ק ועיין ישעי' סי' ס"ד כי הסתרת פניך ממנו ותמוגגנו ביד עונינו וגו' אל תקצוף ד' עד מאד ואל לעד תזכור עון והכוונ' כי ההסתרת פנים הוא רעה גדולה מאד כי עונינו בעצמם הם הגורמים לנו רעה ומסירים השגחת הבורא יתברך ובזה לא יכופר עון וא"כ ז"ש אל תקצוף ד' עד מאד ואל לעד תזכור עון כי לא נתכפר וז"ש במיכה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא והיינו שע"י ההסתרת פנים הקב"ה קוצף עלינו עד מאד ואין לנו כפרה על עוונותינו לזה אמר שלא די החסד הלז שאינו מסתיר פנים ממנו אף גם זאת עושה לנו ברוב חסדיו שמרחם עלינו ונושא עון ועובר על פשע ואינו מעניש אותנו וז"ש כי חפץ חסד הוא. והנה מה שאנו אומרים בפיוט ר"ה במקום משפט אין צדקה ובמקום צדק' אין משפט ואתה במשפט תעשה צדקה והכוונ' לפענ"ד כי מה שעוש' משפט זה גופא צדק' שמצדיק ומנקה אותנו מהחטא שע"י הסתרת פנים היינו בעון תמיד והמקריים לא היו בדרך עונש לכפרת חטא וזה מה שאנו אומרים תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקינו במשפט היינו שע"י המשפט נהי' מנוק' מהעון ודו"ק היטב

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלקים אחרים כבר כתבתי בזה:

וכעת נרא' לי דבר חדש מהו ענין הסתרת פנים עפ"י מה דאמרו בסוטה דף ח' במד' שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה את עצמה וכו' ובש"ס אמרו ע"ז מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנ' אין לי אלא סאה מנין לרבות אפילו תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב וכו' ת"ל כי כל סאון סואן ברעש ומנין שכל פרוט' ופרוט' מצטרפין לחשבון גדול ת"ל אחת לאחת למצוא חשבון. והיא משולל ביאור מה הענין במדה שאדם מודד מודדין לו ולמה צריך קרא שהקב"ה מעניש על כל עבירה קלה כבחמורה וכבר אמרו במשנה הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העביר' ועיין בתוס' יו"ט שם מ"ש בשם ד"ח אך לפענ"ד ביאור הענין דהנה הבינ' לעתים פירש הא דאמר נתן לדוד חי ד' כי בן מות האיש העוש' זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה. והוא תמוה דאם הוא בן מות איך ישלם וכתב הוא דיש הבדל בין שני אנשים שעושים פעול' אחת עד"מ שגונבים אך אחד עשיר ואחד עני הנה המעשה שוה מצד הפעול' אבל מצד הפועל אינו שוה שלא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב משא"כ העשיר. וזה שאמר דוד חי ד' כי בן מות האיש העושה זאת והיינו מצד איש שזה הי' עשיר גדול וחמל לקחת מצאנו ולקח כבשת הרש הנה זה מצד האיש הוא בן מות אבל הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ודפח"ח. אבל באמת היא תמוה שהרי לא צותה התורה להמית אף אם עשיר יגנוב מעני. אמנם ביאור הדברים כבר ביארתי סוף ב"ק כי ישל אלקי נפשו ח"א נפשו של נגזל וח"א נפשו של גזלן והוא תימ' דהרי נגזל לא נתחייב מיתה אך ביאור הדברים הוא דהנה הרמב"ם בספר המצות מצות ל"ת מצוה ר"ץ ביאר דלכך אין הולכין בתר אומדנא וביאר כי יש לדברים האפשריים אפשריות קרובים ואפשריות רחוקות ומהם בינונים ואלו התיר' התור' אפשריים קרובים היינו חותכין הגדר במה שהוא רחוק ממנו מעט ובמה שהוא רחוק הרבה עד שיהרגו אנשים במעט אומד ע"כ גדרה תורה שלא ללכת עפ"י אומדן דעת וסגר את הפתח שלא נהרג עד שיהי' עדים יעו"ש דבריו כי נעמו והנה כי כן ע"כ בכל פעול' ופעול' לא הרשתה התור' לדון רק על עוצם הפעול' ולא על הפועל ער"מ באמת הגוזל את חבירו שו"פ כאילו נטל נשמתו ממנו וכדאמרו שם והיינו משום שבאמת יתכן שיגזול לאיש עני אשר לא אכל לחם שלשה ימים ומצא מעט לחם להחיות את נפשו וזה לקח ממנו ולקח נשמתו ממנו אבל זה רק אומדנא והתורה לא הרשה לדון על אומדנא לכך צותה התור' שישלם שזה נכון גם על עשיר שגזל והנה על דעתי כי מ"מ לא ינק' ד' הרע אשר סבב מצד הפועל וע"ז יענש הקב"ה ואל דעות ד' ולא נאות לשקול העבירות האלו כפי איכות הפועל וכבר כתב הרמב"ם כי שקול עוונות תלוי באל דיעות שיודע היטב לשקול ולמדוד כמו שראוי והנה כי כן גוף הפעול' שוה לקטן וגדול עשיר ורש אבל איכות הפועל הוא לא נמסר רק לד' לבדו. וזה מה שאמרו בני יעקב ליוסף כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך והוא השיב התחת אלקים אני דהנ' לפמ"ש יש בכל משפט שני ענינים מצד הפעול' ומצד הפועל והפעולה נמסר לב"ד והפול לא נמסר רק לד' לבדו. וזה שאמרו אנא שא נא לפשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך כי מצד הפעולה הוא