דברי שאול עה"ת ומגילות לא

עכו"ם אינו חשוב ביאה והתורה אפקריה לזרעיה אבל על בעלה נאסרה דעכ"פ באמת מעלה מעל וכעין שכתב המהרי"ק דאף היכא דסברה שמותרת לזנות מכל מקום אסורה לבעלה דמעלה מעל באישה והאריך כבוד אבי הרב הגאון ני' בזה אם כן כאן בשרה דלא מעלה בו מעל פשיטא דלא נאסרת דנלקחה באונס ולא ניחה לה כלל ודו"ק היטב

למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך פירש"י שיתנו לי מתנות והיא תמוה דאיך שייך שאברהם אבינו הנדיב שנאמר עליו על נדיבות יקום יבקש מתנות וגם מה סיים וחיתה נפשי בגללך א"כ לא ביקש על ממון רק על הנפש ולדעתי הכוונ' דהנ' שונא מתנות יחיה וביאר הרב המגיד פי"ב מהלכות זכייה הלכה י"ז הטעם שראוי לכל משכיל להסתפק בהכרחי ולא יבקש מותרות ויהי' נפשו חשובה על קנינו ע"ש בדבריו כי נעמו ולפ"ז כאן התנצל אברהם שח"ו אין כוונתו על המתנות ונפשו חשובה על קנינו ורק שכיון שע"י המתנות אלו תהי לו נפשו לשלל א"כ מותר לו לבקש על מתנות וזה שכתוב למען ייטב לי בעבורך שבעבור שיסברו שהוא אחיה יתנו לו מתנות וחית' נפשי בגללך ונמצא המתנות הם סיבה לחיותו ובכגון זה כל המבקש מתנות יחיה ודו"ק

ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו היינו שאף שנתגדל והי' לו עושר וכבוד אפ"ה לא נתגאה וילך למסעיו היינו בדרך אשר נסע בראשונה ולדרכו היה הולך וזה מציצה נפלאה

ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן הנה זה תמוה למה צורך להכתוב לומר את כל רכושם אשר רכשו דמה נ"מ אם הביאו מקניני הזמן והבליה או לא ובשלמא הנפש אשר עשו היינו הגרים שפיר צריך להשמיענו והנרא' דכוונה התורה בזה דהנה כל מה ששעבד נפשות לתורה ולעבודה היה על ידי שהאכילם והשקם והי' מלמדם לברך לשם ד' כמבואר במדרש וכבר אמרו גדולה לגימא וא"כ לזה היו צריכים הרכוש ולכך חביבין על הצדיקים הממון שעי"ז מסגלים תורה ומצות וא"כ זה שכתוב ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן שעי"ז עשו נפשות וזה שכתוב ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו וגו' ויקרא בשם ד' והיינו שהתורה כתבה דכל מה שסגל כסף וזהב לא היה בשביל עניני גשמיות רק לקרא בשם ד' ודו"ק

וילך למסעיו במדרש הלך ופרע הקפותיו הכוונה לדעתי דתנ' עינינו הרואות בסוחרים הגדולים אשר יקנו סחורות בעיירות הגדולות ולוקחין בהקפה והם נוסעים פעם שנית אז פורעים הראשונות ולוקחים בהקפה שנית והנה אם נאמר דנוסע בשביל זה כדי לפרע זה היה נראה כסילות שהפרעון היה יכול לשלוח ע"י אחר או על הב"ד רק ברצותו לקחת סחורה שנית הוא פורע ובאמת אם בדעתו שלא לסחור עוד רבים אשר יקפצו יד ואף הליוים הכשרים ישלחו הפרעון והנ' סיפר הכתוב שזה אברהם במוסרו הטוב ובטוב לבבו ושלימותו הוא לא פרע כדי להקיף עוד ומכל מקום לא אמר לשלוח הפרעון פן נשתנה המטבע או שיהי' איזה זיוף וכדומה והמלוה יהי' מוכרח לקחתו מיד השליח וע"כ לא רצה אברהם והלך בעצמו למסעיו ופרע הקפותיו ולא ליקח שנית וסיפר הכתוב בשבחו ועוצם מדת שלמותו של א"א ודו"ק

כי כלה משקה לפני שחת ד' את סדום ואת עמורה. נשאלתי מחד מעמא דארעא למה כתוב זאת לפני שחת ומה מלמדינו בזה. ולפענ"ד משום דכתיב לפני שבר גאון והיינו שלפי ערך המפלה העצומה כן מגדילה הקב"ה מקודם או להיפך שלפי ערך הגדול' הוא המפל' שחטאו במה שנשפע להם רוב טובה ולזה הכתוב מודיענו שנדע שלפי ערך הגדולה כן היה מפלתה כ"כ למען למד דעת את העם שידעו כמה החטא גורם ודו"ק ועיין באבן עזרא שכתב לפני שחת שישחית וכוונתו שלא כתיב שחת בפת"ח כי אם בציר"י והיינו שישחית ודו"ק

מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא למה אמרת אחותי היא, ואקח אותה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך. מה שלא ענהו כמו שהשיב לאבימלך עיין רמב"ן ולפענ"ד דאברהם חשב בלבו שפרעת לא אמר זאת מפני צניעות ומוסר שלא רצה לקחת אשת רעהו רק שכלי שנשתמש בו הדיוט אין נאה למלך שישתמש בו והוא כעס על שלא הגיד לו כי אשתו היא ונמצא שלא היה לו מה להשיב אבל אבימלך אמר לו מפני שהיא אשת רעהו לא לקחה היה לו מקום להשיבו ולפרעה אין לו להשיב כי אדרבא באמרו אשתו אין לקחת זאת למלך ויתכן יותר כי פרעה שאל מה זאת עשית לי א"כ לא היה לו מה להשיב כי המלך לא יקח אשה שכבר נשתמש בה הדיוט ואבימלך שאל לו ולמלאכתו א"כ הי' לו מקום להשיב ודו"ק ובאמת פרעה הסתיר ממנו כי חפץ בה רק שנלקח ואי אפשר לו לקחתו ודו"ק היטב

ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך. הכוונ' נראה לפענ"ד עפמ"ש רש"י בריש בראשית דלכך התחיל מבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו שלא יאמרו לסטים אתם ולכך אמרו שכל הארץ שלו הוא וברצונו נטל מהם ונתן לישראל ע"ש והנה כאן פירש"י שלכך הוציא לחם ויין שהרא' שאין בלבו על שהרג את בניו ולזה אמר לו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ והיינו שאל עליון