דברי שאול עה"ת ומגילות ל

אשר אראך ומה שאמר ואעשך לגוי גדול וגו' וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' נראה לפענ"ד הכוונ' דהנה החובת הלבבות הביא כאשר אמר להפרוש דיבורך סותר פעולתך ונפסקה טענתו א"כ באמת לולא שאמר הקב"ה שילך לו אל ארץ אחרת לא היה אברם הולך כאשר היה רעב למצרים והי' בוטח בד' שיטריפו לחם חוקו אך כיון שהשי"ת הרשהו ללכת אל הארץ אשר אראך חשב אברהם כי אולי הראהו זה המקום

ואברכה זהו שאומרים אלקי אברהם וכו' עיין רש"י ובשו"ת פנים מאירות, ח"א סי' ל"ט נשאל למה תקנו בתפלת י"ח לומר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב למה אומרים אלקי בכל אחד לימא אלקי אברהם יצחק ויעקב וגם למה תקנו וא"ו העטוף ביעקב ע"ש ולפענ"ד ע"פ מ"ש במקום אחר כי אברהם תיקן שחרית מפני שהיו מאמינים בשמש שהוא אלקי ע"כ תיקן הוא שיתפלל לאלקים שברא השמש ויצחק תקן מנחה שאז נשקע השמש ולכך נקראת מנחה דמנח יומא ועיין תוס' יו"ט פ"ד דברכות ובתוספות פסחים דף ק"ז שהיו מאמינים שהירח הוא אלקי ויעקב תיקן ערבית שהיו אומרים ששתי רשויות יש וע"כ כשהשקיע הקב"ה החמה שלא בעונתה ע"כ שאל אחד בראן שאל"כ היאך הניחה השמש שתשקע מעני הירח וכעין דאמרו בסנהדרין פ"ד דף ל"ט ע"ש ומעתה זה שאומרים אלקי בכל אחד רק שיעקב תיקן שלא נימא שיש שתי רשויות ולכך חברו ואלקי יעקב ודו"ק

עוד יש לומר מה שאומרים ואלקי יעקב בוא"ו העטוף לפי מה דאמרו בסנהדרין דף כ"ג דאלולא יעקב לא היה ניצל אברהם מכבשן האש א"כ מה שהי' אלקי אברהם וגם אלקי יצחק היה הכל על ידי שהי' אלקי יעקב ולכך הוא בוא"ו העטוף משא"כ אלקי אברהם אלקי יצחק היה על כל אחד אלקי אף בלי זכותו של חברו וכמ"ש הפנים מאירות שם ודו"ק

במדרש רבה א"ל הקב"ה לאברהם לך אני פוטר ממצות כיבוד. נראה לי הטעם דהנה כל ענין כיבוד אב ואם לפי שהם ילדוהו וגדלוהו והביאו לשלימות אבל אברהם אבינו ששלימותו הי' בעצמו והוא הכיר את בוראו בלי הערה, וא"כ לא שייך מצות כיבוד שאף העכו"ם שמכבד אביו ואמו הוא לאשר למדו ענין שלימותו כפי אמונתו אבל אברהם אבינו מאז שהחל להכיר את בוראו לא היה לו אב שאביו היה גוי והוא היה כקטן שנולד ואין לו יחס וז"ש אין קורין אבות אלא לשלשה שהם היו הראשונים באמונה ואם כן לא שייך בו מצות כיבוד ודוק ויש להמתיק הדבר דהנה נסתפקתי אי גר חייב במצות כיבוד אב ואם כיון דב"נ לא נצטווה בכיבוד רק ישראל וא"כ ד' שצוה לו על הכבוד הא האב ואם אינם מאמינים בד' אלקים האמת ובמה יתחייב וא"כ מכ"ש באברהם אבינו שהוא היה הראשון שפרסם אמונת אלקית ואיך שייך מצות כיבוד כיון שתרח אביו לא ידע כלל מאלקים האמת שחייבו במצות כיבוד ולכך אמר לך אני פוטר ממצות כיבוד וזה ברור

והיו כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך הנה לכאור' יפלא מאד על אברהם אבינו שעשה סחורה בפועל פחות כזה ואיה נדיבות נפשו הטהורה גם אומרו ואותך יחיו הוא לכאורה כמתאונן על חיותה והוא תמוה מאד.. והנרא' לי בזה דהנה באמת בסנהדרין אמרו על אסתר דלכך לא היתה בכלל תהרג ואל תעבור משום דלהנאת עצמן שאני ולא יהיו מתכוונין להעבירה על דת ולפ"ז בשרה אם היתה אומרת שהיא אשת איש הית' מחוייבת למסור נפשה להריגה לא כן אם אומרת שהיא אחותו אינה בכלל גילוי עריות דעכו"ם הבא על בת ישראל אינה בכלל גילוי עריות כל שהיא פנויה כמבואר בסי' קנ"ז ס"א בהג"ה ועיין ט"ז שם וא"כ כל שאמרה אחותו שוב לא אפשר שיכוונו להעביר על דת לכך תהי' ניצלת וגם הוא ינצל שאל"כ היתה מחוייבת להגיד שעפ"י דין תהרג ואל תעבור לפי שהיא אשתו שהרי אברהם קיים כל התורה עד שלא נתנה וכשהיתה אומרת כן היו העכו"ם הורגין אותו ואותה יחיו בע"כ וא"כ ממילא הורה לה כדין שתנצל היא וגם לו ייטב בעבורה וזה שאמר ואמרו אשתו זאת וא"כ אותו יהרגו ואותך יחיו אף שלא תרצה לכך אמרי נא אחותי את ותהי' מותרת עפ"י דין וגם לי ייטב בעבורך וחיתה נפשי בגללך ודוק כי אף שהוא ע"ד דרוש נכון הוא מאד

שוב נזכרתי ששטת ר"ת בתוספות כתובות דף ג' ע"ב ד"ה ולדרוש שעל ביאת מצרי אינה חייבת למסור עצמה למיתה ונפלאתי על מה לא הביא ראיה משרה שלא מסרה עצמה למיתה שהם היה להם כבר דין ישראל וקיימו כל התורה ועיין פרשת דרכים שהאריך בזה ומיהו גם על הריב"ם שדחה דבריו וכתב דלבעלה ודאי נאסרה בביאת נכרי והביא ראיות יקשה מאברהם דהרי אמרו בפרק החובל אעפ"י שהוא מחזיר לו מכל מקום צריך למחול שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ופריך הש"ס אשת נביא הוא דבעי לאהדורי הא אשת אחר לא ומאי קושיא דלמא הא קמ"ל דאף שהוא נביא ויודע שלא נאסרה וא"כ השיב הגזל לגמרי אפ"ה צריך שימחול לו משא"כ באחר דלא ידע ונאסרה עליו וא"כ לא השיב לגמרי וע"כ דלא נאסרה באחר וכשיטת ר"ת ויש לדחות. ולפי מה שכתב לי כבוד אבי הרב הגאון ני' במכתב שהוא פירש דשיטת הריב"ם הוא דלבעלה נאסרה מצד שמעלה מעל באישה דאף דביאת