דברי שאול עה"ת ומגילות שט

שמים אחד והנה המעיין ימצא כי מראשית משנה התור' עד פסוק ראו כי אני אני הוא יש פסוקים כמנין תשע מאות רקיעים ומפסוק זה עד סוף התור' יש נ"ה פסוקים דו"ק ותשכח הרי מנין משנה תורה היא תתקנ"ה ונשאת' בא לחשבון מפסוק ראו כי אני אני הוא עד סוף כל התור' תמצאנה ולכך אמר בעת ההיא ששם לא הי' לו רשות לכנס ראו כי אני אני הוא ודפח"ח שכוון לאמתה של תורה

ומעתה זה שאמר במדרש שמשה רבינו טען בהן קלסתיך שאני אמרתי הן לד' אלקיך השמים וא"כ למה אמרת הן קרבו ימיך למות והענין הוא דמבואר במדרש שלא הניח משה רבינו מקום ופנה בכל הרקיעים שלא נשתטח בתפל' ולא הניחוהו המלאכים שהקב"ה צוה שלא יניחו תפלתו ולפ"ז אם הי' יכול לפתוח אותן הרקיעים שאין רשות למלאכים שיבואו והן לד' בלבדו א"כ הי' מקום שיקובל התפל' ולכך אמר בהן קלסתיך שנאמר הן לד' אלקיך השמים ולמה כעסת עלי בהן קרבו ימיך למות דהיינו שבהן שמים לא הניחו לפתוח ע"כ קרבו ימיו למות ולזה השיבו הקב"ה שחטאו של אדם הראשון גרם לך שאלמלא לא חטא הי' אדם הראשון גדול ממלאכים ולזה אמר הן האדם הי' כאחד ממנו והיינו כביכול כמו השי"ת כדדרשו במדרש כאחד ממנו כיחידו של עולם ולכך כשחטא נגרש מן הג"ע למען לא יאחז בעץ החיים באותן נ"ה עולמות שאז לא הי' מקום שיגרשהו ולכך גם משה רבינו לא הי' לו מקים לפתוח אותן השמים כמנין הן ודו"ק היטב

כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום. הכוונ' לדעתי דהוא אמר שכאשר יבא אל הארץ ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים לזה אמר שאני ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ והוא במדבר אף כי בארץ מלא כל טוב

עוד נרא' לי כי הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רוצ' בתשובת רשעים ובאמת מצד החכמ' והנבוא' נפש החוטאת תמות ואין לו תקנה כאשר הארכתי בפ' נצבים ולכך כששאלו לחכמ' ולנבוא' אמרו שאין לו תקנה והקב"ה ברוב רחמיו תולה הכל בהיצר ולכך אמר כי ידעתי את יצרו אבל משה רבינו ע"ה אמר כי ידעתי את מרייך וערפך הקש' והקב"ה ברחמיו מוותר ותול' הכל בהיצר כאמור כי הוא ידע את יצרנו

העידותי בכם היום כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו. עיין רש"י שזה הבטח' שלא תשכח התור' מישראל, לכאור' אין לו ענין להתוכח'. והנרא' לי דהנה באמת התרא' צ"ל בשעה שעוש' עביר' שאל"כ מצי אמרו אשתליין כדאמרו בכתובות דף ל"ג ובמכות דף ט"ז וא"כ כאן הוא התרה על העתיד ואיך שייך התרא'. אמנם נודע מה שאמר ריב"ב דחבר א"צ התרא' וז"ש העידותי בכם היום ולא מצי לומר אשתלין כי לא תשכח מפי זרעי וזהו הבטח' שלא תשכח מפי זרעו וא"כ שוב א"צ התרא' דלא מצי לומר אשתליין ודו"ק כי אף שהוא ע"ד דרוש בכ"ז הענין נכון ודו"ק היטב

כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו עיין רש"י שפירש שהוא הבטוח' שלא תשכח מפי זרעו ולכאו' מה ענין למ"ש כי ידעתי את יצרו. והנרא' ע"פ מ"ש בראתי יצה"ר בראתי תור' תבלין והיינו שלפי מה שנתן יצה"ר באדם וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לכך ברא ד' התור' להיות תבלין למתק היצר וז"ש כי לא תשכח מפי זרעו ולזה נתן טעם כי ידעתי את יצרו והיינו שיצרו גדול עד שמוכרח שלא תשכח מפי זרעו כדי שלא יהי' יצרו מתגבר עליו והתור' מתשת כחו ודו"ק

הן בעודני חי ממרים הייתם עם ד' אף כי אחרי מותי. זה אחד מעשר' ק"ו שבתנ"ך וראיתי בזרע אפרים על הפסיקת' שהביא בשם הגאון החסיד משפטווקא ז"ל שהקש' דמפרך ק"ו כדאמרו הני בריוני דהוו בשבבותא דר"ז דאמרו עד האידנא הוה לן ר"ז דמצלי עלינו ועכשיו שמת הדרו בתיובתא וא"כ מפריך ק"ו וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנ' יש שתי מיני רשעים יש שהוא רק נרדף מכח התאוה ויש רשע הכופר בכל ואומר חליל' לית דין ולית דיין וההבדל שביניהם הראשון באמת מתיירא מעונש ומתחרט כאמרם רשעים מלאים חרטה והשני הוא אפיקורס ואינו מתיירא כלל והנה הני בריוני היו בעלי תאוות לכך התחרטו והדרו בתיובתא אבל הוא אמר בעודני חי ממרים הייתם עם ד' והיינו שכפרו כביכול בד' ותורתו וא"כ לא יחזרו בתשוב' וא"כ הוה ק"ו אלים ודו"ק

כי אביאנו אל האדמ' אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרע' אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים כבר כתבתי בזה דהקשו וכי אחר שיתוודו למה יהי' הסתרת פנים והנרא' כעת דהנ' בדעת זקנים כתיב דהסתרת פנים הוא דרך חבה שהאב בעת שמכים את בנו הוא מסתיר פנים מרוב געגועין שיש לו על בנו ע"ש ואני אומר דכאן אינו כן דהרי כתיב וחרה אפי. אמנם יש לומר דישראל יחשבו שהסתרת פנים הוא בשביל חיבה והנה דרך הבן שיצעק בעת שמכים אותו הה אם הי' רוא' אבי שמכים אותי הי' מרחם עלי וזה שיאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבו מצאוני הרעות האלו וע"ז אמר שאנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעות אשר עשה לא על מה שמענישים אותם רק שחרה אפי על מה שעשו ודו"ק

כי אביאנו אל האדמ' אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב