דברי שאול עה"ת ומגילות שח

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא וד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. הענין נרא' לבע"ד דהנה משה רבינו חטא ונענש שלא יעבור לא"י ולפ"ז אם היו הולכים תיכף ומיד לא"י הי' מוכרח משה רבינו למות תיכף אבל הקב"ה כי יקר בעיניו המותה לחסידיו ע"כ נתגלגל הדבר שנמשך הדבר ארבעים שנה כדי שיחי' עוד משה רבינו. ולדעתי זה שכתוב במדרש והביאו רש"י בפרשת שלח לך לדעתי אני איני מצוך ואתה אם תרצה שלח והיינו שהקב"ה ידע שירשיעו אבל ידע היטב שלא יוכל משה לעבור לא"י א"כ הי' השליחות לטובת משה רבינו וז"ש שלח לך והיינו להנאתך ולטובתך כדרך שדרשו בלך לך להנאתך ולטובתך וה"ה בזה רמז לו ברמז כי הבחיר' ביד האדם ואין הכלל מכריח הפרטים ואם לא הי' באופן זה הי' משה רבינו חי בענין אחר כמו שהאריך הבעל עקידה בשער כ"ח דרוש יקר דרשנו משם ולכך נקבר משה רבינו מול בית פעור שיעלו עמו מתי מדבר כמבואר במדרש והיינו לפי שהוא גרם להם במה ששלחם וגם קיבל הנא' מזה שחי עי"ז ארבעים שנה ע"כ נקבר עמהם ויעלם לעתיד לבא

וזה שאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו חז"ל היום מלאו ימי ושנותי והיינו אף שהייתי יכול לחיות עוד כי לא כהתה עינו עכ"ז כיון שד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה וא"כ לא יוכל לחיות עוד

ובזה נרא' לי דלכך לא כהתה עינו דבשלמא אם הי' מת עפ"י טבע הי' הגוף נחלש כמו שהוא עפ"י טבע אבל כיון שהמית' הי' מית' אלקית, א"כ לא שייך המית' טבעיית ולכך ככחו אז כחו עתה ודו"ק

הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו הנה לא נודע מה הי' הציווי ומה צורך שיתיצבו שתיהן. ולפענ"ד נרא' דהנ' בזה נתן כח הכנה ליהושע דהנה עד הנה הי' יהושיע מקבל השפעת הנבוא' ע"י משה רבינו כמאמרם פני משה כפני החמה ופני יהושיע כפני לבנה והנה נודע דהלבנ' אין לה אורו בפני עצמה רק מה שהיא מקביל נגד השמש ומשם מקבלת השפעת' כמו שנרא' בחוש שע"י אור שיש בחדר אחד מאיר קצת גם בשאר חדרים. ולפ"ז עכשיו שכלת' השפעת נבוא' של משה שקרבו ימיו למות ע"כ אמר לו קרא את יהושיע והתיצבו באהל מועד ונאצל מרוחו של משה על יהושיע ולזה אמר ואצונו היינו שאתן לו כח הכנה שיוכל להיות נביא בפני עצמו וזה שפירש רש"י ואזרזנו ודו"ק היטב

הן קרבו ימיך למות במדרש מה עשית חטאו של אדם הראשון גרם לך שנאמר הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע והוא משולל ביאור והכוונ' לפענ"ד ע"פ מה שאמרו במדרש פ' חקת על פסוק אשר מריתם את פי ז"ש הכתוב לא ירעיב ד' נפש צדיק זה אדה"ר שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזר' עליהם מית' אין נפטרין עד שרואין פני השכינ' ומוכיחין לאדם הראשין ואומרים אתה גרמת לנו מית' והוא משיבן אני בידי חטא אחד ואתם אין כ"א מכם שאין בידו יותר מארבע עוונות ומנין שרואין פני השכינ' ומוכיחן אדה"ר שנאמר אמרתי לא ארא' יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד הצדיקים נענשו מיתה על עבירות שלא יהא אדה"ר נתפס על ידם שנאמר לא ירעיב ד' נפש צדיק

והענין נראה לפענ"ד דבאמת כבר אמרו בשבת דאין מית' בלא חטא. והנה באמת גם הצדיקים כבר אמר שלמה ע"ה אין צדיק בארץ אשר יעש' טוב ולא יחטא ונמצא שנגזר עליהם מית' מצד חטאם אבל אדם הראשון שהי' יציר כפיו של הקב"ה ולא נולד מחומר ומעובי אויר הארץ ותולדתיו הוא הי' ראוי שלא ימות רק שנגזר עליו מית' בחטאו ולפ"ז כשמתו הצדיקים והקב"ה רואים ובא אדם הראשון להוכיחם על שמתו והמה מתנצלים שהוא גרם להם שנגזר עליהם שימותו ולא בחטאם וע"ז משיב להם שלא מתו ע"י ורק בחטאם מתו והמופת שהוא אין בידו אלא חטא אחד והם יש בידם יותר מארבע. ומדוקדק מ"ש יותר מארבע שעד ארבע הקב"ה מוחל ראשון ראשון כדאמרו ביומא דף פ"ו הן יפעל אל פעמים שלש עם גבר ושיטת רי"ף ורמב"ם דעד ארבע הוא וכיון שכן היו מתים בלאו הכי ואדרבא הוא מת ע"י גזירה וזה התנצלות. ולפ"ז זהו בכל הצדיקים אבל משה רבינו שמזדכך ונעשה גופו רוחני והי' גדול מכולם כמבואר במדרש שאמר לאדה"ר אני גדול ממך הוא לא הי' צריך למות לזה טען מה עשית וע"ז אמר חטאו של אדה"ר גרם לך שנאמר הן האדם הי' כאחד ממנו והוא יציר כפיו של הקב"ה ואפ"ה מת ודו"ק היטב

הן קרבו ימיך למות במדרש אמר משה רבינו לפני הקב"ה בהן קלסתיך שנאמר הן לד' אלקיך השמים בהן כעסת עלי הן קרבו ימיך למות והשיבו הקב"ה חטאו של אדם הראשון גרם לך שנאמר הן האדם הי' כאחד ממנו וגו'. ביאור הענין ע"פ מה ששמעתי דבר נפלא בשם הגאון החסיד מוהר"א אבד"ק אמשטרד"ם זלה"ה שביאר דלמה אמר משה רבינו בשירת האזינו ראו עתה כי אני אני הוא וביאר ע"פ מה שכתב האר"י זלה"ה בביאור הן לד' אלקיך השמים דהנה השמים בגמטריא ע"פ מנצפ"ך תתקנ"ה והנה תשע מאות עולמות רשות לכל המלאכים לכנס אבל נ"ה עולמות כמנין הן לד' בלבד וז"ש הן לד' אלקיך השמים. והנה מבואר במדרש שמשה רבינו באמרו משנה תור' בכל פסוק ופסוק פתח