דברי שאול עה"ת ומגילות שז

ימי ושנותי. ובש"ס הוסיפו ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש. להבין הדברים וגם מה הלשון מלאו ימי מה שייך לשון מלא: וגם הקשו האם אם לא חטאו לא הגיע זמנם לפטור וכ"כ בזה. וכעת נרא' לי דהנה כאן מזכיר המספר המרוב' קודם ואח"כ המיעוט מאה ועשרים וכן בפרשת בראשית מזכיר באדם הראשון גם כן מספר מרוב' קודם וכן באברהם ויצחק ושרה וכדומ' ובקצת מזכיר בפרשת בראשית מספר המועט קודם. ולפענ"ד נרא' ע"פ מה דאמרו בשבת זקני ע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מטורפת וזקני תלמידי חכמים דעתן מתיישבת וא"כ בזקני ע"ה שני הולדות טובים שכל כחות הגוף עוזרים להתאוות וכל שמזקין יחלשו הכחות הגוף ולכך מספר המועט קודם אבל בת"ח וצדיקים מספר המרובה קודם לפי שבשני הילדות צריך להתגבר על היצר משא"כ אח"כ לכך מספר המרוב' קודם שכ"ז שמזקינים דעתן מתיישבת ובשם רבינו סעדיה כתבו כי אמר שהוא בכל יום בעל תשוב' ואמר שבכל יום משיג יותר עבודת הבורא שלא הכיר מקודם והוא שב על מה שלא עבד תמול כמו היום והנה הצדיק אף אם חוטא לפעמים אח"כ מתקן וממלא מה שנחסר לו מקודם וזה הלשון היום מלאו ימי ושנותי שתקנתי מה שחטאתי קודם בהשגת הבורא וז"ש ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום כעין דאמרו משלים במיני תרגימא דהיינו שמשלים מה שחסר מקודם וכעין דאמרו בעירובין דף ס"ה אנן יזפינן ופרינן כפירש"י שם דמה שחסר מלימודו השלים והנה אם לא חטא והיה מאריך ימים יותר לא מלא עדן דבכל יום השיג יותר אבל כיון שחטא והיה מוכרח למות ונסתם מעיינות החכמ' כמ"ש רש"י לא אוכל עוד לצאת ולבא בד"ת ולכך היום מלאו ימי ושנותי ובזה מיושבים כל ההערות דוק ותשכח

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. פירש"י היום מלאו ימי ושנותי לא אוכל עוד לצאת ולבא פירש"י מלמד שנסתמו מעיינות החכמ' ממנו. והנה המזרחי תמה מהא דפירש"י בפרשת ברכ' על פסוק ולזרעך אתננה וגו' שאלולי כך הייתי מקימך ע"ש הרי דהיה חי יותר וגם המהרש"א בחידושי אגדות הקש' מהא דאמרו בשבת דף נ"ד אף הן בחטאן מתו הרי דלא נשלמו שנותיו היום ע"ש וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מה שמצאתי בכתבי קודש להרמב"ם ז"ל בתוך הדברים שכתב לחסיד רבינו אברהם בנו זלה"ה וז"ל ודע בני כי המית' הנזכרת בנביאים זה הוא הפסקת הדביקות אשר ביניהם ובין הדבר השופע עליהם וזה כלו כשיתעסק השכל האנושי עם תאות הגוף עכ"ל הזהב. וכבר הארכתי בזה בפרש' ברכ' דמה יענה במשה רבינו שגם גופו נעשה רוחני וכל עבודותיו הי' כלו כליל לד' למה כתב בו מית' ע"ש מ"ש בזה. וכעת נרא' כיון שנסתמו ממנו מעיינות החכמ' שהגיע כבר ממשלת יהושיע ובשביל שד' אמר לו לא תעבור את הירדן נטלו ממנו שפע השגות וא"כ זה נקרא מית' שנפסק הדביקות שהיה בינו ובין הדבר השופע עליו וזה נקרא מלאו ימי ושנותי ולפ"ז אילו לא חטא לא היה מת כי לא היה ניטל ממנו שפע אלקית וזה ברור ונכון. ואם חומ' היא נבנה עליה טירת כסף ליישב בזה דברי השר רב שלום שהביא הרא"ש בע"פ שכתב שתקנו לומר צדקתך בשבת במנח' שאז מת משה רבינו ומצדיקין עליו את הדין ותמה הרא"ש דהא אמרו דאותו היום שמת כתב י"ג ס"ת ובשבת לא היה יכול לכתוב וגם לפי החשבון של סדר עולם מבואר דז אדר היה בע"ש ובז' באדר מת משה. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דבאמת מיתת משה רבינו היה בשבת במנח' שאז הגיע זמנו של יהושיע רק שלפי שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומשה רבינו נולד בז' באדר והיה מוכרח להשלים שנותיו בז' אדר ולכך נטלו ממנו מעיינות החכמ' וזה נחשב למית' לגבי הנביאים והצדיקים. ובזה פירשתי לנכון הא דאמרו בר"ה דף י"א בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין תלמוד לומר היום ומה תלמוד לומר היום מלמד שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנאמר את מספר ימיך אמלא ותמה המהרש"א דאכתי קשה למה כתיב היום הא ילפינן מאת מספר ימיך אמלא וגם גוף המאמר שאין ת"ל היום לא נודע למה ל"צ לכתוב היום. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הש"ס הוה קים להו דבשבת מת משה ולפ"ז שפיר ק"ל כיון דבע"ש היה בעת שהלך לכל ישראל וכתב להם הס"ת כמבואר בפרש' ובמדרש ואיך אפשר שבאותו יום היה בן מאה ועשרים לזה משני לפי שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום דכתיב את מספר ימיך אמלא לכך כתיב היום ודו"ק. ובזה מיושב הא דאמרו במגל' כיון שנפל הגורל בז' באדר שמח ואמר יום שמת משה והוא לא ידע שבז' באדר נולד ובז' באדר מת ותמהו כל המפרשים דמה שמת ידע רק מה שנולד לא ידע: ולפמ"ש אתי שפיר דגם מה שמת לא ידע דבאמת לא מת ביום ההיא רק שלכך הוכרח להשלים שנותיו מעת שנולד ביום ההוא ודו"ק

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא וד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. פירש"י מלמד שנסתמו ממנו מעיינות החכמ' כבר כתבתי בזה וכעת נ"ל בפשיטות ע"פ מה דאמרו בשבת דף למ"ד גבי דוד דהאי יומא דמת הוה יתיב וגריס ולא יכיל מלאך המות למקרב גביה ופירש"י דהתורה מצלת ממות ע"ש ולכך משה רבינו שהיה דבוק בתור' כ"כ עד שלא יכול המלה"מ למקרב גביה מה עשה הקב"ה נטל ממנו מעיינות החכמ' ומת והבן: