דברי שאול עה"ת ומגילות שה

אנה אמצאך ואך אנה לא אמצאך ע"ש וגם כאן ע"י הפעולות הרי הוא מוצא הקב"ה ודו"ק

ובקשתם משם את ד' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. הכוונ' ע"פ מ"ש במקום אחר שאין השי"ת ממלא שאל' שאינ' ראוי' ואם אחד ישאל להרוג לחברו או לגזול אין ממלא שאלתו וז"ש כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך והיינו שיהי' בשני לבבות דהיינו שאל' ראויה וזה שתקנו המצא לנו בבקשתינו וגו' והיינו שתהיה שאל' הראויה להמצא לנו בבקשתינו ודו"ק

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. במדרש הלכ' אדם מישראל הלומד תורה כיצד מברך צריך לברך לפניה ולאחריה לפניו דכתיב ברוך אתה ד' למדני חקיך לאחריו דכתיב וזאת הברכ' אשר בירך משה לפני מותו. והנרא' בזה עפמ"ש לפרש הא דאמרו בנדרים דף פ"א דבר זה שאלו לחכמים על מה אבדה הארץ ולא השיבו עד שבא הקב"ה בעצמו ופירשה על עזבם את תורתי ותמה הר"ן דלמה לא ידעו כלם הא היה חטא גלוי וע"ש מ"ש בזה בשם רבינו יונה ז"ל ודפח"ח. ואני מוסיף בזה עפמ"ש התוס' בברכות דף י"א דלמה מברכין בסוכ' על כל אכיל' ואכיל' ובתורה אין מברכין בכל פעם וכתבו דהאדם אינו מתייאש מד"ת דכתיב והגית בו יומם וליל' ולכך נפטר בברכה אחת והרא"ש הוסיף דאף כשהולך לעסקיו הוא ממהר וחוזר על לימודו לכך לא הוה הפסק ע"ש ולפ"ז זהו כשלומדים לשם שמים והתור' חביב' עליהם דעתו על התור' תמיד אבל כשלומדין רק לפנים א"כ התור' טפילה והעסק עיקר א"כ כל שהולך לעסקיו הוא מפנה לבו לבטלה וגם כשלומד דעתו על עסקיו א"כ הוה הפסק גמור וצריך לברך וז"ש ולא הלכו בה שלא ברכו בתור' תחל' שלא היה דעתם על לימודם וא"כ היו צריכים לברך וכן מצאתי בהפלא' בכתובות דף י"א שכתב כך. ומעתה זה שלא היו מבינים החכמים והנביאים שיהיה העונש על שלא ברכו בתור' כי חשבו שלא נתייאשו מהתורה ובאמת שנתייאשו מהתור' ולפ"ז זה שאמר שלפניה מברך ברוך אתה ד' למדני חוקיך וז"ש שבסוף נלמד מזאת הברכ' אשר בירך משה דהנ' אנן מברכים עכ"פ בכל יום שבליל' הפסקנו אבל משה רבינו שעסק בתורה יומם ולילי ולא בטל אף רגע אחת לכך הסוף לא היה רק לפני מותו שאז נפסק הזמן בעוה"ז וז"ש אשר בירך משה לפני מותו ודו"ק

ושבת עד ד' אלקיך. לפענ"ד נראה ע"פ מ"ש בחידושי מהד"ק פ' שמות דברי הר"ן על פסוק והיה ביום ההוא לא יוסיף האדם להשען על מכהו ונשען על קדוש ישראל באמת. דהענין הוא שכל אשר יותר קרוב אל המעולל הוא רחוק להושיע יותר וע"כ ישראל שחושבים שביד האויבים להושיע אותם ובאמת עיקר הסמיכ' על ד' וזהו ונשען על קדוש ישראל באמת ודפח"ח וז"ש והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ד' אלקיך שמה ושבת עד ד' אלקיך והיינו שישראל ידעו האמת כי לא עשה להם שום דבר רק ד' הוא גילה אותם בכל הגוים וזהו לדעתי כוונת המדרש נגעה בי ידו של פרעה ושל סנחרב ולא ישבתי בדד נגע' בי ידך מפני ידך בדד ישבתי והיינו שכאשר חשבנו שנגעה בנו ידו של פרעה וסנחרב ומקר' הוא חשבנו למצוא לנו עזרה מצר ולעמוד כנגדו אבל אם האדם מחשב שידו נגע' בו א"כ ישב בדד וידום כי נטל עליו וכמדרש חז"ל ולכך מפני ידך בדד ישבתי ודו"ק: ובזה מיושב הא דנחלקו ביומא ר"ל ור"י בפסוק שוב' ישראל עד ד' אלקיך אי עד ועד בכלל או לא והקש' המהרש"א אמאי לא נחלקו בקרא של תור'. ולפמ"ש אתי שפיר דכאן הכוונ' שיבין כי ד' פעל זאת ולא ידי האויבים וז"ש ושבת עד ד' אלקיך אבל שם דלא כתיב רק שוב' ישראל עד ד' אלקיך שפיר נחלקו בזה ודו"ק

והיו כי יבואו עליך כל הדברים האל' וגו' והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ד' אלקיך שמה ושבת עד ד' אלקיך. הנה לדעתי הכוונ' ע"פ מ"ש הר"ן בדרשות על פסוק ולא יוסיף עוד להשען על מכהו ונשען על קדוש ישראל באמת ופירש הר"ן בדרוש במה אקדם כי הסבות הפועלות באיש כל אשר יוסיפו קורב' יחלש כחם בהצלת האיש בהקל רעתו ההפך כפי רחקם ממנו והמשיל הפסוק באיש יצא משפטו להיות מוכה ברצוע' והנ' הסבה קרוב' היזקות לו ואם היא הרצוע' ואין לה כח כלל להקל נזקו והרחוקה הימנה שהוא מדרגת האיש המכ' אשר הוא שליח הפקיד או השופט והיא חזק' מן הסב' היותר קרוב' דהיינו הרצוע' אבל מכל מקום כחו חלוש בהצלת המיכ' כי אינו רשאי להקל רק קצת לא להעביר המכות לגמרי כי אם ברשות הפקיד או השופט וכן השופט או הפקיד כל אחד ברשות המלך והפתי המוכ' המתחנן להמכ' או להשופט ואינו מבקש להמלך הוא בהפך החכם אשר פונה יותר לסבה הרחוק' והוא המלך כן אנחנו בזמן הזה נשענים על מכינו וכל תחבולותינו לסבה הקרוב' אשר כחם מעט בהצלתינו ולזה האשים הנביא שהיו שולחים למלכי מצרים והאשים אסא באמרו וגם בחלייו לא דרש את ד' כי אם ברופאים וכן המתיירא מן האויר הרע וישים כל מגמתו לתקנו או המתיירא מן המזונות הרעים וישתדל לתקנם פונים לתקן הסבות הקרובות אשר כחם חלוש והם נשענים על מכיהם אבל אשר פקח ד' עיניו נשען עליו ומכשיר מעשיו ומתחרט על הרע' שעש' ע"ש ודפח"ח. וזה לדעתי מ"ש בד"ה ב' ט"ז ויחל' אסא בשנת שלשים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו