דברי שאול עה"ת ומגילות שא

חטאים ופשעים יש לו ולכך תקנו התפל' והיינו כשאדם מתפלל וע"כ מאמין בד' שעי"ז יצליח במעשיו ממילא מועיל לו שלא יעשוק ויגזול ויהי' לו בטחון בד' והנה לכך אמרו דתפלת השחר עד חצות והיינו שמועיל לו להחזיק באמונתו ולא יזח הבטחון מעליו עד חצות ובחצות כשאדם אוכל ושות' ובמנחה שכיח שכרות שוב שוכח מה שהתפלל בשחרית ולכך תקנו מנחה וזה מועיל לו עד ערב אבל תפלת הערב שאדם מתבודד בלילה ואינו בא כל כך בין אנשים וזה אין לו קבע שמועיל כל הליל' וז"ש מנין אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאינני והיינו שכל שהוא מתבודד עמו בלבד אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני והיינו שאני מצוי לו אף שהוא יחיד ודו"ק

ובמ"ש למעל' נתבאר לי מ"ש בסוף ברכות ואומר עת לעשות לד' הפרו תורתיך וביאר הרמב"ם בפירוש המשנה כשיבא העת להפרע מהם להנקם יזדמנו סבות לבני אדם להפר התור' כדי שיבא עליהם העונש במשפט והוא סתום ולמה לא יעש' משפט בהם ולא יפרו התור' ולפמ"ש אתי שפיר דכ"ז שהם לומדים הקב"ה מחפה עליהם בשביל חיבת התור' אבל כשיתמלא סאתם הקב"ה מזמין שיפרו התור' ועוש' בהם משפט על כל עבירות. ובזה יתישב קושית המהרי"ט סי' ק' על הדורש יעו"ש כי אינו לפני ודו"ק. ובגוף פירוש המשנ' נרא' לי דקאי על תקנות חז"ל שעשו ונתן הטעם שהסייגים נעשו כדי לחזק דברי תור' שאל"כ יתבטלו מהתור' וז"ש עת לעשות לד' שאל"כ הפרו תורתיך ודו"ק והבן

אתם נצבים עיין רש"י שבשעה ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל לפייסם הרב' הכעסתם לפני המקום ולא עשה עמכם כלייה כבר כתבתי בזה: וכעת נרא' לי דהנ' במה דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התור' הזאת ודרשו זו מיתת צדיקים והנה מצינו ברשיעי שהיו בשבבותא דר"ז ואמרו עד האידנא הי' לנו מי שיתפלל בעדינו וכו' ולכך כששמעו מיתת צדיקים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו שאם היו הצדיקים חיים היו מבקשים רחמים עלינו עכשיו מי יוכל לעמוד וע"ז אמר אתם נצבים היום כולכם ותבקשו רחמים מלפני ד' וימחול לכם. והנ' מה שבאמת לא נכתב בתור' מיתת צדיקים הוא משום דכל התוכח' היסורים והעונשים נגלים אבל מיתת צדיקים באמת אדרבא מיתת צדיקים מכפר וא"כ לא ניכר העונש כל כך. אך זהו אם מרגישין בהעדר הצדיק אבל אם אין מרגישים לבסוף יבא עליהם העונש וז"ש יעלם ד' עליך עד השמדך וא"כ לכך לא נכתב בפירוש והוא בסתר ולבסוף ירגישו בזה ודו"ק

אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלקיכם לפענ"ד ע"ד מ"ש השל"ה לפרש מ"ש נצבים עליו כי המלאכים נקראים עומדים שאינם נעתקים ואינם מהלכים כצדיקים שנקראים מהלכים והנה הצדיק נקרא מהלך אם יעריכו אותו נגד בני אדם אחרים אבל לפני ד' כולם נקראו עומדים שלגבי הקב"ה אינם מהלכים וז"ש אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלקיכם ראשיכם זקניכם וגו' וכל ישראל והיינו שכלם לגבי הקב"ה הם בדמות עומדים ונקראו נצבים. וזה לדעתי מ"ש במדרש רבה פרש' פ"ב מאי דכתיב נצב לריב ד' וכתיב אחד אומר כי שם אשב לשפוט את כל הגוים וכו' שניהם באו"ה כשהקב"ה דן את האומ"ה מיושב דן אותם ומדקדק בהם ומאריך בדין ואח"כ וכו' ולכאור' קש' למה לא פירש כמשמעו דנצב קאי על ישראל שדן אותם מעומר ויקצר בדין ואדרבא זה מדוקדק טפי דקרא שיושב מבואר דקאי לשפוט את כל הגוים ולפמ"ש אתי שפיר דק"ל מהו לשון נצב דמשמע דנצב ואינו נעתק ממדרגת דין לרחמים ולזה אמר דקאי על או"ה שנשאר במדרגת דן אבל בישראל נעתק מדין לרחמים ולא שייך לשון נצב ודו"ק

כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואשר אינינו פה עמנו. ופרש"י אף הנשמות היו שם והוא תמוה דלמה הי' זאת ולמה צורך הי' זאת. והנרא' לי דהכוונ' למ"ש הרמב"ן בפ' לך שהפועל הדמיון חזקי הקיום ולכך צוה להתרות בהם חמש ושש פעמים למען יהי' פועל הדמיון וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות. והנה כאן שהקב"ה רצה להעבירם בברית ובאלתו לבלתי החלפים לעולמים וכפרש"י וע"כ קיבץ ואסף כל ישראל ואף נשמת כל דור ודור למען יהי' פועל הדמיון שיתקיים אף שיחטאו חליל' הכלל ישאר קיים ורק הפרט יענש והכלל ישראל יהיו נצחיים ודו"ק כי היא הער' נפלא'

לא ירפך ולא יעזבך. פרש"י לא יתן לך רפיון הענין לפענ"ד עפמ"ש המור' כי ההשגח' דבוק בהשגה ולפי מה שהאדם משיג ומקוה ומיחל לד' ואמונתו חזק' לפי ערך זה הוא מושגח וא"כ ז"ש שלא ירפך לא יתן לך רפיון ותהי' חזק ואמיץ ביראת ד' ואמונתו ועי"ז לא יעזבך וז"ש התרפית ביום צר כחכה וכדרשת חז"ל והיינו שאם אינו מאמין בד' ממילא אינו מושגח

והיה בשמעו את דברי האל' הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמא' לא יאב' ד' סלוח לו כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש ההוא. הכוונ' לפענ"ד דהנ' פירשתי מ"ש וחנותי את אשר אחון דהכוונ' דהנ' מלך בו"ד ברצותו להעניש את העובר על מצותיו לא יוכל לענוש אותו בדבר אשר יוכל להזיק לשאר אנשים עד"מ שאי אפשר לו לזרוק עליו חצים ובלסטראות שלא יוכל לצמצם שלא יגיעו לאיש אשר לא חטא וכן להיפך באם רוצ' לחון לאחד מוכרח לתת לו דבר שאין לו שותפות עם אחר דאל"כ במה יוודע איפוא כי מצא