דברי שאול עה"ת ומגילות כט

האדם ועיין תוי"ט דביאר דקאי על כל בני אדם אף אומות שכולם נבראו בצלם שהיא השגה השכלית רק שהאומות לא השיגו השלימות ולא יגודרו בשם צלם אלקים ומ"ש בצלם אלקים עשה את האדם הוא שהקב"ה באמת נתן לו הכנה שיגיע להשכלות אבל הם לא הביטו ולא השגיחו בזה יעו"ש וזה דחוק. אבל לפענ"ד הדבר נכון דבאמת לדבריו נפש הישראלי ונפש הגוים כלם כאחד בשרשם אבל חלילה חלילה לו ולא ניחא למרייהו דלימא הכי ועיין במדרש שמואל מה שכתב בזה בשם הר"ח וניטל אבל לפענ"ד באמת יש השג' השכלית שמצד צורה האנושית שזה שוה לכל אבל העיקר צלם אלקים הוא ע"י התור' הקדוש' שבו נשתלם נפש הישראלי ומגיע לכל השגות השכליות וזה רק לנפש הישראלי לבדו ולכך בעת הבריאה בעוד לא נגה אור התור' א"כ היה רק השגה אלקית וכל הגוים היו כבית יהודה שווים בצלם אלקית אבל מעת אשר זרחה קרן התורה וקיומו כל התורה מאז הוכן נפש הישראלי לצלם אלקים בשלימות: ומעתה יתבארו דברי המשנה כפשוטו וגם הכתוב יבא על נכון וא"צ להאריך ובזה נראה לפענ"ד הטעם דב"נ נהרג על עוברין ולא ישראל וכי עדיף נפש הב"נ מישראל חלילה אך באמת הגוים שאין להם רק השגת השכלית שניתן להם מאת אלקים אם כן העובר בכלל שכבר נשפע עליו הצלם אלקים אבל נפש הישראלי כי ישתלם מצד התור' האלקית ולכך לא נהרג על העובר כי לא נשתלם עוד בעוד לא היה איש וזה ברור ומעתה יתבאר הכתוב כמין חומר דשופך דם האדם באדם דקאי על עובר במעי אמו כדדרשו חז"ל דמו ישפך ולזה נתן טעם כי בצלם אלקים עשה את האדם וא"כ כולם שוים בזה ואף עוברים בכלל וכמ"ש ודו"ק: פרשת לך

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. במדרש אמרו ולמה לא גלה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו וכדי לתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה ואמרו שם שהקב"ה משהה עיניהם של צדיקים ואח"כ מגלה להם ע"ש. הכוונ' לפענ"ד כי הנה לעיל מיניה כתיב כי תרח לקח את כל בני ביתו ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען ובאו לחרן ומת שם תרח ואם מת ממש או שנקרא מת עיין ברש"י וברמב"ן. עכ"פ יהי' איך שיהי' רצונם היה ללכת ארצה כנען וא"כ אם ילך אח"כ לכנען במצות ד' לא יקבל שכר והקב"ה רצה לתרבות שכרו ולכך אמר לו אל הארץ אשר אראך ונמצא גם מה שהולך לכנען גם כן עפ"י ד' הוא ומקבל שכר על כל פסיעה ופסיעה כי חשב תמיד אולי יצוהו ד' ללכת למקום אחר וכן היה בעקידה כי אולי ירצה אברהם מעצמו להקריב בנו החביב לפני ד' ולכך לא גלה לו איזה מהבנים. וזה לדעתי מה שספרה התור' וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' וילך אתו לוט וגו' ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען והדבר יפלא דהקב"ה לא גלה לו הארץ והיאך כתב ויצאו ללכת ארצה כנען ועיין באבן עזרא שהרגיש בזה ופירש לפי דרכו אבל הרמב"ן דחה דרכו ונדחק בהכתוב הלז ע"ש בפסוק אל הארץ אשר אראך ולדעתי הוא הדבר אשר דברתי כי הנה אברהם מצד גודל אמונתו בד' הלך אל ארץ כנען רק על פי ד' דהיינו שבכל פסיעה ופסיעה חשב אולי יצוהו ד' ללכת בדרך אחר אבל הם עוד לא נשלמו כל כך באמונת שמים ובפרט לוט וע"כ סיפר הכתוב וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' והם יצאו ללכת ארצה כנען ודו"ק ועיין ברמב"ן סוף פרשה נח שאברהם רצה לילך לכנען מפני חמת המקנאים אותו באמונתו ע"ש

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה תמה הרמב"ן כי איך שייך שהקב"ה יאמר שיעזוב ארצו ואטיבה עמך טובה שלא היה בעולם כמוהו ולא הקדים שהי' אברהם עובד אלקים או צדיק תמים וכדומ' והנרא' בזה דהנה באמת תכלית כל הבריא' הי' שיהי' האדם משתדל להשיג שלימות ועי"כ יזכה לרב טוב הצפון והקב"ה חפץ שיכירו וידעו גודל כח טובתו וחסדיו ולכך נתן התור' כי חפץ לזכות את ישראל ועל ידי כן הרב' להם תורה ומצות אך לפי שלא הגיע העת עדיין להשלים אותם בתורה ובמצות ע"כ אמר הקב"ה שבזה שיפרסם האמונ' בעולם ע"כ צדיק באמונתו יחיה ויזכה לרב טוב כי החפץ לד' במצות רבות ורק שאמר ונעשה רצונו ולכך טלטל הקב"ה לאברהם אבינו ממקום למקום והוא קיבל באהב' וזה גופא עבדות הבורא וזה שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך ולא גלה לו הארץ למען יקבל שכר על כל פסיע' ופסיע' כמ"ש במדרש ונמצא שזה גופא נעשה מצוה ולכך אמר ואברכך ואגדלה שמך וז"ש ויקרא אברם בשם ד' שזה היה העיקר בטלטולו ועבד ד' בכל פסיעה ופסיעה ודו"ק

אל הארץ אשר אראך. מת שלא גילה לו הארץ נ"ל ע"פ מ"ש המורה דלכך כתיב תמיד אל המקום אשר יבחר ד' ולא ביאר הארץ לפי שאילו ידעו הכנענים שהארץ הזאת נבחר היו מקלקלים ומשחיתים הארץ ע"כ העלים הקב"ה המקום ע"ש ולכך אמר גם כאן אל הארץ