דברי שאול עה"ת ומגילות רצט

כי עיקר היסורין הוא לעורר אדם לתשוב' כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה וא"כ לכך עוררו ביסורים שבחוץ כדי שישים אל לבו אבל אם אינו מתעורר חליל' באים היסורים עליו וז"ש אם רוא' אדם שהיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תור' ולא ידע כלל מה חטא. ואני פירשתי ע"ד מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנ' סוף מסכת ברכות דעת לעשות לד' כשרוצ' הקב"ה להפרע מהם להנקם יזדמן להם ביטול תור' כדי שיבא עליהם העונש במשפט יעו"ש ואני המתקתי הדברים ע"פ מ"ש המהרי"ט בראשונות סי' ק' במה שהביא בשם הדורש ע"פ על מה אבד' הארץ על עזבם את תורתי דהדבר דומה למה שהי' מעשה שהמלך הי' לו מנגן ואהב אותו ביותר וכל מה שעש' עול הי' מוותר אבל כשנחתך ידו אמר המלך תלוהו ולכך כל שהי' לומד תור' הי' מוותר לו הרב' אבל כשעזבו התור' אבד' הארץ ואף שהמהרי"ט האריך לדחות דבריו אבל מכל מקום יש להם תוך דאמרו במדרש הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו. וביאור הענין דכל זמן ששומרים התור' ולומדים אור התור' מחזירם למוטב וכמאמרם שמאור שבה מחזירם למוטב וע"ש במהרי"ט שפירש המאמר סוף חגיג' מה דלמדו וסלמנדרא ע"ש מליצ' נפלא' ולפ"ז כל שמבטל מהתור' נענש על הכל ולכך יתלה בביטול תורה וז"ש והפלא ד' את מכותך והיינו באמת היסורים יבאו עליו. ולזה אמר גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב' בספר התור' הזה יעלם ד' עליך ולזה אמר הפלא' זו איני יודע מהו והיינו שכ"ז שהוא לומד תור' לא יגדל הכאב כל כך: ולזה אמר כשהוא אומר ואבדה חכמת חכמיו הוי אומר הפלא' זו תור' ולכך יענש ביסורים גדולים ונאמנים ודו"ק היטב

שוב ראיתי באלשי"ך בפסוק על מה אבדה הארץ שכתב הקב"ה מאריך אפו ומשתעשע בם ומוותר על חטאיו ואולי להדורש הלז כוון המהרי"ט אבל לא סיימו קמיה

גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב' בספר התור' הזאת יעלם ד' עליך וגו' ודרשו חז"ל דקאי על מיתת צדיקים. לפענ"ד הכוונ' בזה דהנ' באמת כבר אמר הנביא והוא את חליינו נשא ובחבורתו נרפא לנו וביאור הענין דהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו מייסר הצדיק למען יקחו הרשעים מוסר וישיבו בתשוב' אם בארזים נפל' וכו' והנ' אם עושים תשוב' באמת הצדיק גורם ששבים בתשוב' וזהו טוב' גדול' להצדיק ואך כל ישעם וכל חפצם של הצדיקים להיטיב לבני דורם וכאשר צווח משה רבינו ע"ה מחני נא מספרך למען שהטיב לישראל אבל כשאינם שמים על לב ויצטרך הצדיק למות חלילה בעון הדור אז אם אמנם מיתת הצדיק מכפר אבל עכ"פ היסורים שהי' לו לחנם הית' וע"ז יצטרכו ישראל חליל' להתייסר ע"ז שהצדיק נלקה עבורם חנם ולא הועיל כלום. וז"ש כל חלי וכל מכת אשר לא כתוב בספר התור' הזאת והיינו שכל שגרמו שהצדיקים מתים א"כ החלי והמכ' שהי' להצדיקים הי' על לא דבר וז"ש יעלם ד' עליך עד השמדך ודו"ק היטב

והנה ראיתי בספר שלמה מולאדר שהביא בשם הגאון בעל נו"ב שאמר דמה דדרשו זו מיתת צדיקים הוא דלפי שבכל ספר וספר כתוב מיתת צדיקים בבראשית כתיב ממיתת אבות העולם ואדה"ר ונח וכדומ' ובספר שני כתוב שמת יוסף ואחיו ובספר השלישי מיתת נדב ואביהו ובספר רביעי מיתת אהרן אבל בס' חמישי לא כתיב כלל מית' דמ"ש וימת משה עדן לא כתבו ולכך אמר אשר לא כתוב בספר התור' הזאת. ובאמת שדפח"ח אבל הוא תמוה דבפרשת עקב כתיב שם מת אהרן ואם תאמר דאינו רק חוזר ושונ' מה שכתוב בס' במדבר דא"כ גם בספר שמות אינו רק חוזר ומספר מה שמת יוסף ואחיו מ"ש בס' ראשון ויש לדחות. אך לפענ"ד לתקן דברי הגאון דבאמת מיתת צדיקים הוא או לכפר או בעון הדור שלא ירא' בעון הדור והנ"מ הוא דלכפר סגי באחד וע"כ כדי שלא ירא' בעון הדור ולכך תמצא דבכל הספרים כתיב מיתת צדיקים דהיינו שתים דגם בשמות כתיב וימת יוסף וכל אחיו אבל בספר דברים לא כתיב רק מיתת אהרן בלבד אבל זה אינו דא"כ גם בספר במדבר לא כתיב רק מיתת אהרן בלבד ואולי הא שם כתיב מיתת מרים ג"כ ועכ"פ גוף הפירוש דמיתת צדיקים היינו שנים זהו נכון דזה ודאי לקללה יחשב וזה שקבעו משה בתוכח' וזה נרא' לפענ"ד במה שאמרו במגל' דקללות שבמשנ' תור' משה מפי עצמו אמרן והיינו שלפי שלא רצה לכתוב מיתתו רק ברמז דגם כל חלי וכל מכה דהיינו מיתת צדיקים שרמז שגם הוא ימות דמ"ש אח"כ וימת משה הא לחד מ"ד יהושיע כתב כן ואף לר"ש עכ"פ אשתני כדאמרו בב"ב דף ט"ו וע"כ שפיר אמר אשר לא כתוב בספר התור' הזאת דהיינו שהוא לא כתבן ודו"ק היטב

ובגוף הענין נרא' לפענ"ד דא"א לכתוב מיתת צדיקים בתור' שהרי בא לכפר על עון תדבר או שלא ירא' בעון הדור וא"כ כל שהבחיר' חפשית ובידם לשוב לד' איך שייך שיכתוב מיתת צדיקים וכבר כתב האלשיך על פסוק מי זה אמר ותהי ד' לא צוה דכל שאינו רק במחשב' נשאר הבחיר' חפשית ולכך א"א לכתבו בספר דהוה כאמיר' בפירוש והי' מוכרח לעשות כן ונתבטל הבחיר' כנלפענ"ד

עוד נרא' לי דהנה באמת התור' שבכתב הוא סתום וחתום ובלי הקבל' אין לה ביאור וכמ"ש בהקדמת הסמ"ג בכמ' מקומות לא ידענו פירוש המקרא זולת הקבל'