דברי שאול עה"ת ומגילות רצז

לפרט הארורים האלה ע"כ ברכו אותן שאמרו הברכות נגד הארורים אבל התור' לא הוצרך לפרש רק הארורים אבל הברוכים ממילא הם בכלל ברוך

והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה במדרש ע"י שאין מי שקונה ד"ת כמותכם. לפענ"ד הכוונ' דהנ' הרמב"ן מקש' בפסוק לחם לא אכלתם והרי מצינו אוכל בכסף תשבירני ואמרתי בזה עד"מ לאיש כפרי הוא לא יוכל לאכול מאכל דק והנה המן הי' דקה מן הדק' וכ"ז שהיו בתכלית השלימות הרגישו טעם מן אבל כשנתגשמו שוב לא הי' נוח להם טעם המן ורק מפני דוחק אכלו זאת והנ' מי שהוא רך ומעונג לא יוכל לעבוד בפרך שגופו חלוש ולכך הבטיח' התור' והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה שלא ירצו לקנותם לפי שאין קונ' דת כמותכם וגופם חלושי מאכילות המן שלא ניתן המן אלא ללומדי תור' די להם בזה אבל הכפרי הגשמי זה לא סגי במן הדק והבן

והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה. כתב רש"י דאין לפרש ותתמכרתם שתהיו נמכרים לעבדים ולשפחות שהרי כתיב ואין קונה. ובאמת התרגום אונקלוס פירש כן ותזדבנון. ולדעתי יצא מכאן הדרש שאמרו במדרש ע"י שאין קונה ד"ת כמותכם. וביאור הענין דהנה אמרו בגיטין דף ל"ח דהגוי אינו קונ' הגוי וכ"ש ישראל רק למעש' ידיו והטעם נרא' לפענ"ד דהנ' מעש' ידיו שפיר קנה בשביל שנתן מעות בעדו אבל גופו במה נחשב הוא יותר שיקנ' גופו של חבירו ורק הישראל שיש לו נפש השכלי שייך שיקנ' גופו שיש לו מעל' יתיר' ולכך גם עבד עברי אף שגופו קנוי אבל א"י להפקיעו מן המצות כמ"ש התוס' ריש פרק הערל דלענין זה לא נחשב המוכר יותר מן הקונ' ולפ"ז זה שאמר והתמכרתם שם לעבדי' ולשפחות אבל אין קונ' שהיינו שלא יהי' להם קנין בכם וע"ז ביאר הטעם במדרש ע"י שאין מי שקונ' ד"ת כמותכם א"כ אין בכחם לקנות אתכם בגופם רק למע"י ודו"ק

והנה בדברי עקיד' שכתב דכל שהצור' נכבדת החומר חלוש ע"ש וא"כ זה הוא הפירוש שע"י שצורתם נכבדת ע"כ החומר חלוש ולא ירצו לקנות אותם לעבדים כי אין כחם גדול וז"ש ע"י שאין קונה ד"ת כמותכם ודו"ק

תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמח' ובטוב לבב מרוב כל ועבדת וגו'. הענין הוא כי שני מיני נסיונות לד' אם שבוחן את האדם בעושר וטוב לבב ואם רב לבבו מחמת העושר שולח עליו יסורים לנסותו לזה אמר תחת אשר לא עמדת על המבחן כאשר הי' לך עושר לכך שולח עליך האויב שתעמוד על הנסיון ודו"ק

והשיבך ד' מצרים באניות במדרש איכה דרשו בזה עניות בלא תורה ובלא מצות וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דקש' לי' להמדרש למה אמר באניות ומה נ"מ אם באני' או בדבר אחר וע"כ דרשו לדרש' ע"פ מה שמצאתי בדרשות הר"י אבן שועיב ז"ל פרשת וארא שפירש דרך אני' בלב ים שהוא הנשמ' העליונ' אני' הבא' ממקום המים הנקראים ים ומשם משתלשלת ובאה בגוף האדם וחכם גדול מהאומות קרא הנפש אניה ואין ספק שקיבל זה מחכמי ישראל עכ"ל ע"ש

הנה שלך לפניך שאניה קאי על הנפש השכלי והנה כבר נודע מה שכתבו המקובלים והסכים אליהם פטאריס הפילוסיף מאמונת הגלגול בנפשות שהנפש אשר לא הלכ' בדרכי ד' תצטרך לגלגל שנית בגוף הנגוף וזהו אמרו והשיבך ד' מצרים באניות היינו שתצטרך האניות שהוא הנפש השכלי להתגלגל שנית להגוף והחומר הטמא' שמכונ' בשם מצרים שהוא ארץ טמא' וע"ז אמר בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראות' היינו שהזהרתיך שלא תוסיף עוד לראות' ותשיבן מדרכך הרע' ולא שמעת. וזה שדרשו במדרש עני' בלא תור' ובלא מצות שלכך תצטרך להתגלגל שנית ושלישית כדדרשו על פעמים ושלש יפעל אל עם גבר. וזה לדעתי המליצ' שבספר יונ' שכתב שם וד' הטיל רוח גדול' על הים ויהי סער גדול על הים והאני' חשבה להשבר והיינו עפמ"ש בשם הר"י שועיב דדרך אני' בלב ים שקאי על הנשמ' העליונ' שבאה ממקום הים ואם הנפש חוטאת אז סער גדול על הים והאני' חשב' להשבר דהיינו הנפש חושב מחשבות להשבר ולהתקלקל וז"ש ויזעקו איש אל אלקיו ויטילו אח הכלים אשר באני' אל הים היינו שכל אחד חשב דרכו להשיב ממחשבותיו הרעים ולא לעשות רע בכליו הרעים למען הקל על הים ויש להאריך בזה ע"פ רמז אבל מפני שאין זה מדרכי וגם זה המעט לא כתבתי רך לחיבת פה קודש הר"י אבן שועיב תלמיד הרשב"א ז"ל לבנות ע"פ יסודותיו ע"כ דברי מעטים והמשכיל יבין אחר כמה שנים מצאתי בזהר פרשת נשא ובר"ח שער הירא' פרק י"ב שפירשו הכתובים של יונה, עד"ז ושמחתי

והשיבך ד' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראות' והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה הכוונ' לפענ"ד דהנה שמעתי מפי דודי הרב החריף מו"ה יוסף נאטאנזאהן נ"י במ"ש חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים ואמר הוא דהנה עינינו הרואות לפעמים יש אדם גדול בחכמ' ואם תרצ' לדבר עמו בענינים פחותים ונקלים לא דעת ולא תבונ' לו והוא משום שמעולם הרגיל נפשו בחכמ' ולכך אינו יודע בשאר