דברי שאול עה"ת ומגילות רצה

והשיב שרא' בירושלמי דהגר יוכל לומר לאבותינו והנה ביום ב' תבא י"א אלול שנת תרי"ז הקש' אותי הרב מוהרח"י נ"י ע"ב דלמה לא הקש' על לוי דהא ביכורים לא ניתן רק לכהנים ומה גם דבאמת רש"י פירש דזה קאי על הנותן כמ"ש רש"י דהלוי מחויב לתת ביכורים וא"כ ה"ה הגר ומה קושיא והרי גם תירוצו דקאי על הגר ודקארי לה מה קארי לה. והשבתי דקושיא חדא מתורצת בחברת' דבאמת להס"ד דהגר אינו יכול לומר לאבותינו א"כ ע"כ הך דהגר קאי על מי שנותנים לו וע"ז הקשה שפיר דהא אין נותנין לגר ולכך לא היה יכול להקשות מלוי דיש לומר כפירש"י שקאי על הנותן אבל הגר ממנ"פ על הנותן ל"מ קאי דהא אינו יכול לומר אשר נתת לאבותינו וע"ז תירץ דשפיר יכול הגר לומר לאבותינו ונמצא דקאי על הנותן כפירש"י

השקיפה ממעון קדשך. עיין רש"י שכל השקפ' לרע'. שאלני הרב החריף מו"ה מאטיל פארילע ממקיליניץ בשנת תרכ"ד ח"י אלול ממה דכתיב עד ישקיף וירא ד' משמים והשבתי דגם שם השקפה לרע' דהיינו שישקיף ד' על האויבים ויכניעם כמ"ש תבא כל רעתם לפניך וגו' ודו"ק

בענין הביכורים שנצטוינו מראשית פרי האדמה וכל תאנה שבכרה בראשונ' לפע"ד ע"פ מה דאמרו מהיכן בעית למשרי המוציא מהיכא דקרים בישולא ולפענ"ד הענין מה שאנו מברכין המוציא לחם מן הארץ להורות לנו שנשגיח על התחלת הבריא' שהי' נפסד וכלה בארץ ומזה נצמח הלחם וע"כ מהיכא דקרים בישולא שאז לא הי' רק מים וקמח ואח"כ כשנאפ' ויש לחם מתוקן עלינו לשבח לד' על שנתן לנו לחם טוב מן דבר נמאס ומוציא יקר מזולל ולכך גם הביכורים מצוה עלינו לספר בשבח הבורא ומתחיל בגנות וסיים בשבח להודות לנו שנדע לשבח לד' על מה שהי' לנו צרות רבות בתחל' ואח"כ באנו אל האדמ' וע"כ נצטווינו מראשית פרי האדמ' להורות על תחלת השמח' והכבוד למען נרגיש בהטוב אשר נתן לנו

וד' האמירך היום להיות לו לעם סגול' כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו. דקדק היעלת חן דהיאך שייך שד' האמירך היום ולשמור כל מצותיו שזה מה שהאמירו הם להשי"ת אבל הקב"ה מה האמירם בזה. והנרא' בזה דהנה רש"י פירש להיות לו לעם סגול' כאשר דבר לך והייתם לי סגולה ע"ש

והנה בח"ת פרשתי מה שאמר והייתם לי סגול' הוא עפמ"ש הגאון החסיד מוהרא"וו זלה"ה בביאור אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד וביאר הוא דהמלך מסגל אוצרות בדבר יקר מה שאינו בנמצא וא"כ כיון דיראת שמים מסור ביד אדם ולכך עושה ממנו אוצר. וז"ש והייתם לי סגול' כי לי כל הארץ ונמצא עיקר הסגול' שהוא אוצר לא שייך רק אם ישמעו בקולו ע"ש וז"ש גם כאן להיות לו לעם סגול' כאשר דיבר לך וע"ז שפיר אמר שהוא באופן ולשמור כל מצותיו שבזה יקראו סגול'

עוד נרא' לי בזה ע"פ מה שתקנו לנו אנשי כנה"ג בקידוש אשר בחר בנו מכל העמים והקשו המפרשים הא כל האומות לא רצו לקבל התור' כלל. אך ביאור הענין אמרתי במקום אחר ע"פ הא דאמרו בע"ז דף ג' דהאוה"ע יטענו כלום כפית עלינו הר כגיגית וביאור הענין שבאמת ענין קיום התור' בכלל ובשלימות זה דבר קש' מאוד ובמה שכפה עליהם נתן הקב"ה בהם כח ועוז אשר יוכלו לעמוד על נפשם שיוכלו לקיים אם ירצו וזה שיטענו האוה"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ומעת' זה שתקנו אשר בחר בנו מכל העמים שנפש הישראלי מוכשר יותר לזה. וזה שאמר כאן וד' האמירך היום להיות לו לעם סגול' היינו שד' נתן בהם הכח שיהיו עם סגול' ולשמור כל מצותיו היינו שיוכלו לקיים כל המצות שזה דבר קש' לולי עזרת ד' בגבורים ודו"ק

עוד נרא' לי עפמ"ש הכוזר במאמר שלישי סי' יו"ד שהקב"ה שם השבת והמועדים מהגדול שבסבות בהשאיר תארכם והדרכם שלולא כן היו האומות מחלקים את ישראל ביניהם לגודל דקות שכלם ואך הדת תפריד בינותם יעו"ש והארכתי בזה בכמה מקומות וגם בפרשת התוכחות כאן הארכתי בזה יעוין לקמן בפסוק והתמכרתם שם לעבדים וגו' וז"ש וד' האמירך היום להיות לו לעם סגול' היינו שלא יהיו אבודים בין האומות ונעשו עם בפני עצמן וזה שמפרש ובמה ולשמור כל מצותיו שזה תפריד בינותם ואך בזה יהיו לו לעם סגול' ודו"ק

וד' האמירך היום להיות לו לעם סגול' ולשמור כל מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים לתהלה ולתפארת ולהיותך עם קדוש לד' אלקיך כאשר דבר הענין כפול: ולפענ"ד הכוונ' יש בעבדי המלך ובני מדינתו הבדל גדול דהחיל שלו מקבלים פרס ממנו ובני מדינתו אינם מקבלים פרס ממנו ומכל מקום הם לו לעבדים ונותנים לו מס וגם כשצריך להם כל בני מדינתו צריכי לשפוך נפשם עבור המלך והטעם שהמלך הוא בבחינת אב להמדינ' ועושה להם כל הטובות ונעש' מחסה ומגן להם וא"כ גם הם בבחינת עבדים ובנים לו

וזה לדעתי מה שאמר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס היינו כמו אנשי המדינ' שאינם בני חילו שהם בבחינת עבדים ובנים וכמ"ש. וז"ש וד' האמירך היום לחיות לו לעם סגולה וגם לשמור כל מצותיו. והנה עינינו הרואות המלך בוחר לפעמים באנשי מדינ' אחת יותר מאנשי מריב, אחרת אף שכלם בני מדינתו להיות מרגיש בם דקו