דברי שאול עה"ת ומגילות רצג

פרשת תבא

ולקחת מראשית כל פרי. הנה ענין ביכורים נרא' לפענ"ד היא דהנ' כל ענין תרומ' ומעשרות נרא' לפענ"ד דצריך ביאור כיון דמקודם היה הכל טבל ובמה יצא לחולין במה שהורם ממנו התרומ' והמעשר במה הותר הכל. אך נרא' עפמ"ש הרב המ"מ מדובנא ז"ל באהל יעקב לפרש הענין דמעשר בהמ' שהי' מכניס לדיר בפתח קטן ואשר יצא בעשירי היה קודש. ואמר הוא דבזה הופקע הטבל מכל הדיר כיון שהיה כל אחת מהעשר' יכול לצאת מהדיר בעשירי ואם הי' השמנה והמובחר שבכולן היה קדש לד' ונמצא כי הרצון והזמנ' לקדוש' היה על כל אחת ואחת עשר' א"כ לכך העשירי הי' קודש לגמרי והתשע' הנשארים עכ"פ היה כח הכנ' בהם וע"כ הופקעו עכ"פ מהטבל ולפ"ז ה"ה בכל תרומ' ומעשר כיון שכל חטה וחטה היה ראוי להיות קדוש להיות תרומ' ומעשר בזה הכח חל על כל חטה וחטה כח הקדוש' שתפקע מהטבל. ובזה אמרתי דיש לדחות מ"ש התדר"י פ"ד מברכות בשם הר"י מאורלייניש לחדש דכל שקיבל שבת ומוסיף הרב' על השבת הוה בכלל שבת וחייב עליו והביא ראיה כמו בתרומ' דחטה אחת פוטרת את הכרי ואפ"ה דיינינן לכל מה שתרם דכולו הוא תרומ' וה"ה בזה יעו"ש גבי רב צלי של שבת בע"ש ולפמ"ש אינו דומ' לתרומ' דשאני תרומה דכל חטה וחטה חזיא לתרומ' ומאן מפיס מי העיקר שבתרומ' ומי התוספות משא"כ בשבת דכל מה שקיבל מותר אינו שבת וקבוע בפ"ע וקבלתו אינו עוש' חיוב ועיין ט"ז או"ח סי' ת"ר בתשובתו שם ועיין ברמב"ן בשורש י"ב למנין המצות שמנה שתי מצות מצות הפרש' ומצות נתינ' לכהן והיינו משום שמה שמפריש מפקיע הטבל מעל כל העיס' ואותו חלק שזכה להיות חלה ותרומ' הוא קדוש יותר להיות ניתן לכהן וללוי וא"כ שתי מצות הם ובעל מג"א שם רצה לומר כי אינו רק מצות אחת ואין החל' ניתרת עד שינתן לכהן ודבריו תמוהים דהיא משנה מפורשת בביצ' דף י"ב ע"ב לא אם אמרתם בחל' וכן העירני הרב החריף מו"ה מאיר בראם נ"י ע"ז ולפ"ז גם הביכורים הם כן כי לאשר הי' יכול לגמר כל פרי ופרי ולכך כל הכרם נתקדש וקבל כח הכנה וכמ"ש ודו"ק

אשר תביא מארצך. הגיד לי הרב מו"ה אברהם קאמפף נ"י דלדעתו קאי אשר תביא על האדמ' אשר תביא דהיינו מה שתוציא האדמ' ותביא פירות וזה מאמר המוסגר ומארצך קאי על ולקחת דרישא דקרא. והנ' אף שלכאור' הוא דבר חכמה אבל עיין בש"ך חו"מ סי' של"ז אי שייך בשם הלשון נקב' ועיין מ"ש בגליון שם

ארמי אובד אבי וירד מצרימ'. נרא' לי הכוונ' מה שמתחיל בגנות ומסיים בשבח ע"פ מה ששמעתי בשם הגאון החסיד בעהמ"ח בת עיני שפירש הא דבעל הגד' סידר והיא שעמד' לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם צא ולמד מה ביקש לבן הארמי וכו'. והקש' דלא שייך להביא ראי' מלבן הארמי ואטו הוא בלבד עמד עלינו לכלותינו. ואמר עפמ"ש רש"י והוא מהמדרש על כי אתה עשית אתה גרמת לנו שרחקתנו והבדלתנו מן האומות ואסרת לנו להתחתן בם וא"כ לא שייך לכאור' להודות לשם יתברך שעשה עמנו נסים והצילנו מידם שהרי צריך לעשות כזאת שכל שנאת האומות הוא מפני הריחוק מאתם אבל באמת הרי לבן היה חותן יעקב ודודו ובכ"ז רצה לכלות יעקב ובניו חליל' וא"כ נרא' שהוא בטבע האומות ששונאים ישראל וז"ש צא ולמד מה ביקש לבן הארמי ודפח"ח: והנ' גם בביכורים שאנחנו משבחים לד' לכאורה אין מקום להודות שאחרי דהבדילנו מן העמים והרחיקנו מהם א"כ ראוי לו לגאל לנו ולהביאנו אל ארץ טוב' למען נהי' לעם בפ"ע. ולזה אמר ארמי אובד אבי וגם וירד מצרימ' וא"כ היינו מתקרבים לגוים ובכ"ז שנאו אותנו ולכך עלינו להודות לד'

עוד נרא' לפענ"ד דהכ' עינינו הרואות האילן הגדל ומלא פירות אף אם יקטפו הפירות בכ"ז האילן קיים ויש בכח להוציא ציץ ופרחים אחרים אבל אם ישרש ויעקר האילן וגזעו ישרשו מן הארץ אז אין תקומ' לו לשאת ענף ולשאת פרי. והנ' כן כל העם הזה וכן כל הגוי הזה אף אם יקום עלינו אויב וצר וירע לנו מאד בכ"ז ת"ל ישראל רבים וכבר הבטיחנו יעקב בתפלתו וריוח תשימו בין עדר לעדר שאם אומה אחת תצר לישראל במדינ' אחרת ימצאו ריוח והצלה אבל כ"ז בשכבר הימים שת"ל פרינו והרבינו לרוב אבל בתחל' בעוד יעקב קטן ודל אם היה לבן מכלה חליל' ליעקב ובניו מהיכן היו ישראל הבנים ליעקב וא"כ זהו שאמר והיא שעמד' לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והיינו שהקב"ה עזרנו שנפזרנו לבין אומות רבים ואף אם עומדים עלינו במדינ' זאת אנחנו בורחים למדינה אחרת ולזה אמר צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות וז"ש שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל וא"כ אם היה קוטף חליל' השורש לא היה לנו שום שורש חליל' וז"ש ארמי אובד אבי והיינו שרצה לשרש השורש ואח"כ ירדנו למצרים והיינו שם במתי מעט וא"כ אם אז חליל' היה לנו כליון חליל' היינו תמנו לגווע ולכך עלינו להודות שפרינו ורבינו הרבה והיינו לעם גוי גדול ועצום ורב ע"כ יש בכחנו לעמוד בין העמים ודו"ק היטב: