עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דברי שאול עה"ת ומגילות

דברי שאול עה"ת ומגילות רצ

Divre Shaul torah Chamesh Megillot 290 · דברי שאול עה"ת ומגילות · free full Hebrew text

Open in the reader →

ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים וכמ"ש האר"י שהגיעו עד שער החמשים לטומאה ואם היו מגיעים לשער החמשים היו משוקעים בטומא' ולא יכלו קום ונמצא הגאול' של מצרים גדול' מכל הגאולות ולא נערוך אותה בבחינת הגאולה זמניות כי אם נצחיות וזהו מ"ש אהיה אשר אהיה והיינו אם אהיה עמם ביצ"מ אהיה עמהם אח"כ ואם לא חליל' ישוקעו בטומא' לאין מרפא ולזה אמר כי גם בהטיית גר יתום תזכור מה שהטית כעת לא על אותו עת בלבד עשיתי כי אם הטייה עולמית ודו"ק

והנה מה שצוה לא תפאר ולא תעולל לדעתי ע"ד מ"ש זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשואים ואת האבטיחים ופירש הרמב"ן לאשר היו פורשי מכמורות בימים ונחלים היו נותנים להם דגים קטנים ואבטיחים וקישואים לאשר היו לרוב היו מעניקים גם לעבדיהם היהודים הפחותים והקטנים והנה מזה למדה תורה שישאיר עוללות בכרם לגר וליתום ולאלמנ' האומללים ויזכרו כי היו עבדים בארץ מצרים והמצריים נתנו להם דגים קטנים ואבטיחים וה"ה כאן יוכלו להתנדב בעוללות שהם אילנות קטנים שאין להם כתף יתנדבו להאומללים שבהם והבן

עוד נראה לי כי לאשר כתיב כי לא כארץ מצרים אשר השקית ברגליך ופירש"י מהספרי ששם היו צריכים לעבוד בעצמם וארץ ישראל ד' אלקיך דורש אותה ולזה אמר שתכיר ההבדל ששם היית עבד לארץ מצרים והיית צריך לעבוד ולעמול עד אשר נצמח ולהשקות את האדמ' וכאן למטר השמים תשת' מים

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת. לפענ"ד נרא' דהנה בירושלמי פ"ד דב"מ אמרו דלא שייך שיהא הן שלך הן כל שבשעת אמירה חשב בלבו שיהיה באמת כן ואח"כ יכול לחזור בו ע"ש בה"ב ובירושלמי במס' שביעית מפורש יותר ולפ"ז זהו במבטיח לחברו אבל בנודר לגבוה אמר שלא יעשה כן ומוצא שפתיך תשמור כאשר נדרת ואף שבעת שנדרת היית שלם: והטעם נרא' לפענ"ד נכון דהנה בין אדם לחברו עיקר הענין שחברו יתפייס בזה וא"כ כל שהבטיח לו ואז היה לבו שלם אף שאח"כ חזר בו מכל מקום חבירו סמך אז ע"ז ונתפייס וא"כ עשה עכ"פ אז טוב' לחבירו אבל בהקב"ה כביכול לא שייך זאת דמי ביקש זאת מידו שידור כלל וז"ש וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וא"כ מה בצע בנדרך ולכך כל שנדרתי צריך אתה לקיים נדרך וז"ש בקהלת ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא כי למה יקצוף אלקים על קולך והיינו שלא תוכל להתנצל לפני המלאך כי באמת רציתי ואח"כ אין לאל ידך כי למה יקצוף אלקים על קולך והיינו שלמה נדרת כלל ודו"ק היטב

כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך. הכוונ' לפענ"ד ע"פ מה שפירשתי במה שתקנו בנשמת ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל ומפרנס ומרחם בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה ודו"ז הגאון יעב"ץ בסדורו תמה בזה דמה זו שבח שבעת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה הא יפתח אמר ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם וא"כ הרי זו גריעותא. ואמרתי דהנה כבר נודע מ"ש המתפקרים כי שתי רשויות יש ופועל הטוב אינו פועל הרע לזה נראה שבא לשלול שכביכול אינו רק פועל אחד שעוש' פעולות חלוקות ולזה אמר ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע ולזה בא להודות ואמר שאתה פודה ומציל ומפרנס ומרחם וגם בכל עת צרה וצוקה כביכול מאתך בא ואין לנו מלך אלא אתה ומידך זאת לנו וז"ש כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך והוא פועל הטוב וגם לתת אויביך לפניך והוא פועל הרע לאויבים והכל מעש' ידי יוצר ודו"ק היטב

לא יומתו אבות על בנים עיין אבן עזרא שכתב ותועי רוח ישאלו כאן כתיב לא יומתו ובמקום אחר כתיב פוקד עון אבות ושאלתם תוהו. ותמהני דזה קושית הש"ס בסנהדרין דף כ"ג ע"ב ומ"ש האבן עזרא באמת ע"פ פשטת הכתוב הוא כן אבל חז"ל קבלו דכל שאוחזין מעשה אבותיהם גם הם נענשו ועיין מגלת אסתר בשרש השני שכתב שפשוטו של מקרא דקאי על עדות שלא יומתו מעדות בנים והביא מקרא דדברי הימים וכתבתי בגליון המגלת אסתר דכוונתו לדברי הימים ב' כ"ה ועיין בספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין פי"ג ועיין יחזקאל ח"י דישראל טענו אל ד' מדוע לא ישא בן בעון אב והוא השיב דבן לא ישא בעון האב וגו' הרי מבואר דגם הקב"ה אינו מעניש הבן בעון האב והן נסתר מחמתו דברי האבן עזרא ודו"ק

בספרי וז"ל וירקה בפניו יכול בפניו ממש ת"ל לעיני הזקנים מכאן אמרו חלצה ורקקה ולא קרא' חליצתה כשירה ובפנים יפות נדחק מאד דמהיכן מוכח זאת. ואעתיק כאן מ"ש לי אבי מורי הרב הגאון נ"י ך' אלול תר"ו וז"ל הזהב הגאון זלה"ה העתיק רק ראש דברי הספרי ובאמת הספרי הביא כל המשנה רקקה וקראה ולא חלצה פסולה חלצה וקראה ולא רקקה ר"א אומר פסול' ור"ע אומר כשר' ומפורש במשנה טעמא דר"א דכל מעש' מעכב ור"ע ס"ל דוקא מעשה באיש מעכב לא מה שאינו מעש' באיש כמו רקיקה דאינו מעש' באיש ולפ"ז אם נימא דבעינן רקיקה בפניו ממש הו"ל מעש' באיש ומעכב וז"ש בספרי יכול בפניו ממש ת"ל לעיני הזקנים מכאן אמרו וכו' וכו' עד ור"ע אומר כשר' ודו"ק כי ברור הוא לפענ"ד עכ"ל הזהב. ובאמת שדפח"ח אבל צ"ע בהא דמבואר באהע"ז אם סומא חולץ