דברי שאול עה"ת ומגילות כח

בחולין ואי דמות יונה מצאו להם בהר גריזים והיינו שהכותים היו מדמים עצמם לישראל אבל רק בדמות ולא באמת ולכך עשו להם דמות יונה והבן בדברים ועיין במגדול עוז הנ"ל והיא בעלית הטבע דף רס"ב בדפוס אלטונא

ויקח תרח וגו' עיין רש"י שהביא המדרש שאמר הקב"ה לאברהם שלך אני פוטר מכיבוד אב. ולפענ"ד הטעם בפשיטות דהרי נכרי אינו מצווה בכיבוד אב ועיין נזיר דף ס"ב וא"כ כיון שאברהם נתגייר לא שייך מצות כיבוד אצלו וזה ברור ופשוט

כירק עשב נתתי לכם את כל מה שלא הותר לאדם הראשון לאכול בשר. נראה לפענ"ד דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ן מה שכתוב בפרשה בראשית ויהי כן על אכילה דהקב"ה נתן כן בטבע שיהי' זאת לשתי' ולפ"ז אז בהבראו יציר כפיו של הקב"ה ולא הי' יכול לחיות בגשמי כזה בשר בהמ' וע"כ לא שם נפשו ותכונתו בזה ואח"כ כשחטא נשאר קרח מכאן ומכאן עד שנזדכך שנית לאחר המבול ופנים חדשות בא לכאן ונתן הקב"ה בטבעו שיוכל להנות ולחיות בבשר בהמה ולכך כשאמר לו הקב"ה לאדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך אמר אוי לי שאני וחמור נאכל באבוס אחד והיינו שהרע לו איך שנפל כל כך עד שיוכל לחיות ממה שחיי הבהמ' בו ודו"ק

יום ולילה לא ישבותו. לפענ"ד נראה מזה ראיה למ"ש המקנ' דקודם מתן תור' הי' הליל' הולך אחר היום וע"כ צוה לב"נ יום וליל' לא ישבותו והטעם נרא' לי דבב"נ הליל' נמשך אחר היום ובישראל להיפך משום דישראל מונין ללבנה, וא"ה מונים לחמה ולכך לישראל הליל' עיקר והיום טפל אליה משא"כ בב"נ הליל' נמשך ליום ולזה לא אברי ליל' אלא לגרסא משום שישראל עקרו הליל' ולכך בקדשים היום הוא עיקר משום ששם צות' התור' שיקרבו ביום וא"כ הליל' נמשך אחר היום ודו"ק

עוד כל ימי הארץ קיץ וחום זרע וקציר ויום וליל' לא ישבוהו. לדעתי הכוונ' ע"ד מה שאמרו להזכיר מדת יום בליל' וליל' ביום ועיין בתדר"י שהקשו מ"ט יש בדבר אמנם נרא' עפמ"ש הרז"ה בר"ה לפרש מ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד היינו שכל המעל"ע מה שכאן יום הוא באקלים אחר ליל' הוא ע"ש וא"כ לכך מזכירין מדת יום בליל' וז"ש בורא חושך יוצר אור עושה הכל דהיינו שהכל כאחד בזה אקלים יום ובאקלים אחר ליל' וזה גם כאן קור וחום קיץ וחורף יום וליל' לא ישבותו שיהי' הכל בבת אחת באקלים הא' קור ובאקלים אחר חום וכן קיץ וחורף יום וליל' לא ישבותו

וימח את כל היקום הנה חז"ל דרשו דדגים שבים לא נימוחו מדכתיב אשר בחרבה והטעם נרא' לי כיון דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ומשמע דדוקא על הארץ השחיתו דרכם ולא מה שבים וא"כ לכך לא נענשו במבול אף שהיו רותחין מכל מקום הי' בהשגח' להורות שלא הי' במקרה כי אם בהשגחה להענישם ואני תמה על הרמב"ן ז"ל שכמה כרכורים כרכר כיון שהיו רותחין איך חיו הדגים ולמה לו כל הטורח כיון שאין המבול ממית כי אם החטא וכבר אמרו לא ערוד ממית כי אם החטא ממית וא"כ הדגים שלא חטאו הי' המבול גשמי ברכה להם וחיו וז"ש וימח את כל היקום אשר ע"פ האדמ' אבל לא מה שבים ודו"ק ועיין בהקדמת ש"ב הגאון מוהר"ר זלמן ז"ל לספרו טיב גיטין שכתב ע"פ מ"ש התוס' ב"ק דף נ"ה דבדגים לא שייך הרבעה ולכך לא נענשו ע"ש ודפח"ח וא"כ ממילא לכך לא נמחו שהחטא ממית וכל שלא חטאו לא נמחו וכמ"ש

לא אוסיף עוד לקלל את האדמ' בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו והדבר יפלא מאוד דמה נתינת טעם היא זאת וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנ' כבר הארכתי בזה פ' אחרי על פסוק ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כי מה שמעניש הבורא ית' האומות נבדל מעונש הישראלי דהאומות ממתין עד שתתמלא סאתם ואז נאבדו ונעקרו מכל וכל לא כן הישראל כי לא יחפוץ במות הרשע וע"כ מענישו מעט מעט למען יתקיים הכלל הישראלי והנה קודם המבול לא נפרע הקב"ה מהם אף כי רבה רעתו עד כי נתמלא הסאה שהיתה הארץ נשחתה לגמרי עד כי הוכרח להביא המבול לעולם ופנים חדשות באו לכאן ולזה אמר קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס והנני משחיתם את הארץ והיינו להיות כי המתין להם כ"כ עד שרבה רעת האדם בארץ עד שלא די להם כאשר ספו תמו כי גם הארץ בעצמותה מלאה חמס ותחנף הארץ בדמים עד כי הוכרח להביא מבול ולזה ראה הקב"ה בתיקון העולם שלאחר המבול לא ימתין כל כך וזה אמרו לא אוסיף עוד לקלל האדמה בעבור האדם היינו שאמתין כל כך עד שיהי' מוכרח שגם הארץ בעצמותה תקולל חלקתה בארץ ולזה נתן טעם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וא"כ יצטרך להשחית אח"כ הארץ לרוב רוע מעלליו וע"כ גזר אומר שלא יוסיף עוד לשחת הארץ כי אם האדם ישא את עונו. ומה נכבד דרשת חז"ל במדרש על הפסוק לא אוסיף עוד וז"ל לא אוסיף לא אוסיף לסגי לסגי ופירש"י שלא אוסיף שירבו החטאים מאד ואין לו ביאור ועיין יפ"ת פ' בראשית פכ"ו ולפמ"ש הדבר מבואר שלא ירבו החטאים רק שתיכף יעניש אותם

שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם. הכוונ' בזה דהנה באבות פ"ג משנה י"ד אמרו חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר בצלם אלקים עשה את