דברי שאול עה"ת ומגילות רפז

נתן ד' בלבו שהוא בעצמו יברך וז"ש ולא אבה ד' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ד' אלקיך היינו שהקב"ה יהפוך לברכ' לזה נתן טעם כי אהבך ד' אלקיך ולא רצה לצערך כלל ודו"ק

לא יהיה כלי גבר על אשה. בתרגום יונתן לא יהי' גליין דציצית ותפילין דאינן תיקוני דגברא על אתתא ועיין במגן גבורים סי' י"ז באלף המגן שם ובסי' ל"ח באלף המגן דהלבוש כתב ג"כ כן והקשה ממיכל בת שאול שהיתה מנחת תפילין וכתב דהית' אשת מלך ודבריו צ"ע דלא מוזכר חילוק זה כמ"ש שם ועיין בנזיר דף נ"ט מ"ש רש"י מיעל אשת חבר הקני ושם ג"כ הית' אשה מפורסמת בשם ודוחק לחלק בין אשת מלך לשאר נשים. אך בגוף הקושיא אני תמה כעת דלק"מ דבאמת התרגום יונתן יפה כתב דלדידן דהוה מ"ע שהז"ג ולא ס"ל דנשים סומכות רשות וא"כ פשיטא דהוה שמלת גבר ולא הוה שמלת אשה לכך אסור משום לא ילבש גבר וכן להיפך אבל אם נימא דנשים חייבות בתפילין או עכ"פ רשות לא מקרי שמלת גבר ולפ"ז הא דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין אמרו בעירובין דף צ' דאתיא או כמ"ד דהוה מ"ע שלא הז"ג או דנשים סומכות רשות ושוב לא הוה שמלת גבר דהא באמת הוא בגד או תכשיט לאיש ולאשה ודו"ק היטב. איברא דקשה בהא דפריך בשבת דף ס"ב לעולא יקשה להס"ד דנשים פטורות דהוה מ"ע שהז"ג וא"כ אף דשאר דבר דהוה תכשיט לאיש הוה תכשיט לאשה כאן כיון דאסור ללבוש משום שמלת גבר שוב אסור' וצריך לומר כיון דאינ' לובשת לשם תפילין רק משום בזיון תפילין בכה"ג לאו דלא ילבש גבר דהכל יודעים שהיא אשה ואינה רוצית ללבוש שמלת גבר רק משום בזיון תפילין ובזה יש ליישב מ"ש רש"י ולא מיחו בה חכמים ולא אמרינן דהוה כתוס' על התור' והתוס' תמהו על זה מהלני המלכ' וגם דכל שלא מחייבא הוה כשלא בזמנה דבעי כוונה ע"ש ובמהרש"א שם ולפמ"ש יש לומר דכיון דאסורות שוב הה כלי גבר ועוברת על בל תוסיף דאם אינה מצוית שיב הוה כלי גבר וע"כ שמתכוונת לשם מצוה ולא הוה בל תוסיף ודו"ק היטב: אך גם בר"ה דף ל"ג לענין תקיעות כתב רש"י כן ושם ל"ש זאת ועיין במהרש"א בר"ה שם וצ"ע

לא תתעב אדומי כי אחיך הוא דור שלישי יבא בקהל ד'. לפע"ד הטעם דמותר דור שלישי הוא דמצינו דכחות האב הוא נטוע ומשרש עד דור שלישי כדאשכחן דאמר אבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי ואמרו חז"ל ע"כ רחמי האב על הבן ועיין בב"ב פרק מי שמת האחין השותפין דהוא ג"כ עד שלש' דורות וכן אמרו חז"ל שאם הוא ובנו ובן בנו ת"ח שוב אין תור' פוסקת מזרעו והיינו משום שזה השרשה גמורה ולפ"ז הנה גם להיפך מה שהזהיר' התורה במצרי ואדומי הוא מכח שיש להם כחות ומדות מתועבות ולפ"ז כל שהוא ובנו ובן בנו גרים הרי הובדלו מדתם ויבדילו עצמם להיות גירי צדק לעבוד את ד' א"כ בלי ספק כי יעשו פרי צדקתו ולכך הותר להם לבא בקהל ד'. ובזה נבין היטב מה שעמוני ומואבי נאסרו לעולם והיינו משום דהם נאסרו בשביל שלא קדמו בלחם ובמים ושכרו את בלעם לקלל. והנה זה נאמר על כללות האומה שהם רעים וחטאים ואף אם היה אחד או עשרה וכדומה מקדמים בלחם ומים מכל מקום היו אסורים והתורה בכל מקום הולכת אחר הרוב וא"כ מה יושיענו זה שנבדלו מעדתם ונתגיירו אבל הפרט לא תוסיף תת כח על הכלל מכל מקום הכללות של האומה הם בזויים ורעים ודו"ק

וראיתי בספר מצות השם שבמצוה תקס"ג תקס"ד הקש' דלמה מנה הרמב"ם ודעמיה מצרי ואדומי בל"ת והא אדרבא מהראוי לאסור מצרי ואדומי מק"ו דעמוני ומואבי עד עולם וא"כ יש לומר ניהו דהתירה התור' הוא רק שלילה ולא איסור ולפמ"ש אין מקום לדבריו דמצרי ואדומי כל שנבדל הפרט שוב מותרין הם וזה ענין הגירות שרצונם לפרוש מגלוליהם לעבוד את ד' האמת וגם לא הבינותי כלל דבריו דהוא בעצמו כתב שאינו מחוייב להתחתן רק שאם מונע להתחתן בשביל איסור זה אסרה תורת וא"כ כל המצוה אינו רק שלילה. וגם לפענ"ד עיקר המנין הוא שעד שלש' דורות אסורות ואף דהוה רק לאו הבא מכלל עשה ונחשב ללאו גמור וידעתי שבכמה מקומות לא משמע כן ואף דהוה רק לאו הבא מכלל עשה מכל מקום כיון שאחר שלשה אין מקום למנות דהא אינו מחוייב דוקא להתחתן א"כ עיקר הלאו הוא עד שלש' דורות ועיין קידושין דף ס"ח וביבמות בכמה מקומות ובפרט בדף ע"ח ועיין מלמ"ל פ"א מנערה ובפ"י כתובות מ"ם ובק"א מכל מקום יש מקום לומר כן וצ"ע

ולנערה לא תעש' דבר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה הנה חז"ל בפסחים דף כ"ה אמרו מה בא ללמד ע"ש ולפענ"ד נרא' ענין נכבד דהנה נחלקו הקדמונים אם באשה תהרג ואל תעבור. ולכאור' צריך ביאור ניהו דלא קעבדה מעשה הא הנאתה חשוב מעש' כמ"ש התוס' בב"ק דף ל"ב הנאה לתרוייהו אית להו וצריך לומר כמו דאנוס' לא נאסרה כדכתיב והיא לא נתפשה וא"כ מה נ"מ אם נאנסה בגוף או שנאנסה עפ"י שכל דכל שרוצה להרגה הרי השכל נאנס ואינה עושית ברצון נפש כי אם מפני פחד מיתה עושית ולא מקרי רצון וזה מ"ש כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש שגם זה רצח נפשה השכליות וא"כ זה מקרי אונס, ובזה נכון מ"ש