דברי שאול עה"ת ומגילות רפו

דלרבינו היא מ"ע ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דכל עיקר המצו' כדי שיהי' הל"ת חמור יותר וכל שנכשל ולא נזהר מוטב יותר שלא ילוה לנכרי ויהי' בדיל מריבית ויקיים הל"ת דרבית ואף דעשה חמור מל"ת היינו כשהוא מ"ע בפ"ע אבל כל שעיקר המצות עשה הוא בשביל הל"ת הל"ת חמור יותר ודו"ק

לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ראיתי בספר מצות השם להרב מוהר"ב מסקאהל שהקש' דלמא אינו רק שליל' דהא שמחוייב לתעבו בשביל שיצא בחרב קמ"ל דאינו מחויב לתעבו אבל מנ"ל שהוא חיוב לקרבו ע"ש ולא ידעתי מה קושיא דהא כל שהתור' התיר' שיבא דור שלישי ממילא מותר ובאמת אינו רק שליל' ואטו מחויב למצא דור שלישי של מצרי ואדומי ואינו רק רשות וז"ב ופשוט והוא בעצמו כתב דהוה לאו שאב"מ דאינו מחוייב להתחתן בהם רק שאם אינו מתחתן בשביל שחושב שמצוה לתעבם זה אסור וא"כ אינו רק שלילה ומצרי ראשין ושני הוה ודאי לאו הבא מכלל עשה כיון דגם השלישי אינו רק שלילה בלבד

ולנערה לא תעשה דבר אין לנער' חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה כי בשדה מצאה צעק' הנער' המאורס' ואין מושיע לה. וכתב הראב"ע והרמב"ן יתכן שצעק' והרמב"ן הוסיף שאף שצעק' לא הי' מי שיושיע לה. וקשה לי טובא דהא אין שייך מית' עד שיתיר עצמו למית' וצריך שיאמר אעפ"כ וא"כ אם נרצ' לחייב' מית' ע"כ שעמדו עדים מרחוק והתרו בה שלא תעש' זאת והיא קבלה התרא' ואמר' אעפ"כ והרי בעי שיהי' תכ"ד להתראה כמבואר בסנהדרין דף מ"א וברמב"ם פי"ב מהלכות עדות וא"כ היאך שייך לומר שהית' אנוס' ולמה קבלה התרא' ואמרה אעפי"כ וא"ל דכל שהתרו בו ובה סגי בהבועל לבד שיקבל התרא' דמנ"ל זאת ולכאור' רציתי לומר דמיירי באשה חבירה דא"צ התרא' לריב"ח ועיין סנהדרין דף מ"א אבל זה דחוק ומה גם דהרי אנן לא קיי"ל כריב"ח. אך העיקר נרא' דהתור' אמר' דאין לנערה חטא משפט מות והיינו שלא חטא' כלל שיגיע לה משפט מית' אם היו מתרין בה שבאמת צעק' ואין מושיע לה ועדיין צ"ע

והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות בגיטין דף צ'. נחלקו ב"ש וב"ה ור"ע דב"ש ס"ל עד שימצא בה דבר ערוה בעדים וב"ה ס"ל או ערות או דבר ור"ע ס"ל דאפי' מצא נאה הימנה ע"ש. והנה אח"כ כתיב ושנא' האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות ומשמע דלא בעי ערוה או דבר רק סתם ושנא' ומזה ראי' למה שחלקו שם בין זווג ראשון לזווג שני דבזווג שני מותר אף לגרש ודו"ק ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' קנ"ט

ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלת' יבמתו השער' ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל וגו' כבר דקדקו המפרשים דמה נשתנ' המצו' הזו מכל המצות שהתור' לא נתנה רשות שאם לא ירצ' לעשות כן יעש' כן וכאן נתנה התור' הבריר' ביבום או בחליצ'. ולפענ"ד נרא' דהנ' הבחיר' חפשית ביד אדם אם לקיים המצו' או לא וכבר נודע מ"ש הרמב"ם בח' פרקים לאבות על מ"ש חז"ל שארבעים יום קודם יצירת הולד הקב"ה גוזר בת פלוני לפלוני ואמר שלא ימלט אם שמקיים המצוה בזה איש עושה עביר' דאם נושא אשה כשרה הוא מצוה ואם אשה פסול' היא עביר' והיאך שייך שהקב"ה יגזור והא הבחיר' חפשית ע"ש מ"ש בזה וכבר הארכתי בזה בפ' חיי שרה

וכעת נרא' כיון דאינו אמיר' בפועל וגם האדם אינו יודע מי בת זוגו א"כ הוא עושה מצד בחירתו רק שמד' מצעדי גבר כוננו שימצא בת זווגו ובאמת אם לפעמים לא מצא זאת מוכרח באמת לגרש' או שתמות וכדומ' ולפ"ז קשה ביבמ' שמוכרח ליבמ' לקיים המצו' וכופין אותו ליבמה ועיין יבמות דף ל"ט א"כ לא שייך לכאור' מצוה דאין לו בחיר' וע"כ נרא' כיון דיש לו בריר' אם ביבום או בחליצ' שוב כל אחת משתיהן הוא חפשי בידו ושוב הוה בחיר' כנלפענ"ד ודו"ק היטב

ושבית שביו. לפענ"ד הכוונ' עפמ"ש בעשרה מאמרות דמה שאירע לפעמים שהנכרי מתגייר או שהישראל משתמד הוא בשביל שנכרי בא על בת ישראל או להיפך וצריך הטפה לחזור למקומה ע"ש וז"ש ושבית שביו אשר שבה ממך תחזור לקדושה

ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך ולא אבה ד' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ד' אלקיך לך את הקלל' לברכ' הכוונ' לפענ"ד דהנה לאשר הרמב"ם הקש' בספרו הי"ד הלכות תשוב' אם הקב"ה צוה למצרים להעביד את בני ישראל למה נענשו וכתבו כי לאשר הי' בכללות וכל אחד היה יכול לפרוק מעל צווארו זאת ועשה רק למען העביד ולא שהיה מוכרח עי"ז יעו"ש ולפ"ז כאן יקשה דכיון דע"י בלעם בא ובלק שכר אותו א"כ אם היה מד' לקללם מה חטאו מזה בלק ובלעם ושאר העם לא עשו דבר לזה אמר כיון דלא אבה ד' לשמוע אל בלעם ויהפוך א"כ ראוי שיענשו דלא היו מוכרחים שהרי באמת לא רצה ד' לקללם והבן ודו"ק

ולא אבה ד' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ד' אלקיך את הקלל' לברכ'. הראב"ע הרגיש שלא הפך שבלעם ברך: ולפענ"ד הכוונ' שמשה אמר שכ"כ אהב ד' אותך עד שלא רצה לשמוע אל בלעם שהוא יקלל והקב"ה יהפוך לברכ' שלא תצטער בעת שקלל וע"כ