דברי שאול עה"ת ומגילות רפה

בתיהדו ולדעתי הוא לבכות את אביה ואמה שיהרגו ודו"ק כי זה אמת

ואת הבנים תקח לך. מצאתי בספר יסוד מורא הראב"ע בשער התשיעי וז"ל ואריכת ימים על שילוח הקן לא על לקיחת הבנים שהם רשות. הנה מזה מבואר שאם רצה לשלח האם והבנים רשאי וכן הסכים זקני הח"ץ ז"ל סי' פ"ג ועיין בחבורי יד שאול סי' רצ"ב ודו"ק

לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך ברש"י זהו לאו הבא מכלל עשה והרמב"ם מנאו בכלל מ"ע ולפענ"ד נרא' דהנ' אם לא ילוה כלל ברבית לא יוודע איפוא אם מה שלא מלוה להישראל היא בשביל הריבית ובזה לא נצטווינו שנלוה בלא רבית ורשות בידינו שלא להלוות כלל ולעשות מסחר וקנין ולכך נצטווינו להלוות לנכרי שיהי' ניכר שמה שאינו מלוה לישראל הוא בשביל מצות התורה וא"כ יפה כוון רבינו במה שחשבו מ"ע וגם הספרי יפה נדרש דבזה יהי' לאו הבא מכלל עשה שע"י שמלוה לנכרי נדע כי מה שלא לות לישראל הוא הלאו של ריבית ובזה יש ליישב דברי הש"ס בב"מ דף ע' ואכ"מ

גם יש לי לומר דהתור' צות' שלא נלוה לישראל רק לעשות עם ישראל בשותפות כדרך היתר עיסקא שלנו ובזה יהי' עזר גדול להעני דאנא בפרוט' ואתה ברגליך ולכך בנכרי דאסור לעשות עמו שותפות כדאמר שמואל לכך אמר לנכרי תשיך ודו"ק

לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך: דרשו בספרי זו מצות עשה וכ"כ הרמב"ם בפ"ה ממלוה ה"א והראב"ד השיגו. ולפענ"ד נרא' לי דהנה הרמב"ן דקדק דע"ש בגזל וגניב' דאסור אף לעכו"ם ובריבית מותר אך לפענ"ד נרא' דהנ' באמת המהרש"ל הקש' דאיך שייך צווי על עכו"ם דהתור' לישראל נתנ'. וכתב בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל שזה אינו מפאת העכו"ם רק מפאת הישראל שנטע בקרב לבבינו מדת הרחמנות ותחמלה ולא נגזול ולא נעשוק ע"ש ובתשוב' ובחידושי הארכת' הרב' בזה ולפ"ז ברבית דהוא מדעת שניהם א"כ לא שייך אכזריות וחמלה ששניתם מרוצים ורק שבישראל אסור משום שנצטווינו לחמול על הישראל אבל עכו"ם דלא נצטווינו עליו וא"כ לא שייך שהמצו' נאמר' עליו וכמ"ש מהרש"ל וז"ש לנכרי תשיך וא"כ שוב ע"כ דהוה מ"ע דאם לא הוה מצות עשה א"כ לא שייך הצווי לנכרי תשיך דאם לומר דהוא רשות מה רצת' התור' בזה לא לכתוב כלל וע"כ דהוא מ"ע דלא נימא דהאיסור רבית הוא בשביל שלא נתאכזר ואם כן גם בעכו"ם אסור לזה אמר שלא שייך בשביל זה המלוה רק בשביל הלוה וא"כ כל שהוא עכו"ם לא שייך זאת

וזה לדעתי מ"ש לנכרי תשיך והקש' הכ"מ דלפי דברי רבינו הי' לו לכתוב לנכרי תישוך. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הכוונ' להורות שעיקר הלאו היא בשביל הלוה שאסור המלוה לקחת רבית מהלוה שלא ישכנו וא"כ כמו דלנכרי תשיך היינו שהנכרי לא נצטוו' שלא ילוה בריבית לישראל כמו כן כשהמלו' ישראל שמצוה להשיך לעכו"ם דהיינו שילוה לעכו"ם דהשתא עכו"ם בישראל מותר מכ"ש ישראל לעכו"ם

ובזה מיושב מה דק"ל טובא דלמא לנכרי תשיך רשות דהיינו דה"א דאסור כמו ריבית קמ"ל דשרי אבל מצוה לא ידענו וכעין זה כתבו התוס' בזבחים דף ס"ו ולפמ"ש אתי שפיר דשאני בלא יבדיל דה"א דמצוה להבדיל קמ"ל דא"צ שיבדיל אבל כאן הא באמת כתב לנכרי תשיך שקאי שמותר ללות מהעכו"ם והעכו"ם משיך אותו ורק דמזה נלמד דמכ"ש דמצוה בישראל להלוות לעכו"ם וא"כ זה לא שייך לומר דהוא רשות דבאמת לנכרי תשיך אינו רק רשות ודו"ק

ולפענ"ד הי' נרא' דהנ' תוה"ק כתב' לנו דברים שנתנהג עם אחינו בני ברית וגם עם לא אשר מאנשי ברית הוא והכ' מאנשי בני ברית נצטוינו לחמול עליהם מצד האישות כי כל בני אדם חברים ונוסף ע"ז כי הדת תחברם אבל מי שאינו מאנשי הברית רק חברת אנושי לבד בזה כל שאינו גזל וחבלה שיש רע' גמור' רק שאינו מטיב לו וחומל עליו זה לא נצטוינו ולכך גזל וגניב' וכדומ' נצטוינו גם. לאשר לא מאנשי בריתנו שזה תכונ' רע' בנפש אבל ריבית שאינו רק מצד מצות התור' שהתור' אסר' לנכו בני ברית ריבית א"כ כל שאינו מבני ברית אינו בכלל הצווי ולכך לנכרי תשיך בין העכו"ם לנו ובין להיפך הישראל לעכו"ם והבן בדברים

והנה עוד למלוה מלין דכבר ביארתי הא דאמרו כל מה דאסר רחמנא שרא לן כנגדו הוא משום דהרי אמרו אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי והתורה אסרה ואם לא נדע הטעם לא שייך לומר אפשי וע"כ התיר לנו כנגדו שנדע שטוב הוא והתורה אסרה וה"ה בריבית שלכך נצטווינו על ריבית עכו"ם כדי שנדע הטעם של רבית ומכל מקום לאחיך לא תשיך משום מצות התורה ודו"ק. וגם לפמ"ש באו"ח סי' תרי"א בשם התה"ד דביוה"כ מותר ליגע באוכלין שלפי שבדיל מכל מאכל משא"כ בחמץ אסור ליגע דלא בדיל וא"כ גם כאן אם לא שרי לן כנגדו לא הי' קלה כל כך לשמור המצו' משא"כ כשהותר כנגדו וא"כ לא בדיל מאיסור ולכך כיון שמצות לשוך בריבית ממילא מצוה שלא להשיך לישראל כדי שיקש' עלינו לקיים ומכל מקום נשמור לעשות כאשר צונו ד' אלקינו ובזה מיושב מה שהקש' הלח"מ מהא דאמרו בסנהדרין דתשובת מלוי בריבית שיקבלו שלא להלוות לעכו"ם בריבית אף