דברי שאול עה"ת ומגילות רפד

אם אולי כבר יצא מרשות האב מכל מקום חייבתו התור' ודו"ק היטב כי אין כ"מ להאריך

לא יוכל לבכר את בן האהוב' על פני בן השנוא' הבכור כי את הבכור בן השנוא' יכיר. עיין רמב"ן שכתב כי אינו נוהג רק בחיי הבכור ע"ש. ולפענ"ד ראי' ברור' ממה דאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכור' ועיין רמב"ן שם ודו"ק היטב

לא יוכל לבכר את בן האהוב'. נשאלתי הא יעקב אבינו ביכר בן האהוב' ונתן ליוסף הבכור'. והשבתי דח"ו לא מפני אהב' לרחל נתן כי אם בשביל שראובן בלבל היציע כדכתיב בפ' ויחי וכן אמר בדברי הימים א' סי' ה' ומצאתי בספורנו פרשת כי תצא שהעיר בזה וכתב דלא אסור רק אם עוש' מפני שנאת האם או אהבת האש' האחרת אבל אם עוש' בעבור שאינו נוהג כשור' רשאי ולכך שינה יעקב ונתן הבכור' לאחר ע"ש ובאמת גם זה אינו דלא תהוי בעבורי אחסנתא אף מברא בישא לברא טבא כמבואר סי' רפ"ב בטוש"ע חו"מ מיהו יש לומר כיון דכל הטעם הוא דלא ידעינן איזה זרע נפיק מיני' וזה דוקא לענין העברת נחלה אבל בכור' דאינו רק מתנה להבכור ולא לבן הבן וא"כ בכה"ג רשאי להעביר ועיין בגליון הש"ע שם מ"ש בזה דיוסף הי' באמת הבכור דרחל הית' עקרת הבית ודו"ק וגם לפמ"ש היפ"ת דלבן חכם רשאי להעביר הנחל' א"כ יוסף דהי' בן זקונים ותרגם בן חכים א"כ רשאי להעביר ודו"ק

כי תצא מחנ' על אויביך ונשמרת מכל דבר רע הדבר יפלא דמ"ש מלחמ' משעת שלום צריך להשמר מכל רע ורש"י כתב דהשטן מקטרג בשעת הסכנ' וזה אמת. אבל אינו ע"ד הפשט כי שמיר' מהרע צריך תמיד ועיין רמב"ן מ"ש בזה

ולפענ"ד דהנה דרך יוצאי מלחמה להיות כי במת ההיא הכל תלוי בהם כפי אומץ חילם ועז כחם וע"כ גם השר הצבא לא יעצור כח לעצור בעדם מעשות כל נבלה כי גם הוא עיניו תלויות בם כפי משטרם מפניהם וגם הוא רצונו שיעוררו חיל לעשות גבור' וע"כ הוא מניחם אחרי שרירות לבם למען יתעורר נפשם לעשות מלחמ' והכל תלוי כפי התנשאות נפשם וכבר נודע כי כל כחות הנפש נרפים הם נרפים אם הוא בעוצב ויגון והנה זה הכל באו"ה אשר לבבם יחשוב כי אך בידם תלוי נצחון המלחמ' אבל ישראל אשר ישועת' לו באלהים סלה וכל קיבוצם הוא אך קיבוץ לבבם הטהור באמונת ד' א"כ אדרבא הזהיר שלא יעשו כל דבר רע וע"ז אמר כי ד' מתהלך בקרב מחנך והי' מחניך קדוש ודו"ק

ומ"ש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך הוא כעין מ"ש המפרשים בביאור והסר שטן מלפנינו ומלאחרינו כי לבית המשת' הולך השמש מלפני האיש ולבית הסוהר ילך מאחריו וז"ש גם כאן ושב מאחריך כי עד עכשיו שוכן ד' בקרבך ואם תחטא ילך מאחריך. והנה ברמב"ן מביא הספרי שיכול ממעשרות וטומאות וטהרות הכתוב מדבר ותמהני דהשתא קדלי דחזירי הותר להם אף בכל מלחמות מכ"ש שא"צ לזהר מטומא' וטהר' ואולי מיירי הספרי בשלל דידן דלא הותר להם ועיין חולין דף י"ז ולשיטת הרמב"ם דלא הותר רק לרעבו ולצמאו אתי שפיר

השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים וכו'. נשאלתי מאחד מבראד למה כפל לשון השמר בנגע הצרעת לשמור מאד כפל שמיר' למה לי והשבתי בזה בתכ"ד דהנה בנגע הצרעת כבר אמרו בשבת דף קל"ג דאי איכא אחר לעביד אחר ע"ש דכיון דאב לתקן בהרתו קא מכוין זה אין העשה דמילה דוח' וא"כ זה שאמר השמר בנגע הצרעת דהיינו שלא תתלוש סימני טומא' וע"ז הזהיר לשמור מאד ועשית ככל אשר יורו אתכם הכהנים דהיינו שלא לכוין לשום דבר רק כפי אשר יורו הכהנים ולא להתכוין לקוץ בהרתו ודו"ק

כי יקרא קן צפור וגו' עיין רמב"ן מה שהאריך בזה והביא דברי המורה שכתב שאין טעם למצות וכמ"ש במדרש וכי מה אכפת להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף וכו'. ולפענ"ד גם הרמב"ם מודה שיש טעם למצות כמ"ש בעצמו שהוא הולך על דרך שיש טעם למצות. רק דהענין הוא דהטעמים נמשכים אחרי המצות דלפי שהי' חפץ הקב"ה לזכות את ישראל בתור' ומצות וע"כ ברר להם את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו ונתן בהם טעם וגם בטבעם נתן בזה יותר הכשר לאכיל' מזה למען יהי להם לקיום המצות אבל לעתיד לבא שיתבטל המצות שלא יהי' להם שום בחיר' אל הרע לא שייך ענין מצות ולכך גם טבעי הבע"ח יזדככו ולא יהי' עב וגס בטבעם ולא יזיקו וכמו שישתנו הטבע שלא ירעו ולא ישחיתו וכמו שנאמר ושעשע יונק על חורפתן ויתבטלו האכזריות וקשי טבעם כמו כן באיכות יתבטל הנזק המגיע מהם ויהי' ראויים. לאכיל' וז"ש במדרש ויקרא רבה פ' שמיני רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות ומביא דלעתיד לבא יהי' מותר בקריע' ונחיר' ותמה היפ"ת דאיך שייך שיותרו המצות לעתיד וגם נבילות וטריפות איך יותרו לעתיד לבא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק

באבן עזרא על פסוק וישבה בביתך ובכת' כתב אם קרובים אומרים והוא סתום כמ"ש במרגליות ולפע"ד צ"ל אם כי רבים אמרו וכו'. ולדעתי היינו שהבנים אומרים כי זה הבכי על אביה ואמה שלא