דברי שאול עה"ת ומגילות רפג

הי' כתיב שנית את האיש או את האש' הוה דרשינן והוצאת את האיש וגו' לשעריך כדדרשו בסנהדרין דהיינו לפתח ב"ד ונא נודע שוב שער שעבד בו ולכך כתיב שנית את האיש או את האשה והיינו לשעריך את האיש דדוקא את האיש לשעריך וממילא לשעריך כולל שער שעבד בו ושער ב"ד דהינו לקרווך. ובזה ניחא מה שהאונקלוס תרגם לתרע בית דינך והרי רש"י משוה לי' טועה. ולפמ"ש אתי שפר דהרי אונקלוס הי' לאחר חרבן ומתלמידי ר"א ור"י והרי אז בטל' קדושת החומ' וא"כ הוה דינו כרוב הנכרים דבשעריך היינו פתח ב"ד וא"כ לכך פירש בשעריך לתרע בית דינך אבל התרגום של שעריך הוא באמת קרווך דבעת שהי' נהוג קדושת החומה הית' הכוונ' שער שעבד בו ודו"ק היטב. ובא וראה כמה עמקו דברי רש"י שציין והוצאת אל שעריך את האיש ההוא ובכתוב נאמר להיפך אבל רש"י בא לשלול דשעריך אינו תרע ב"ד והיינו משום דאת האיש ההיא דכתיב בראשונ' הכוונה אל שעריך לקרווך כמ"ש והדרש דאיש ואשה אתה מוציא הוא מדכתיב אחר אל שעריך את האיש ושם לא כתיב ההוא ודו"ק היטב

לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך וגו' הכוונ' לפענ"ד דהרי דרשו חז"ל בר"ה שממשכנים על נדרים וא"כ ז"ש ד' ידרוש מעמך ותהי' מוכרח לשלם ומ"מ יהי' בך חטא על שלא קיימת מעצמך וא"כ למה לך החטא חנם ולא תפעל בזה דבר: חסלת פרשת שופטים פרשת תצא

ולקחת לך לאשה. ברש"י לא דברה תור' אלא כנגד היצה"ר. כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי דהנה אם נרצה להעתיק האדם מהמנהג אשר מושרש בקרבו או אם נרצ' להעתיקו מהיפך אל היפך כמה יכבד הדבר וצריך להעתיקו מעט מעט עד אשר יעקור מנהגו הרע וכמו כן תורתינו הקדוש' אשר דרכיה דרכי נועם לא רצה להעתיק האדם מתאותו העצומ' מהיפך אל היפך כי אם מעט מעט למען יתרגל בעבודת ד' עד כי יעמיק בו ושב והי' לו לטבע שני' ולכך אם יצוה התור' שאף שיחשוק לא ישאנה זה קש' מאד על האדם שתאוותו העצומ' יעצור בעד מצות ד' לכך התירו לשאנה אך באופן שתשב שלשים יום ובכתה את אבי' ואת אמה ובמעט מעט יתרגל ולא יחשוק בה וא"כ לא דברה תור' אלא כנגד יצה"ר שלא יעש' כמעשה היצר ואל תפן ליצר ודו"ק

ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים דקדקו המפרשים אמאי לא כתיב חדש ונקט ירח: ולפענ"ד נרא' דהנ' נודע דאו"ה מונים לחמה וישראל ללבנ' והנה כאן שרוצ' לגייר' שתשכח אביה ואמה ואלהיה ולקבל דת יהודית ולכך נקט שתבכ' ירח ימים להורות שתעזוב את אביה ואת אמה ואת דתם ומה נכבד בזה דרשת ר"ע אבי' זו ע"ז והיינו דלכך נקט בלשון ירח ודו"ק

כי יהי' לאיש בן סורר ומורה לכאור' קש' לי דלמה לא למדו בחולין דף י"א דאזלינן בתר רובא מקרא דבן סורר ומורה והרי בעינן שיהי' בנו ממש ויגנוב משל אביו ואביו ואמו יתפשו בו וכדומ' כמבואר בקרא ובפרק בן סורר ומור' ומנ"ל דאביו הוא וע"כ דאזלינן בתר רובא

ולפע"ד הי' נרא' כיון דבעינן שיתפשו בו אביו ואמו ויאמרו בנינו זה סורר ומורה והרי נתנה התור' לאביו שיכיר הבן וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני ב"ג וב"ח וא"כ מכ"ש שנתנה תור' נאמנות לאב לומר שזה בנו הוא וא"כ נעשה על פיו בן סורר ומורה והורגין אותו על פיו

ובזה מיושב לדעתי מ"ש רש"י בראש הפרש' דכל הנושא יפ"ת סופו להוליד בן סורר ומורה ולכך נסמכו פרשיות האלו וא"כ קש' למה הפסיק בפרשת בכור' בינותם ואין לומר דהאחת האהוב' והשנוא' מיירי ביפ"ת וכמ"ש רש"י דסופו לשנאת' דבאמת בקידושין דף ס"ח מוקי לה במילי אוחרי ולפמ"ש אתי שפיר דאחרי שגלתה התור' דיכיר משכחת לה בן סורר ומורה ולפי המסקנא דאזלי בתר רובא הוא רק הל"מ וא"כ עפ"י דין תור' צריך להיות עפ"י הכרת האב. אך עדיין לפי מה דאמר ר"ח בקידושין דף ס"ג וכן אמר רבא דאין האב נאמן לעונשין וגם למכות ומכ"ש למית' אינו נאמן א"כ אכתי קשה דנילף מכאן דאזלינן בתר רובא דאל"כ היאך סוקלין על ידו ואפשר לומר כיון דבתחל' מביאין אותו לב"ד ואומרים שבנינו זה סורר ומורה ומביאין עדים שגנב משל אביו ומלקין אותו כשאר חייבי מלקות אם כן כבר הוחזק בבן קודם שהגידו למית' ולכך נאמנים אח"כ אף לקטלא וכמ"ש הרמב"ם דאיסור בע"א הוחזק ועיין בפ"י בקידושין דף ס"ג שם והארכתי בזה הרבה והא דנאמן האב לענין מלקות הוא משום דהמלקות אינו בשביל שהוא אביו בודאי דאף אביו חזקה נתחייב מלקות רק דלענין מית' הצריכ' תור' שיהי' אביו בודאי ושפיר נאמנים כל שכבר החזיקוהו בבנו

ובזה נרא' דלכך צריך בדיק' אם הקיף לכל הגיד לענין מית' ולא לענין מלקות הראשונ' ועיין כ"מ פ"ז מהלכות ממרים ה"ז משום דבשלמא לענין מית' דבעי שיהי' ברשות האב וכל שיצא מרשות האב פטור וכל ימיו של בן סורר ומורה אינו רק על שלשה חדשים א"כ שפיר צריך בדיק' אבל המלקות הוא על שעש' דבר מכוער כזה שגנב ואכל א"כ אפשר שאף שאינו ברור