דברי שאול עה"ת ומגילות רפא

היטב. ועיין בספר הישר הגדול לר"ת ז"ל סי' תקל"ט מ"ש בפירוש הספרי הלז

כאשר זמם לעשות לאחיו. דרשו חז"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה עיין רמב"ן שכתב דאלקים ניצב בעדת אל ובלי ספק לא הי' מסכים שזה נהרג ע"פ ב"ד וע"כ שנתחייב מית' ע"ש ולפענ"ד נרא' בזה ענין נכבד דהנה הרמב"ן בפרשת לך כתב במ"ש הרמב"ם בפ"ח מפרקים ובהלכות תשוב' שלכך נתחייב הריג' אף שע"כ זה נתחייב להיות נהרג משום דזה אינו מוכרח להרגו ויכול להתקיים באחר וכתב הרמב"ן שעכ"פ כיון שזה נתחייב הרי זה כל הקודם להורגו זכה כמו מי שנתחייב למלך ומוכתב להריג' וכתב התו' יו"ט פ"ב מאבות משנה ב' שעכ"פ זה הרוצח לא נתכוין לשם ד' רק בזדון לבו הרגו ע"ש ובאמת שגם הרמב"ן רמזו שם ע"ש והארכתי בזה בכמה מקומות

אמנם לפענ"ד נרא' דאין מקום לקושיא כלל דיש לומר דבאמת לא נתחייב כלל להיות נהרג רק שזה בבחירתו יכול להרגו שבחירתו חפשית והקב"ה נתן הבחיר' לאדם חפשי וכבר נודע מ"ש הזהר על פסוק ויצילהו מידם דאף שהשליכו לבור שיש נחשים ועקרבים מכל מקום עכ"פ אין שם יד אנוש שולטת שיש בידו בחיר' חפשית ובזה לא יועיל שום זכות משא"כ ביד בעח"י אפשר להנצל ואלקים יסכר פום אריוותא ע"ש. וגדול' מזו מצינו ששמואל נתיירא מלכת בצווי ד' ואמר ושמע שאול והרגני אלמא שיד הבחיר' חפשית אף נגד רצון הבורא

אמנם לפענ"ד נרא' סברא ישרה וברור' דע"כ לא לא שייך שהבחיר' חפשית רק שהאדם יכול להרוג ולעשות כל תועב', אף נגד רצון הבורא יתברך כביכול כי הקב"ה השליטו על הבחיר' שיהי' חפשי אבל זה כשהוא עוש' אבל שיוכל האדם לבחור שהאחר יעש' רעה בשוגג ע"י צוויו של זה זהו אי אפשר. ובזה נראה לי דלכך כאשר זמם ולא כאשר עשה דבשלמא במה שזמם לעשות זה אינו מועיל רצון הבורא דהרי הבחיר' חפשית ויכלו לחשוב מחשבות להרוג זה חנם בעדותם אבל כאשר עשה דאז הב"ד יעשו מעשה והם ישגו ויהרגו חנם בשביל בחירתם של עדים זה אי אפשר והקב"ה לא יסכים שהם יהרגו ע"י בחירתם של עדים הרשעים וע"ז אין שליט האדם שחבירו יעש' מעש' רשע בשוגג ע"י בחירתו של זה ויוכל הקב"ה להפריע מחשבתם והב"ד יעמדו על האמת ומדהרגו אותו ע"כ שמד' יצא הדבר להיות נהרג וז"ב ודו"ק היטב

ובזה נרא' לפענ"ד דבר נחמד בענין ערי מקלט שהקשיתי זה רבות בשנים וכבר הזכרתי בפ' מסעי שבכל שוגג עכ"פ היא עביר' אף שאינו מזיד חייב קרבן ובשפיכות דמים הקפיד' התור' על השונג שיעשו פרי מקלט ולמה חסה התור' עליו וכתבתי בזה כמה דברים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מדנהרג זה ע"כ שמד' יצא הדבר ובשלמא במזיד יש לומר דבבחירתו של זה הי' משא"כ בשוגג דהי' בלי בחיר' ע"כ שמד' יצא הדבר ובזה יתפרש לנכון דברי הש"ס במכות דף י"א בהא דאמרו שאני גלעד דשכיחי רוצחים ועיין תוספות שם דרוצחים דוקא במזיד ולפמ"ש אתי שפיר כיון דרוצחים בלי עדים במזיד נתחייבו מית' למקום וא"כ לכך נהרגו בשוגג בלי בחיר' שמד' יצא הדבר וז"ב

ובזה נרא' לי לפענ"ד הא דכתיב בעגל' ערופ' ידינו לא שפכה הדם הזה דהיינו כיון דזה נהרג ע"כ שנתחייב הריג' רק דיש לחוש שבבחירתו של זה נהרג וא"כ זה שאמרו וידינו לא שפכה את הדם דהיינו שעכ"פ בבחיר' של הדיינים לא נהרג וא"כ כפר לעמך ישראל שהם לא עשו בבחיר' עכ"פ. ובזה הי' נרא' לפענ"ד דלכך ממעט צף ע"פ המים מעגל' ערופ' משום דבאמת כל שהפילו למים א"כ הי' מקום להנצל דהרי במים שאין להם סוף אשתו אסור' דחיישינן שמא גלי הים השפילוהו ויצא לחוץ וא"כ כל שעכ"פ הי' מקום להנצל שוב לא שייך בחיר' של זה דלא שייך בחיר' רק באם הטביעוהו במים באופן שחנקו במים שאז אי אפשר להנצל מבחירתו של זה

ובזה אמרתי ליישב הא דאמרו פ"ב מאבות אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים ואמר על דאטפת אטפוך והיינו כיון דצפה על פני המים וא"כ הי' יכול להנצל וע"כ דהטביעוהו במים והיינו על דאטפת אטפוך שהוא הטביע אחרים ע"כ הטביעוהו ודו"ק היטב כי היא ענין יקר

ובזה נרא' לפענ"ד לפרש מה דאמר קין הן גרשת אותי היום מעל פני האדמ' ומפניך אסתר והי' כל מוצאי יהרגני והיינו ששם הי' מפורסם שנתחייב מיתה והקב"ה קלטו וא"כ כל מוצאי יהרגני כמשפט המוכתב למלכות שכל הקודם להרגו זכה ויתכן עוד יותר דאפשר דיכירהו כמ"ש על הלל שהכיר בגלגלת שהי' מלסטם את הבריות ולכך נתן הקב"ה אות שלא יהרגהו ודו"ק היטב: ובזה נרא' לפענ"ד מ"ש במלכים ב' סי' יו"ד ויהי בבקר ויצא ויעמוד ויאמר אל כל העם צדיקים אתם הנה אני קשרתי על אדוני ואהרגתו ומי הכה את כל אלה דעו איפוא כי לא יפול מדבר ד' ארצה וגו' ולכאור' נראה שבזה נתן להם מופת חותך שהרי חרד את כל החרדה הזאת וצוה להניחו עם הדקר ויצא ויאמר אל העם ולכאור' תמוה מה זו ראי' שכמו שקשר על אדוניו כמו כן צוה לבני העיר וזקניו וכמו שכתב להם באמת וא"כ מה מזה ראי' ולפמ"ש אתי ספיר דבאמת הוא הי' יכול להרגו בבחירתו אף שלא הי' חייב אבל לצוות שאחר יהרוג זה אינו ביד האדם אם לא כי מד' הית' זאת ולפ"ז ז"ש