דברי שאול עה"ת ומגילות כז

חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת היינו שיקח אותו למדת הדין וע"ז השיב לו השי"ת שאם כבר היה נתמלא סאתם עוד היה עושה כן אבל כיון שמשה צריך עוד שינהלם א"כ אי אפשר לקחתו וזה שאמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי והיינו שהם יהיו בחלקו של מדת הדין ולזה נתן טעם ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך וגו' וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם והיינו כי עוד לא נשלם מלאכת הנהגתד ועוד לא נשלמה סאתם ע"כ לא אוכל קחתך כי אם הם יקחו את חלקם ואתה תהי' בחלקו של רחמים. וזה לדעתי מ"ש בפ' שלח והמתה את העם הזה כאיש אחד דהנה הת"ח פירש הטעם דלכך נוטל הצדיק לחלקו של מדת הדין לפי שהקדים רחמים למדת הדין לכך רחמיו מרובים לקחת המרובים והיינו כל העולם למדת רחמים והצדיק הפרטי למדת הדין ולפמ"ש שם שאמר הקב"ה שרצה להכות העם כלו והוא יהי' לגוי גדול לזה טען הרועה נאמן והמתה את העם הזה כאיש אחד שאיש אחד ראוי שיהי' למדה"ד לא כל הגוי כלו כ"כ הגיע עוד אהבתו על ישראל ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ויקר. וזה שכתב במדרש אם אתי מבולא על ביתא דהאי גברא כיון שמת משותלח הא אתי מבולא על האי גברא והוא תמוה ולפמ"ש אתי שפיר דהם חשבו שכל מדה"ד היא רק מתוחה על הצדיק והוא ניתן לחלקו של מדה"ד וכמ"ש ודו"ק

ויאמר ד' לנח בא וגו' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה במדרש רבה דרש וד' צדיק יבחן אר"י היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים וכו' כך הקב"ה מנסה את הצדיקים שנאמר ד' צדיק יבחן הה"ד ויאמר ד' אל נח וגו' והדבר יפלא דאם הכוונ' שמוכיח שעמד נח בנסיון מדעשה התיבה לא היה שייך למקרא הלז אלא בתחלת הפרשה של עשה לך תיבת עצי גופר וגו'. ולפענ"ד נראה דק"ל איך שייך לומר כי אותך ראיתי צד ק הא שוב ניטל ממנו הבחיר'. והוא מוכרח להיות צדיק כיון שהקב"ה אמר שהוא צדיק ואף שאינו מוכרח שלא ירשע אח"כ. אבל איך שייך שהקב"ה יאמר שהוא צדיק ע"ד שאמרו אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם שמא חלילה יתקלקל אח"כ ומכ"ש שיקרא אותו בשם צדיק וע"כ צריך לומר דשאני הכא שהקב"ה נסהו בנסיון חזק וידע אומץ אמונתו כי לא יתקלקל וזה שכתוב ד' צדיק יבחן היוצר בודק בקנקנים טובים כך הקב"ה מנסה את הצדיק וז"ש שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התיב' כי אותך ראיתי צדיק והיינו מדקרא אותו בשם צדיק והבן כי קצרתי

ויבא נח ובניו וגו' מפני מי המבול פירש"י אף נח מקטני אמנה הי' מאמין ואינו מאמין עד שדחקוהו המים לכאור' זהו אם דרשינן בדורותיו לגנאי אבל אם דרשינן לשבח היאך נדרוש מפני מי המבול לגנאי חליל' ועיין ביפ"ת שהאריך האיך אפשר דטרח כל כך בבנין התיבה ולא הי' מאמין. ולפענ"ד נראה דהנ' כבר נודע מה שאמר ירמיהו הכלל שהנביא יבחן אך בנבואתו לטובה שאם לא יתקיים מוכח שנביא שקר הוא שלרעה אפשר שהקב"ה חזר בו מן הרע והנה נח התמהמה ק"כ שנה אולי ישיבו שאם לא יעשו תשובה יבא המבול עליהם והגיד הכתוב שכח בעצמו לא האמין שיבא המבול שאולי יחזור בו הקב"ה עד שדחקוהו המים והבן

הן עם אחד ושפ' אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות במדרש אמרו מלמד שפתח להם הקב"ה פתח לתשוב' אין ועתה אלא תשוב' שנאמר ועת' ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך וגו' והוא משולל ביאור מה ענין תשוב' לכאן והנראה ע"פ מה דאמרו דתשובה מאהב' זדונות נעשו כזכיות וביאר המהרש"א משום דמחשב' רעה אין הקב"ה מצרף למעש' ובתשוב' יש מחשבה ומעש' ומחשבה עומד במקום המחשב' והמעש' הוא נחשב לזכות ולפ"ז אם היו גומרין הבנין א"כ הי' מעש' עם המחשב' ויהי' נחשב גם המחשבה דמחשבה שעושה פירות גם המחשב' מצטרף כדאמרו בקידושין דף מ"ם והקב"ה רצה לותר להם המחשבה ולכך לא הניחם שיבנו וא"כ לא נשאר רק המחשב וכמ"ש כל אשר יזמו לעשות ויהי' מועיל תשוב' אף שבא"ה גם מחשב' מצטרף למעשה הקב"ה ברוב חסדו רצה לוותר להם שלא יצטרף המחשב' ודו"ק

ולא מצא' היונ' מנוח וגו' וייחל עוד ז' ימים אחרי' ולא יספה שוב אליו עוד בפיוט של שבת יסד יונה מצאה בו מנוח ובלי ספק מבואר כן במדרש ואולי יצא לו כן ממה דכתיב ולא מצא' היונ' מנוח היינו שלא הי' בשבת שנקרא מנוח לכך שמר ליום השבת שהמתין שבעת ימים והנ' הביא' עלה זית והנ' מצאתי בסדור של דו"ז הגאון סבא קדישא יעב"ץ ז"ל בחלק שלישי הנקרא מגדל עוז שכתב ששמע רמז נפלא שיש מופת על שבת מלבד הסמבטיון שהיונ' אינה תולשת מן המחובר בשבת ע"ש. והנ' אם אמת הדבר לפענ"ד רמז למה שמצאה היונה מנוח ביום השבת ע"כ קדושת שבת עליה ומרגשת לבלתי תתלוש מן המחובר ולדעתי ז"ש ותבא אליו לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה והיינו שכל השבת לא היתה תולשת רק לעת ערב עלה זית טרף בפיה וזה רמז נפלא לפענ"ד אף שאין זה מדרכי לא מנעתי לכתוב יען שדברי דו"ז תמה חדשים ומצאתי סעד לתמכו: ולדעתי ז"ש כנסת ישראל ליונה אמשלא והמליצה שכבר אמרו שכנסת ישראל שבת בת זוגה וכיון שיונה שומרת שבת א"כ ליונה אמתלא שהיונ' מצאה תחלה מנוח ביום השבת ושקולה שבת ככל התור' ושקולה כע"ז וזה מה שאמרו