דברי שאול עה"ת ומגילות רעז

שהוא עבירה רק שהוא מתאוה לעשות רע זה יש לו תקנה שאח"כ כשיכיר עכ"פ תוקף העבירה אז ישוב ויתנחם על הרע משא"כ באנשי סדום שעשו להם דינים ומשפטים לאחרים ולכך לא היה להם תקנה יעו"ש ומעתה זה ההבדל שבין שאר עוברי עבירה לזקן ממרא שכיון שהוא אומר שהדין כך שוב אין לו תקנה שא"י כלל אם עשה רעה ולכך החמירה התורה במשפטו וז"ב. ובזה מיושב מה שאמרו בסנהדרין שהאומר אין תורה מן השמים וכו' והאומר חמשה טוטפות הא למדת שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה והיינו שדיני התורה אף שהוא יכפרם אבל הדין דין אמת אבל בד"ס אם כופר ואומר שאינו מאמין להם שוב כל הדין בטל חליל' ולכך החמירה התורה בעונשה ודו"ק היטב

וכסף וזהב לא ירבה לו מאד והי' כשבתו וגי' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה וגו' לבלתי רום לבבו מאחיו. לפענ"ד הכוונה ע"ד מה שאמרו בגיטין דף ע' דממון מיעוטן יפה ורובן קשה ופירש"י לפי שמתגאה בזה וגם אינו לומד וא"כ מה שאמר שכסף וזהב לא ירבה למען ילמד ולבלתי רום לבבו והכוזרי כתב שלא ישתלם במצות כי אם ע"י שיעשה כפי מ"ש וז"ש למען ילמד ליראה

רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב העם מצרימה למען הרבות סוס הרמב"ן הקשה כיון דלסחורה מותר היאך לא יוכל לשלוח מצרימה לקנות לו סוסים ולפענ"ד נראה דהנה כבר אמרו בסנהדרין דף ל"ג שלא הי' פרה וחזירה יוצאה ממצרימה שלא ניטל האם שלה ופירש"י ששם היו מגודלים יפה ולא רצו שיגדלם בארץ אחר וכן אמרו בסנהדרין דף צ"ג גבי דניאל דאזל למצרים להביא חזירים בילדותם ולא הבינו שמוליכם לגידול ע"ש ולפ"ז זה שאמר הכתוב שלא ירבה לו סוסים שעי"ז יצטרך לשוב העם מצרימה ששם היה הגידול וז"ש למען הרבות לו סוס וא"כ לסחורה באמת מותר ורק שהם ירצו להיות במצרים כדי שיוכלו לרבות סוסים דהיינו שיגדלו אותם שם שזה לא יוכלו לרבות בארצות אחרות ודו"ק

לא יהיה לכהנים חלק ונחלה וגו' אשי ד' ונחלתו יאכלון. הכוונה ע"ד מ"ש העקידה על פסוק ולא תאמר אני העשרתי את אברם שאברהם הקפיד שלא יהיה עשירתו ועשירת מלך סדום שוה שזה עשירות אחרת רוחני ע"ש וז"ש שלא יהיה לו חלק ונחלה עם ישראל שהוא חלק לעצמו ואשי ד' ונחלתו יאכלון

כפר לעמך ישראל אשר פדית ד'. עיין ב"י או"ח סי' תרכ"א שמביא בשם המדרש שאשר פדית קאי על המתים ומכאן שהמתים צריכים כפרה וכן נראה מהוריות דף וא"ו דאמרו ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים ואמרו שם מיגו דמכפרא אחיים מכפרא נמי אמתים וכו' אבל בב"י סי' רפ"ד מביא בשם השבלי לקט שמסיים בשם המדרש שנמצינו למדין ששופך דמים חוטא עם יוצאי מצרים ובאמת בספרי שלפנינו פרשת שופטים על פסוק כפר לעמך ישראל לא נמצא הסיום הלז והזית רענן שם רמז לדברי הב"י סי' רפ"ד הנ"ל ובזרע אברהם הנדפס מחדש תמה על הזית רענן שהביא בשם הב"י מה שלא נמצא כן וכיון שהזית רענן הביא מהבית יוסף סי' תרכ"א ושם לא נמצא כלל אבל הזית רענן ראה שתי ראיות גם בסי' רפ"ד הנ"ל והנה השבלי לקט מפרש דהכוונה הוא שעל מנת כן פדאם ממצרים שלא יהיה בהם שפיכת דמים ולכך נענסו אף המתים ובאמת שבהוריות לא משמע כן דא"כ בלא"ה לא דמי לשם דשם נענשו המתים ולכך גם הכפר' על המתים אבל שם לא שייך כפרה על המתים ויש לדחות אבל גוף הדבר צ"ב דלמה יענשו גם המתים ויעשו ערבים בזה. והנראה דכחו של אדם הוא גוף מחובר מאיברים ואם ינגף אבר אחד כל האיברים בצער אף שלא נגפו כלל כמו כן כל ישראל היו נפש אחד ואם ימות אחד בלי זמנו כל האיברים בצער ונענשו ע"ז וגם הכפר' מכפר על כלם שהם כגוף אחד מחובר מאיברים ודו"ק כי היא הערה חדשה מיהו גוף דברי השבלי לקט דמשמע דעל ש"ד נעשו כולם ערבים ואף המתים נעשו ערבים ועיין לבוש ופרמ"ג שם באשל אברהם שהאריך בזה וצ"ע משבועות דף ל"ט דמבואר דעל כל עבירות אינו נענש אם אינו יודע ואין בידו למחות חוץ משבועת שוא ודו"ק

ונתן לכהן הזרוע וכו'. עיין רמב"ן שהם הראשית מהבהמ' וכל הראשית לד' וזה לדעתי מה שסיים כי בו בחר ד' אלקיך היינו שהראשית שצריך לתת לד' יתן להכהן שבו בחר ד' ונבחר ג"כ להיות ראשית לד'

בספרי לשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי כשהוא אומר לעבדם להביא את המשתף והוא תימה דבאמת לא כתיב לעבדם רק אשר לא צויתי ולפענ"ד היה נרא' דתיבת כשהוא אומר הוא ט"ס וצריך לומר לעבדם והיינו כפירש"י אשר לא צויתי לעבדם זהו אשר לא צוה ולכך אמר להביא את המשתף דהרי כבר אמר וילך ויעבוד אלקים אחרים וישתחוה להם וא"כ מה הוסיף במה שאמר ולשמש או לירח וגו' ע"כ דהוסיף שלא יחזיק השמש לאלקות רק שיעבוד להכחות אשר הושפע בהם כמו שעבדו בימי ירמיהו להטלסא"ס וכמו שאמרו ומן אז חדלנו לקטר למלאכת השמים וגו' והיו מורידים כחות השפע' ממה שהשמש והירח יש להם מאת אלקים וא"כ עבדו בשיתוף ואסר' התור' כנלפענ"ד ברור ובזה מובן מה שאמר אח"כ בספרי ריה"ג אומר מכלל שנאמר אשר חלק ד' אלקיך אותם לכל העמים יכול שחלקם לאומות ת"ל אלקים לא ידעום