דברי שאול עה"ת ומגילות רעו

עד הרגל וא"כ בבן סורר ומור' לא משכחת רק מפסח ועד שבועות דבשאר חג לא אפשר דיש יותר משלשה חדשים ואינו נהרג ובשבועות לא אפשר דאין מענישין ביו"ט וע"כ אי אפשר לומר דשם הוא עד הרגל ודו"ק היטב כי נפלא הוא. ולכאור' רציתי לומר דכיון דלא אפשר בענין אחר א"כ שייך לומר דהותר' וכמ"ש הפ"י בברכות בדף כ' לענין טומאת כהנים דכיון דלא משכחת קיום העש' בלתי הל"ת הוה הותר' וה"ה כאן דל"מ באופן אחר והותר' ואף עשה והל"ת הותר' אבל זה אינו דזה דוקא למ"ד דאין הכוונ' רק עד הרגל שייך לומר דהותר' אבל לדידן דאנן מסופקים אם הכוונה להמתין עד הרגל או שמכריזין שוב עכ"פ לא שייך לומר דהותרה ומיושב היטב דברי רש"י והרמב"ם ודו"ק היטב

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. הכוונ' לדעתי דכבר נודע דברי הרמב"ם דדרך הממוצע הוא טוב ושני הקצוות אינם טובים וזה נקרא ימין ושמאל וז"ש שלא יסיר ימין ושמאל רק כפי התורה בדרך הממוצע וז"ש במלך ג"כ לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל והיינו שילמד כל ימי חייו ולא ירום לבבו שהוא מבין יותר רק כפי המצוה ולא יסיר ימין ושמאל ודו"ק

לא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. ראיתי בלוית חן שהקשה בהא דכתב' התור' הטעם והרי אמרו בסנהדרין דלכך לא נתגל' טעמי המצות שהרי שני דברים נתגל' טעמן ונכשל גדול הדור ע"ש. והנרא' בזה דהנ' זה דוקא שם דאמר ארבה ולא אסור דיש בידו שלא לעשות העביר' ושפיר שייך שיסמוך על רוחב לבו שלא יסיר אבל בשוחד דאסור אף לזכות את הזכאי ומטעם דאי אפשר שלא יטה לבבו ויחשוב כי דן כמשפט והרי הרמב"ם חשבו בכלל כ"ד דברים המעכבים את התשוב' משום שלא יבין כלל שעש' עביר' ולא יעל' על לבו לשוב וא"כ איך שייך שיסמוך שיקח שוחד ולא יטה אחר שטבע האדם לעשות טוב' ולהטות למי שאוהבו והבן כי נכון הוא וזה שדרשו מכאן דאף לזכות את הזכאי אסור ומטעם דבודאי יטה. ובזה מיושב מה דאמרו בכתובות דף ק"ה גבי קרנא וכי שקיל מתרווייהו לא אתי לאצלויי דינא והכתיב ולא תקח שוחד אין צ"ל לזכות את החייב וכו' אלא אפי' לזכות את הזכאי והקש' דו"ז הגאון בעל בנין אריאל ז"ל דמה קושיא דלמא שם הוא בשקיל מחד דיש לחוש דלמא אתי לאצלויי דינא אבל מתרווייהו לא. ולפמ"ש אתי שפיר דבשקיל מחד דיוכל להרגיש שנוט' לו לא הוה התור' כותב הטעם וע"כ בקיבל מתרווייהו ומכל מקום חיישינן לאצלויי דינא וע"כ דאינו מרגיש כלל שיט' ודו"ק

עוד נרא' לי בישוב קושית הלוית חן הנ"ל והבנין אריאל עפמ"ש התשב"ץ ביבין שמוע' דלכך אסר' התורה חמץ בבל יראה שגם התור' לפעמים צותה משום סייג כמו בנזיר דאסרה אף חרצנים משום סחור סחור ולפ"ז כיון דדריש מן ולא תקח שוחד אף דשקיל מתרוייהו יש לומר דזה מטעם סייג כדי שלא יבא ליקח שוחד מאחד דשם שייך הטייה וז"ש ולא תקח שוחד היינו אף מתרוייהו ולזה נתן טעם כי השוחד יעור והיינו בשנוטל מאחד בלבד ולכך אסרה התורה אף בלוקח מתרוייהו וא"כ לא קשה קושית הבנין אריאל והלוית חן דע"כ מוכח דאף בתרוייהו אסור דע"ז שייך נתינת טעם כי השוחד יעור ולכך אסר' תורה אף מתרוייהו משום סייג וא"כ לא יוכל לומר אקח שוחד ולא אטה דהרי אסרה התורה מתרוייהו אף דלא שייך אצלויי דינא ופשיטא דלא עדיף מה שיסמיך שלא יטה ממה שאסור בלוקח מתרוייהו דודאי לא יטה ודו"ק היטב

ובלא"ה יש לומר דע"כ לא אמרינן דלא נכתב טעמי התורה דוקא בטעם שיש לו עסק בפ"ע כמו לא ירבה לו סוסים שהוא ענין בפ"ע והתורה כתב' אותו לטעם כדי שלא ישיב העם מצרימ' ולכך חשב שלמה בנפשו שעיקר האיסור דלא ירבה הוא בשביל מצרים ולכך אמר אני ארבה ולא אשוב וכן בנשים אבל בדבר שאינו רק נתינת טעם בלבד עד"מ כי השוחד יעור עיני חכמים שזה אין לו ענין בפני עצמו א"כ איך אפשר לטעות שיקבל שוחד והרי התורה אסרה שחד ואף דלא שייך הטעם בשביל זה לא יתבטל המצוה ודו"ק

במדרש רבה על פסוק כי תבאו אל הארץ הלכה מלך ישראל שהיה לו עסק וכו' שנו רבותינו מלך לא דן ולא דנין אותו אר"י ע"ש מלפניך משפטי יצא וכן הוא במדרש ש"ט ובילקוט תהלים סי' י"ז על פסוק מלפניך משפטי יצא ובזית רענן האריך דהא מלכי ב"ד דן ודנין אותן ע"ש והוא תימה דגם מלכי ישראל מה"ת דן ודנין אותם רק משום גזירה ונתחדש בימי שמעון ב"ש ול"ש גבייהו זאת אבל האמת שהמדרש היא אגדת א"י ובירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ג מבואר דלא מחלק כלל בין ישראל לב"ד וס"ל דלא דנין אותו וביאר הטעם דמלפניך משפטי יצא ועיין בפ"מ ד"ה והכתיב דביאר בהדיא דירושלמי ס"ל דגם למלכי ב"ד אין דנין. ולדבר הזה העירני קצת הרב מו"ה יצחק מיזליש נ"י מקראקא ולפמ"ש בירושלמי הוריות פ"ג ה"ב דאין מושחין מלכים כהנים ועיין רמב"ן פ' ויחי ולפ"ז לפי מה שהי' המצוה בכהנים שיהיו שופטים כמ"ש בספרי והר"ן בדרוש פ' שופטים האריך בזה לכך אסור היה למלכים שיהיו שופטים ודו"ק היטב

וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. נראה לי הטעם מה שהחמירה התורה בזקן ממרא כ"כ הוא לפמ"ש העקידה בחטא של אנשי סדום לפי שמי שיודע