דברי שאול עה"ת ומגילות רעה

בכור לעדר דאל"כ היה כלל ופרט גמור דבכור היה משמע בכור לעדר לכך כתיב פטר רחם להורות דוקא בכור פטר רחם וע"כ דאין במציאות בכור לעדר כלל ועיין רש"י ותוס' שם וכל הסוגיא מבואר שם כן ודו"ק

שמור את חדש האביב וגו'. נשאלתי מהרבני מו"ה יעקב יוטעש נ"י וא"ל שרא' בספרים שמעוררים על דבר אשר לא נמצא בפרשתינו לקרבנות דר"ה ויוה"כ וגם איסור עשיית מלאכ' והלא בפרשת אמור ובפרשת פנחס נמנו בין המועדים גם אלו [וגם הם נקראו מועדים ועיין מנחות דף פ"ח ובשו"ת ש"א הלכות יו"ט] וא"כ למה לא הזכיר משה רבינו. ובאמת שזו הער' עצומ'. ולפענ"ד נרא' עפמ"ש לפרש מה שלא הזכיר משה רבינו בתוכח' שלו שום נחמ' להקללות שאמר והארכתי בזה עפמ"ש במדרש דשאלו להחכמ' והנבואה אם יש תקנ' לחוטא ולא מצא שום רפואה והתורה אמר' שיביא קרבן והשי"ת אמר שיעש' תשובה ולכך במשנ' תור' שמשה רבינו מפי עצמו אמר ולא מצא תקנ' ולכך אמר אתם נצבים היום לפני ד' אלקיכם והארכתי בזה בדרוש ולפ"ז ענין ר"ה ויוה"כ שעיקרו הית' מצות הבורא מצד שהשופר מעורר לחשוב' ועשרת ימי תשובה נתקנו ע"ז ובפרט יוה"כ שאינו מכפר כי אם ע"י תשוב' לכך משה רבינו לא הזכירו כי זה אינו מצד הנבואה וזה למעל' מן הטבע ולכך התשוב' נבראת קודם בריאת עולם משום שהוא למעל' מן הטבע לכך לא הזכירם במשנ' תור' וסמך על מ"ש הקב"ה בתורתו הקדושה ודו"ק היטב ואם שגיתי ד' הטוב יכפר בעדי: אך אני הקשיתי כי שמיני עצרת לא הזכיר כאן שאינו כתוב רק שבעת ימים תחוג לד' אלקיך ולא שמונ' ואף שרמזו במ"ש והיית אך שמח ודרשו רז"ל על לילי יו"ט האחרון של חג. הנה אין זה רק דרש אף גם דבפסחים דף ע"א וסוכה דף מ"ח אמרו או אינו אלא לרבות לילי ראשון של יו"ט ולא אחרון יעו"ש ואיך אפשר לומר כן והא א"כ יקש' מדוע השמיט משה רבינו שמיני עצרת והוא תימ' לפענ"ד וצע"ג. שוב מצאתי ברמב"ן על התורה שהרגיש בקושיות אלה וכתב שלא רצה להזכיר רק מה שנצטווינו לעלות לרגל משא"כ ר"ה ויוה"כ שאינן עולים לרגל ובזה מיושב ג"כ מה שלא כתיב בשמיני עצרת לפי שלא עלו לרגל שנית והוא יו"ט אחד והיו שם עד יום השמיני ואני תמה ע"ז דהרי בפסח כתיב ופנית בבוקר והלכת לאוהליך וא"כ שוב היו צריכין לעלות שנית לרגל בשביעי ולמה לא כתיב זאת. שוב נזכרתי מהא דדרשו בזבחים דף צ"ו דדריש דהכתוב עשאן לכלן בקר אחד ועי"ש ברש"י ותוס' ד"ה ופנית וא"כ כל השבע' הן בקר אחד וא"כ לכך א"צ עליו שנית ומיושב שם קושית התוס' ודו"ק: חסלת פרשת ראה פרשת שופטים

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק. כולם תמהו דהכתוב מתחיל שימנו השופטים ואח"כ אמר ושפטו שמדבר מהשופטים עצמם. ואמרתי בזה שאם לא יהיו שופטים מצויים בכל עיר שוב יוכל השופט לקבל שוחד ולא ירא שאין שופטים מצויים וע"כ צוה ששופטים יהיו בכל שעריך וא"כ לכך ישפטו צדק שיהיו מתיראים שישאלו לשאר שופטים ודו"ק

כאשר זמם ודרשו ולא כאשר עשה. ולכאור' כאשר עשה אית ביה תרתי דגם כאשר זמם איכא בזה. ולפענ"ד ע"פ מה ששמעתי בשם הרב המגיד מדובנא ז"ל בעל קול יעקב שאמר דלכך שנאת חנם חמור כ"כ עפ"י משל לאחד בא לב"ד לקבול שחברו סטר לו בפניו ופסקו שיסטור לו ג"כ כנגדו וטען הוא שמא אינו עולה כל כך שהראשון סטר לו בחנם וזה סטר לו מפני שסטר וזה ששנאת חנם כל כך חמור ודפח"ח: והנה כאשר עשה לא שייך שזה הרגו בחנם וזה הרגו לאשר הרג אותו ולכך כאשר זמם הרי לא הרגו וזה הרגו בפועל וא"כ עכ"פ בערך מה שזמם נתקיים מה שהרגו ממש ולכך בכאשר עשה לא יתכן לקיים כלל שמה יקיימו על אשר עשה בחנם וז"ש הכ"מ שאם כבר עשה לא נתכפר בזה עונש הקל ודו"ק היטב. ובזה יש לפרש מה שדרשו עין תחת עין ממון

וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. פירש"י מכאן שממתינים לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל. ותמה אני דכיון דאין עונשין ביו"ט דילפינן מולא תבערו אש דאין דנין בשבת וה"ה ביו"ט ובפרט בדבר דאיכא חילול שבת ועיין במ"א סי' של"ט ס"ק ג' ולפ"ז יקש' כיון דיו"ט עשה ול"ת היאך דחו היו"ט וממיתין ברגל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובפרט דבהדיא ילפינן דמיתת ב"ד אין דוח' שבת ויו"ט כדאמרו בסנהדרין דף ל"ו דרציח' אינ' דוח' יו"ט ע"ש וצריך לומר דהך רגל לאו דוקא ביו"ט רק בחולו של מועד ועיין בואלו מגלחין דף י"ד ע"ב ובתוס' שם. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דהקש' המזרחי על רש"י דכאן בזקן ממרא פירש דממתינין עד הרגל ובבן סורר ומור' פירש דמכריזין וכן הקשה הלח"מ על הרמב"ם ועמ"ש בש"ח בזה בפ' תצא ולא הבינותי דבריו במ"ש דבזקן ממרא כתיב יד העדים דלא כתיב כלל וגם היכי אפשר לחלק מדעתא דנפשיה בדרוש המקראות דלא נמסר רק לתנאים ואמוראים וכבר כתבתי בזה ולפמ"ש כעת אתי שפיר דהרי קי"ל דכל ימיו של בן סורר ומור' אינו רק ג' חדשים וא"כ כיון דכתב בקרא סתם ומשמע דאף שחטא תיכף לאחר החג ממתינים