דברי שאול עה"ת ומגילות רעד

אמת והנ' אם אמנם דבר חכמ' אמר אבל המקרא לא מור' ע"ז שהרי לדברי רש"י נצטרך לסרס המקרא וזה אינו פשוטו של מקרא וגם הלשון כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ומשמע שהתחדש לו הנבוא' או חולם לו חלום ועיין רמב"ן על התור' שפירש שנקרא נביא עפ"י עצמו שיאמר אני נביא השם דבר עמי בהקיץ ע"ש ומשמע שזה רוצה להתחזק עפי"ז נביא להשם ואם כדברי רש"י הרי כבר היה נביא אמת. והפירוש הפשוט הוא שרוצ' לעשות נביא עפ"י אות ומופת כמ"ש הרמב"ם פ"ז ופ"ח מיסודי התור' והנ' אם היה אות ומופת הזה שעש' לחזק נבואתו שילך לעבוד ע"ז ע"ז הזהיר' התור' שלא נשמע לו שהרי כל שרוצ' להכחיש התורה זה אי אפשר לשמוע לו כלל. ולפענ"ד היה נרא' בכוונת ר"ע שקאי על חב"ע שמתחלתו היה נביא אמת ולבסוף נביא שקר עפמ"ש הרמב"ם בפ"ז מיסוה"ת ה"ז שהנביא אפשר שתהי' נבואתו לעצמו בלבד וכו' ואפשר שמשולח לעם מעמי הארץ נותנין לו אות או מופת ולא כל העושה אות או מופת מאמינים אותו שהוא נביא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבוא' בחכמתו ובמעשיו שנתעל' בהן על כל בני גילו ונתעל' בקדוש' וטהר' ואח"כ נתן אות או מופת אז אף שיש לומר שהאות דברים בגו אפ"ה מצוה לשמוע לו ע"ש ולפ"ז גם כאן יש לומר שהיה חב"ע מוחזק בתחלתו בקדושה וטהר' ודרכי הנבוא' ואח"כ נעש' נביא השקר אבל האות והמופת היה לעבוד ע"ז ולכך לא תשמע לו וא"כ דברי הכתוב נכונים ומבוארים שיקום בקרבך נביא היינו שיאמר שהשם גלה עליו והגיד לו כן וכן ויתן אות ומופת ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה וא"כ האות והמופת היה שרצונו להחזיק נבואתו שהשם אמר לו שיעבדו ע"ז ועיין ברמב"ם פ"ח מיסודי התור' שם פירש ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא שמתנבא בשם ד' לעקור מצוה אחת ודבריו סותרים למ"ש בספר המצות שקאי על מתנבא בשם ע"ז ועכ"פ הרמב"ן יפה הקש' על הרמב"ם כי בכאן פירש שקאי על מתנבא בשם ד' שעקר דבר מן התור' ובאמת פשטת לשון הקרא מור' דקאי על מתנבא בשם ע"ז. ולדעתי הרמב"ם אזיל לשיטתו דדעתו בחבורו ביסודי התור' שם שהאות והמופת אינו ענין סימן כלל שיוכל להיות שהוא בכישוף ורק שהעיקר הוא מפני שהי' מוחזק לקדוש וטהור התור' צותה שנשמע לו לאחר שיתן אות או מופת א"כ כל שמתנבא לעבוד ע"ז אסור לשמוע לו כלל ולא נמתין על האות והמופת שהמופת אינו נחשב אצלו ויוכל להיות שהי' בכישוף ורק שהתור' צותה לשמוע לו וא"כ כל שמכחיש התור' אין שומעין לו אבל הרמב"ן אפשר דס"ל שהאות והמופת הוא גם כן סימן גמור ורק שאעפי"כ כיון שהוא נגד התור' אסור לקבל דבריו לכך בתחל' צריך לראות אולי האות והמופת יכחישנו ואם לא יכחישנו אפ"ה אסור לקבל דבריו ודו"ק היטב ועיין בספר החינוך מצוה תנ"ו שלא הזכיר כלל מחלוקת הרמב"ם עם הרמב"ן וסתם כדברי הרמב"ם ועיין בפרשת דרכים דרך מצותיך בח"ב בהתחלתו ודו"ק

ואכלת לפני ד' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שם שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך. ראיתי בספר פענח רזא שכתב וקש' לי הא ישראל אינו אוכל בכורות וזה לא מצי מיירי בבעל מום דאכיל ליה ישראל דהדר כתיב בפרשת כל הבכור וכי יהי' בו מום והר"ר משה ממהסיא מצא בספר אחד שהיו נוהגים להפריש שני מיני בכורה אחד פטר רחם ואחד אף שאינו פטר רחם רק שהוא הנולד ראשון בעדרו כמו בכורי אילנות והוא נאכל לבעלים מהר"ר מנחם ב"ר נטרונאי עכ"ל והמגיה הוסיף שיש סמך לזה מראשית כל פרי אדמ' לרבות פטרי בהמ'. ואני תמה אנה מצא זאת שיהי' מין בכור אחר שהוא בכור בעדר ולדבריו מ"ש לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך דדרשו במכות דף י"ז דבא הכתוב לאסור בכור אפי' לאחר זריקה שהוא לוקה ומנ"ל דלמא אתי לאסור מה שאינו בכור דהיינו פטר רחם שאינו קדוש רק שרשאי לקדשו ואין לו דין בכור וע"כ דבכורות בקרך אינו רק פטר רחם בלבד וע"כ דבריו תמוהים. ובגוף קושית האבן עזרא הרגיש וכתב שיאכלם מי שהוא ראוי לאכלם כאשר פירשתי וכוונתו דקאי על הכהנים אוכלי בכור שוב ראיתי באבן עזרא על פסוק לא תוכל לאכול בשעריך שביאר בהדיא דבכורות בקרך וצאנך עם הכהנים ידבר והמכחישים אמרו כי הם שנים האחד בכור פטר רחם והשני בכור עדר וכתב א"צ להשיב על הבליהם וע"כ דברי ר' מנחם בטלים ודו"ק

שוב ראיתי בספר דעת זקנים מבעלי התוס' על רש"י בחומש ובמנחת יהוד' שם נדפס ג"כ הקושיא על ואכלת לפני ד' אלקיך וגו' ובכורות בקרך וכתב ג"כ שיש שני מיני בכורים ודוחה זאת דמפרש"י נרא' דאינו רק בכור פטר רחם בלבד וקאי על הכהנים והקש' דאם כן למה כתיב בקרך וצאנך דמשמע דוקא בכור שנולד בעדר הכהן ולא ממה שמקבל מישראל וכתב כיון דכתב לפני ד' יש לומר דאין כהן חייב לאכול בכורות לפני ד' כי אם ממה שנולד בעדרו ע"ש אח"כ מצאתי בירושלמי פ"ו דשביעית במשנ' ראשונ' מאיליהן קבלו עליהם את המעשרות מ"ט וכו' מה מקיים ר"א ואת בכורות בקרינו וצאנינו ע"ש ואם איתא הא יש לומר דמיירי בבכור עדר שקבלו מאיליהן וע"כ דליתנהו לדברים אלו. והוא לדעתי ראיה שאין עליה תשוב'. שוב מצאתי בבכורות דף י"ט ומשם מבואר דאין סברא כלל שיהי'