דברי שאול עה"ת ומגילות רעא

אותבים את ד' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם כבר כתבתי בזה. וכעת נ"ל דהנ' כבר אמרו בספרי אר"י הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף עובדי ע"ז ונתן להם ממשל' להעמיד אפי' חמה ולבנ' כוכבים ומזלות אל תשמע להם מפני כי מנס' אתכם לדעת הישכם אוהבים אר"ע ח"ו שיעמיד הקב"ה חמה ולבנ' לעובדי ע"ז וכו'. אך הכוונ' של ריה"ג נ"ל דלא שמעמיד להם החמ' והלבנ' דחליל' לאלקים שיתן ממשל' לעובדי ע"ז רק שיודע הקב"ה שבני ישראל לא ישמעו אליו אפי' יעש' להם כל האותות ונמצא אדרבא מתקדש ש"ש עי"ז שיראו הכל עד כמה הגיעה גדר האהב' של ב"י לד' שאף שמצוים לשמוע לנביא וגם עשה להם אותות גדולים ובכ"ז בכל אם יאמרו הנביאים לעבור יעברו אבל בע"ז לא תשמע לו וא"כ זה שאמר כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' בכל לבבכם והיינו שהם מנסים לישראל ויתכן יותר כשנפרש כי מנסה מלשון נסה עלינו אור פניך שענינו לשון הגבהת קרן והחמת ראש והיינו שהקב"ה מראה לכל יושבי תבל כמה הגיע גדר האהב' ויהי' ענין לדעת דהיינו שידעו בני עולם הישכם אוהבים את ד' והיינו כמ"ש הרמב"ם על פסוק עתה ידעתי שהענין הוא שהודיע לבני אדם כי ירא אלקים שהקב"ה ידע מקודם וגם אם הוא מלשון נסיון הוא ג"כ הכוונ' להוציא מכח אל הפועל שמה שיש בכח עד שתצא לפועל לאור עולם הוא דבר קשה מאד וצריך זירוז רב: והענין שאמרו שבע"ז לא ישמעו לנביא הוא פשוט לפענ"ד כיון שענין המצוה לשמוע דברי הנביא הוא מצד מצות אלקית כי המאמין ע"פ אותות יש לומר כי עשה ע"פ כישוף וכמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לזרעים ובחבורו בביאור ענין הנבוא' שצריך להאמין לנביא מוחזק מצד נביאותו לא בשביל האותות וא"כ כיון שזה מצוה אלקית ואיך יתכן שאם יבא לומר שהשם צוה שיעבדו ע"ז שוב אין לנו ערבות על נבואתו ולכך לא תשמע לו ודו"ק. שוב ראיתי במור' נבוכים בעצמו פכ"ד ח"ג וראיתי שכוונתי במקצת לדבריו הייקרים ושמחתי מאד

השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרב' שנת השבע שנת השמט' ורעה עינך באחיך האביון וגו' וקרא עליך אל ד' והיה בך חטא נתן תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד'. הענין נרא' לי דהנ' כבר כתוב בתור' וכי תאמרו מה נאכל בשנ' השביעית הן לא נזרע והשיב להם וצויתי את ברכתי בשנ' הששית ועשת התבואה לשלש השנים והנ' כשיקרב שנת השבע ואז כולו מופקר יחשוב האדם למה יתן לעני הא יקרב שנת השבע ואז יהי' מופקר לכל ואהי' שוה עמו לזה אמר שדבר בליעל יצוק בו כי יקרא עליך אל ד' והיה בך חטא שבשנ' הששית לא יצוה את ברכתו וחטא הוא מלשון חסרון כמ"ש אני ושלמה בני חטאים. לזה אמר נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו לומר שבשנת השבע לא ישאר לו מה לאכול ולזה אמר כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' אלקיך למען תהי' לך דשנ' השביעית ושמינית כדבר האמור ודו"ק

נתן תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו דרשו חז"ל נתן תתן אפי' מאה פעמים הכוונ' עפמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנ' פ"ג דאבות משנ' ט"ו על והכל לפי רוב המעש' שהמעלות נעשים קנין חזק באיש בכפול המעלות הרב' פעמים אז יתחזקו בלב ויהיו נקנים בו קנין חזק ע"ש שכתב שמי שנותן אלף זוז בפעם אחת אין בידו מעלת הנדיבות כל כך כמו מי שנותן בפעמים הרבה אלף זוז שזה קנה קנין הנדיבות והתרגל בו ע"ש. ולפ"ז ז"ש נתן תתן ויפה דרשו אפי' מאה פעמים מוטב יותר אף שהיא נתינ' מעטה בכל פעם ולזה אמר ואל ירע לבבך בתתך לו והיינו שתתרגל ותתחזק לקנות לך קנין השלימות יעו"ש ודו"ק היטב

פתוח תפתח את ידך וגו' בבעל הטורים פתוח ג' במסור' ב' בהאי ענינא ואידך פתוח נפתח לו שערי שמים לומר שאם תפתח לו ידך יפתחו לך שערי שמים כדי שיקובל תפלתך והיא תמוה דאנה מצינו בפסוק פתוח נפתח לו שערי שמים וצע"ג וצ"ע במסור' שוב הוגד לי כי במסור' כתיב פתוח נפתח ארצך והוא פסוק בנחום ג' פסוק י"ג ע"ש ודברי הבעל הטורים צע"ג. שוב הוגד לי כי במקצת ספרי החומש עם בעל הטורים הוגה גם כן פתוח נפתח שערי ארצך והבעל הטורים מפרש דנפתחו שערי ארצך ע"י הצדק' ירד מטר לברכ' וזה נכון

שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה את רעהו בבעל הטורים ישה ב' אשר ישה ברעהו כי ישה אלקים מעונך שאם תשמט ישה לך מעונך עכ"ל: והנ' לפענ"ד להוסיף על דבריו שהענין שמט' הוא רמז שבזה ישה אלקים עונותינו שאנחנו חייבים להקב"ה ובמד' שאדם מודד מודדים לו וכבר אמרו ונתן לך רחמים ורחמך שאם אתה מרחם על הבריות הקב"ה מרחם עליך וא"כ אם אנו משמטים לבע"ח שלנו ולא נגוש אותו לשלם כמו כן ישה אלקים לנו את כל עונותינו ויכפר לנו וזה רנמז מה ששנת השבע היא שמט' שהוא רמז שהימים הם שבע ששת ימי השבוע ושבת מכפר על כל השש' ימים כמו כן אם תחלת שנת שביעית משמטת היא כמו שבת בימים ולכך במ"ט שנים נעש' יובל שהוא יוה"כ ודו"ק שאף שאין זה מדרכי יען כי נפל כן בדעתי לא מנעתי מלכתבו

לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה איש כל הישר בעיניו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל