דברי שאול עה"ת ומגילות רע

יכולים לומר שירשו אותם וישראל היה ניחא להו ודו"ק. ובזה ניחא מה שאמר אשר אתם יורשים אותם ולמה צריך לציין שהם יורשים ואטו לא ידענו המקומות ולפמ"ש א"ש ודו"ק

יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וגו'. הנה צריך ביאור למה ביחידים החמירה התור' בסקיל' ובמרובים בסייף ובסנהדרין אמרו בדף קי"א לפי שהחמיר על הממון לכך הוקש במיתתן ואינו מובן ולפענ"ד נרא' דהנ' כבר נודע מ"ש העקיד' בפרש' קרח על מ"ש האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף דהענין הוא דכל מי שחוטא חטא שאינו נפרד מכלל הציבור אז כל ישראל נענשו עבורו אבל מי שיצא מכלל העדה אז אין העד' נענשים בעבורו ולפ"ז הא כבר נודע מה שאמרו בסנהדרין דף ס"ב דרבים לא ממלכי ויחיד ממליך ולפ"ז ביחיד שהסית החמיר' תור' דהא רבים יכולים לענוש עבורו אם ימלך אח"כ ואז לא יצא מכלל העד' אבל ברבים דלא ממלכי א"כ נפרדו מכלל העד' לא החמיר' התור' בעונשו כ"כ דיצאו מכלל העד' וזה שכתוב יצאו אנשים בני בליעל והיינו שיצאו מכלל העד': ובזה נרא' לי מה שלמד הש"ס מזה דאין לו חלק לעוה"ב ולא נודע מאין יצא להם זאת ועיין באר שבע בחידושיו לסנהדרין שם. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ אין להם חלק לעוה"ב דהא אינם נמלכים וקשה להם התשוב' והרי בשביל זה נקראו שיצאו מכלל העד' ולכך ע"כ דאין להם חלק לעוה"ב ולא הוה מכלל ישראל עוד וז"ב. וגם יש לומר דכיון שמסיתים רבים אף שישוב אבל במה ירצ' זה מה שהחטיא הרבים ורבים אינם נמלכים ומה יועיל להם תשובתם ולכך אין להם חלק לעוה"ב ודו"ק

לא תאב' לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכס' וגו'. הנה מה שהזהירה התור' כל כך שלא יחמול עליו. לפענ"ד הכוונ' דהנה עינינו הרואות בבני אדם יש מהם אכזרים בטבע ויש מהם רחמנים בטבע והנ' לפעמים יארע כי הרחמן בטבע יתאכזר יותר ממה שהוא אכזר והוא כשירא' שעני אחד שקבץ על יד על יד שנים ושלש זהובים ולקח לו לחם להשביר רעבונו אשר לא אכל זה יומים ובא אחר וחטף מידו והנ' זה הרחמן רוא' כי העני הלך ילך ובכה כי לא אכל זה כמה ימים ובזעת אף קיבץ איזה זהובים להשקיט רעבונו ובא זה וחטף ממנו אז כל מה שזה רחמני יותר יותר יתאכזר כי מגודל רחמנותו אשר בטבע לא ישקוט ולא ינוח מרוב התפעליות אשר בנפשו על העני הזה ועל גודל צערו. והנה עם בני ישראל בתכונתם יש בהם מדת החמל' כמאמר חז"ל שלש' סימנים יש בהם ואחד מהם הרחמנות ולפ"ז אמר שאך בזה תבחן מדת החמל' אשר בינותם אם יתאכזרו על הרשע הזה כי נודע כי הנפש המשכלת הוא גר בארץ וכל חברת כחות הגוף לנגדה והנה הרשע הזה כי בא להסית ולהדיח האיש הלז נמצא כי כל כוונתו אך על הנפש המשכלת וא"כ אין לך אכזריות יותר מזה שהנפש המשכלת אשר כל רעיה בגדו בה מה ניקל לעקור אותה ולהכאיב לה וא"כ זה שאמר לא תחמול ולא תכס' עליו ולזה אמר כי ביקש להדיחך מעל ד' וא"כ אדרבא כל מה שהוא רחמן יותר יחוס על נפשו המשכלת בידעו יקרתה וערך שפלות' בעוה"ז והבן בדברים

בספרי בסתר לאמר. מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר וכן הוא אומר בנשף בערב יום אבל דברי תור' אין נאמרים אלא בפרהסיא וכן הוא אומר חכמות בחוץ תרונה. הכוונ' לפענ"ד ע"פ מה שאמרתי בילדותי ממש הא דאמר שלמה המלך ע"ה בני אם יפתוך חטאים אל תאב' אם יאמרו לכה אתנו נארב' לדם נצפנ' לנקי חנם לא תלך אתם וגו' חכמות בחוץ תרונ' ומה ענינו זה לזה. ואמרתי דהנ' כלם האריכו דמה עצה נתן החכם שלמה ע"ה הא בלי ספק המפתים לא יגידו כי הוא רע החלטי רק שבלי ספק למראית עינים יכחשוהו בפיך הטוב והיפ' וא"כ איך ידע לבלי יתפתה לבו להם והעקיד' האריך הרב' בזה ואמרתי בזה דשלמה ע"ה נתן מופת חותך דהנה הכלל בזה דדבר חכמ' ומע"ט א"צ שיהי' בסתר של עולם ואין האדם מתיירא עפ"י רוב אבל כשהאדם אומר לחבירו לכה ונצא השד' ואגיד לך דבר טוב בסוד אז תדע כי שקר דיבר כי הוא לרע מתכוין כי למה מעלים דבר טוב וז"ש אם יאמרו לכה אתנו נארב' לדם שהאורב יושב בסתר ונצפנ' לנקי חנם בזה בעצמו תדע כי תמנע רגליך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו וז"ש כי חכמות בחוץ תרונ' וא"צ הצנע וסתר. וזהו שאמר בספרי בסתר לאמר מלמד שאין אומר דבריהם אלא בסתר וכן הוא אומר בנשף בערב יום והיינו כמ"ש ועין נואף שמרה נשף כי במחשך מעשהו אבל ד"ת אין נאמרים אלא בפרהסיא וכן הוא אומר חכמות בחוץ תרונה ות"ל כי כוונת מעצמי לדברי הספרי הנ"ל

בספרי בפיסקא כל בהמ' מפרסת א"ר יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור והטמא אינו נקרא אלא עוף בלבד. וצ"ע דבש"ס חולין דף קל"ט ע"ב מפרש הש"ס מה"מ אמר ר' יצחק דאמר קרא כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע לן בין טמא או טהור צפור טהור אשכחן דאקרי צפור טמא לא אשכחן וכפי הנראה הוא שם אמורא וצ"ע למה לא הביא מהך דספרי שהוא בשם ר' יצחק התנא בן דודו של ר' שמעון ב"י

לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנס' ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם