דברי שאול עה"ת ומגילות רסח

ועין או שימכרו וכדומ' אבל הבן אי אפשר להיות יוסר שלא יהי' בן ותמיד הוא בן והנ' הגדידה על המת מור' שאין לו השארת הנפש כמו הגוים אבל באמת לא כן הוא שאתם בנים לד' וא"א להיות יוסר מלהיות בן בשום אופן ולכך לא תתגודדו. ובזה מובן מ"ש התוספות ביבמות דף י"ד דלכך ר"ע מרט שער ראשו על ר"א דלכבוד התור' עשה כן ואינו מובן דהיכי מותר לעבור עביר' בשביל כבוד התור' וברי"ף משמע דכל שאינו עיש' על המת עצמו מותר והארכתי בזה במקום אחר. ולפמ"ש יש לומר דכל הטעם שאסור להתגודד הוא משום שיש השארת הנפש אבל כבוד התור' שכבר נודע דברי הר"ן בדרושיו דכל מה ששכל אנושי גוזר אף שאינו כן מכל מקום זה דברי תור' וא"כ כל שמת אותו חכם אין לנו תמורתו דזה יש לו דרך אחר ולכך על כבוד התור' היה מותר לקרוח ראשו וז"ש ר"ע אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרב' מעות יש לי לרצות ואין לי שולחני והיינו אף שעוד נשארו חכמים אחרים מכל מקום אותו השולחני שהיה מרצה לו המעות זה נאבד ודו"ק

לשכנו תדרשו ובאת שמה: נשאלתי היאך שייך בהקב"ה לשכנו הא אלא כל הארץ כבודו. והשבתי עפמ"ש בירושלמי יומא דשמעון הצדיק היה אחד נכנס עמו ואמרו שם דהיה הקב"ה דהא כל אדם לא יהיה באהל מועד אפי' מלאך ולפ"ז הנה גם במלך בו"ד יש בתים שכל אדם רשאי לכנס שמה בלי רשות ויש בית שאינו רק להמלך בעצמו ואסור לבוא שם וכביכול גם בהקב"ה גם כי מלא כל הארץ כבודו אבל בבית המקדש אסור לכנס שם בלי רשות אפי' מלאך וזהו שאמר אין זה כי אם בית אלקים דהיינו רק בית אלקים וז"ש לשכנו תדרשו מקום שרק השכינה שורה שם ודו"ק

ולא ידבק בידך מאומ' מן החרם למען ישוב ד' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך. עיין רש"י שהביא משמא דגמרא שכ"ז שע"ז בעולם חרון אף בעולם והכוונ' לפענ"ד דהנ' כבר הבאתי כמה פעמים מ"ש הגאון מוהר"ח אחי אא"ז הגאון החסיד מוהר"ל מפראג ז"ל בספר החיים בטעם דנענש שאול באחת ודוד בשתים ולא עלת' לו ואמר דהמצוה שיש לה מקיימים אף שאחד עבר מכל מקום המצוה לא נתבטל מכל וכל ולכך מועיל כפר' כמו בדוד שנכשל באשת איש אבל עכ"פ רבים המקיימים ולא יעברו על הלאו הלז לא כן בשאול שחטא בדבר עמלק ועבר על צווי ד' ולא נתקיים המצוה כלל ולזה אמר גם כאן דאף שיושבי העיר עבדו ע"ז כל שאת' שורף ומכל' כפי המשפט הרי נתקיים המצוה ביד שאר עבירות אבל אם ידבק בידך מן החרם א"כ יתבטל המצות דהרי בע"ז נצטוו שלא ידבק מאומ' א"כ יוסיף חרון אף ד' ולכך אמר שלא ידבק בידך מאומ' מן החרם למען ישוב חרון אף ד' ודו"ק

לא תשמע אל דברי הנביא ההיא או אל חולם החלום ההוא כי מנס' ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' בכל לבבכם ובכל נפשכם כ"כ בזה. וכעת נרא' לי עפמ"ש בביאור ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך דהענין הוא דיש אהבה עצמיות ויש אהב' החוזרת דהיינו שאינו אוהב את הדבר רק שאוהב את עצמו בשביל שעוש' אתו טובות כמו כן באהבת ד' אם אוהבו בשביל שמטיב עמו זה נקרא אוהב את עצמו לא כביכול אהבת ד'. לזה אמר ואהבת את ד' דהיינו שתאהב לד' וע"ז נתן המופת שתאהב אותו בכל לבבך ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך ובזה ניכר שאהבת את ד' אהב' עצמיות לא אהב' החוזרת והנה כאן אם אוהב ד' בשביל שמטיב עמו אז כשהקב"ה מצוהו שיעבוד ע"ז ע"י אות ומופת אז יעבוד ע"ז לא כן אם אוהב ד' אהבה עצמיות בודאי לא ישמע להנביא כמאמר החסיד שהובא בספרים אף אם יתנו לי על עבירות ג"ע ועל המצות גיהנם בכ"ז אקיים את המצות כאשר נצטויתי. וז"ש כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' בכל לבבכם דהיינו אז היא אהב' עצמיות או אהב' החוזרת והבן

והנה במ"ש והנביא ההיא וגו' יומת כי דבר סרה על ד' אלקיכם והוא תמוה מאד דמה דיבר סרה על ד' הא הוא בא בשליחות ד' שד' צוה שיעבדו ע"ז היה לו לכתוב כי שקר דובר בשם ד' לא סרה. והנרא' לי בזה עפמ"ש בביאור מה דכתיב בישעי' סי' מ"ב אני ד' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וביארתי דהנ' שם אלקים הוא שם משותף גם לדיינים והוא מור' על היכולת ותקיפות לא כן שם הויה שהוא מור' שהוא היה הוה ויהי' אך זה הוא חותם תכנית אלקית שזה לא יתואר שום נברא וז"ש אני ד' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן שזה אי אפשר לשום נברא שיצוייר ויתואר בזה והנ' כאן שהנביא בא ואמר שהקב"ה צוה לאמר נלכה אחרי אלקים אחרים ונעבדם א"כ הוא מדמה כביכול אלקותו יתברך המבדיל באלפי אלפים הבדלות לאלקות אחרים ע"כ שבזדון דברו ודבר סרה על ד' המוציא מארץ מצרים דהיינו ששם שידר המערכות והוא מדמ' דבר שאינו אף בכלל סוג אחת והבן בדברים ודו"ק

ולא יראו את פני ד' ריקם. הכוונ' לפענ"ד ע"ד שמנסין את התלמידים בכל חצי שנה או שנה לראות אם ראו סימן יפה במשנתן כמו כן ישראל עלו לרגל והקב"ה בחן לבבם אם נתעלו במדרגתם וז"ש ולא יראו פני ד' ריקם היינו שהקב"ה לא ירא' ולא ימצא