דברי שאול עה"ת ומגילות רסז

כשינוי רצוין רק שכן הושם בטבע הבריא' שבעת הצורך להנס יהי כן ומה שהתפארו הנביאים בנסים הוא שידעו מתחל' שיהי' הנס ועיין תוס' יו"ט בפ"ה דאבות שהאריך בזה ואני הארכתי בכמה מקומות בזה. וזה לפענ"ד הכוונ' שאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהי' רעה בעיר וד' לא עשה היינו שלא נעש' כעת כביכול רק שכן הושם בטבע שאם ילכו בדרך טובים יהי' טוב להם ואם לא יעשו טוב יהי' כן וא"כ איפוא ד' לא עשה וז"ש כי לא יעש' אלקים דבר רק שגיל' סודו לנביאיו וכדבר האמור שהקב"ה אינו מחדש כעת רק שגלה סודו לנביאיו שכן יהי' אבל עיקר היה מתחלת הבריא' וכבר האריך הרמב"ן בפרשת וארא שהנסים הנסתרים שהעולם מתנהג בהם כן הוא בטבע ע"ש בהצותו על הראב"ע בענין יוכבד ומעת' ז"ש שהרע' באה מאיליה והטוב' מאיליה כדבר האמור ברמב"ן שכן הוא בכח הבריא' שהקב"ה מנהג כן העולם בנסים נסתרים ודו"ק היטב. ובמדרש אמרו שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם ברכ' וקלל' ת"ל ובחרת בחיים להודיעך השכר: ביאור הדברים דהנ' שלמה המלך ע"ה אמר רש ועושר אל תתן לי והיינו שיש עושר שמור לבעליו לרעתו וכבר כתב החובת הלבבות דהעושר על ג' פנים לנסיון ולנקמ' ולהצלח' וז"ש שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם הברכ' והיינו ע"ד נקמ' לזה אמר ובחרת בחיים שהוא לנסיון ודו"ק

במדרש רבה על פסוק והקלל' אם לא תשמעו וגו' יש שומע ומשתכר יש שומע ונפסד אדם שמע לקול אשתו ונפסד אברהם אבינו שמע לקול אשתו ונשתכר וכו'. ועיין בספר ארחות חיים על עניני מוסר שער הרצון שמאריך עוד בזה וזה לא נזכר במדרש לפנינו. והכוונ' לפענ"ד דהנ' עניני שמיע' יש שתים עד"מ אם אומרים לאדם עשה זאת ותקבל שכר הרב' בודאי שומע ועוש' אבל אם אומרים לו שמע ותעש' מצות ומע"ט ותתן צדק' הרב' וכדומ' זה אינו שומע כל כך בקלות כי ענין השמיע' בשתים יתחתן אם השמיע' כפשוט' וגם לשון קבל' כענין שאמרו מאי לא שמיע לי לא ס"ל והיינו שהשמיע' היא קבל' בלב ולפ"ז זהו שאמרו יש שומע ונפסד יש שומע ונשכר והיינו שאף שאברהם אבינו קשה עליו השמיעה כמ"ש הכתוב וירע בעיני אברהם על אודות בנו והקב"ה אמר לו שישמע לקול שרי אשתו גרש את האמ' ואת בנה ואפ"ה שמע ונשכר ואדה"ר שלא היה כ"כ קשה לבלתי שמוע והרי הי' לו כמה פרי מעץ החיים ואפ"ה שמע ונפסד וכן להיפך במי דלא שמע ונשכר ולא שמע ונפסד שמביא הא"ח יש לפרש כן ודו"ק

עשר תעשר: במדרש רבה פ' תשא אמרו ישראל אף בשע' שאנו עושין צדקה ואנו מביטים במעשינו יש לנו בושת פנים שנאמר לך ד' הצדק' ולנו בושת הפנים אימתי אנו באים בזרוע כשאנו מוציאין המעשרות מן הבית. לפענ"ד הכוונ' ע"ד שאמרו תן לו משלו שאת' ושלך שלו והיינו שכל מה שאדם יש לו הכל מיד הקב"ה א"כ מה לנו להתפאר בצדקה שכ"ז בא לנו מידו. אמנם במעשרות שיכול היה לפטור עצמו בהביאו דרך גגות וקרפיפות וכדאמרו בריש כיצד מברכין ובגיטין דף פ"א וזה שמביא דרך הבית אז באנו בזרוע שיכולין היינו לפטור עצמינו ומכל מקום רצינו להתחייב ולכך באים בזרוע ודו"ק

לא תעשון כן לד' אלקיכם. עיין כלי יקר מה שכתב בשם המפורשים לשין שימה כל דהו משמע והכלי יקר תמה בזה דשימה משמע קביעות. וצ"ע דהדבר מבואר במנחות דף ס"ט ע"ב דשימ' כל דהו והכלי יקר נעלם זאת מעיניו. ומ"ש ראיה מלשון וילמדה את בני ישראל שימה בפיהם וכי לא נצטוו רק על שימה כל דהו יש לומר עפמ"ש במדרש שלכך ניתן שכח' באדם שאל"כ היה לומד תור' וכו' וא"כ אדרב' שימה כל דהו משמע

ביום השמיני עצרת תהי' לכם. לפענ"ד הכוונה ע"ד מה שפירשתי מ"ש בערכין דף י"ג בכינור של מקדש של שבעת נימין הית' שנאמר שובע שמחות ושל ימות המשיח שמונ' שנאמר למנצח על שמינית של עוה"ב עשר ופירשתי דהנ' המקדש מרומז על שבעת ימי בראשית וע"ד מ"ש הרמב"ן פ' בראשית שכל השש' ימים מורים על בריאת העולם בששת אלפים והשבת מורה על אלף השביעי שכולו שבת ולזה אמר ושל ימות המשיח שמונ' והיינו לדרב קטינא דאמר תרי אלפי ונמצא יהיה שמנה אלפים ושל עוה"ב עשר הוא לפענ"ד ע"ד מה שפירשתי מה דכתיב עשתי עשר יום ובמ"ק דף ט' דקדקו מזה ע"ש. ופירש"י ע"ד מ"ש הכוזר דהמנין מורה על חידוש העולם שכל העולם מונין עד עשר ואח"כ חוזרין וא"כ בעוה"ב שתתגל' חידוש העולם והכל יכירו וישירו על עשר נימין. ומעת' ז"ש ביום השמיני עצרת תהי' לכם שזה מרומז על הבריא' על אלף השביעי ודו"ק. ובזה יש לומר הקישור מה שאנו קורין בש"ת סדר בראשית ואח"כ מפטירין ביום השמיני עצרת ודו"ק. ועיין מדרש רבה פרש' בראשית פרק י"ט על פסוק ויתהלך לרוח היום ע"ש שחשב שבע' צדיקים שהורידן שכינ' למט'. ויש לפרש בזה תן חלק לשבע' דהיינו כנגד שבע' צדיקים שהורידו שכינ' למט' ואח"כ עצרת תהיה לכם

בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרח' בין עיניכם. סמיכות הדברים נראה שזה רמז להשארת הנפש והיינו דההבדל שבין בנים לעבדים שהעבד יוכל להיות יוסר מעבדותו כשיצא בשן