דברי שאול עה"ת ומגילות רסו

דאהני להו והיינו דר"י לא שאל ולא תמה על סבי דבתתי רק על סבי וזקנים שבאים בימים והיינו בכל יום וע"ז תמה והלא למען ירבו ימיכם על האדמ' כתיב לא כן בבבל אבל כיון דאמרו לו שמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אז אמר היינו דאהני להו שזה נקרא זקן באמת ודו"ק וענין מה דאמרו מקדמי ומחשכי לבי כנישתא לפענ"ד ע"ד מ"ש בשיורי מדות בשער אהב' פי"ד על פסוק חשתי ולא התמהמהתי. וז"ש אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ערב ובקר והיינו שאין אנו ממהרין בשביל שכבר הגיע הזמן רק שמקדמי ומחשכי לבי כנישתא ודו"ק: חסלת פרשת עקב פרשת ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכ' וקללה את הברכ' אשרת שמעון אל מצות ד' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום והקלל' אם לא תשמעו אל מצות ד' אלקיכם וסרתם מן הדרך וגו' ללכת אחרי אלקים אחרים וגו'. הכוונ' לפענ"ד כי כבר נודע כי ההתחכמות בדברי ד' ובמצותיו לאולת תחשב כי אין מבוא להגיע לכוונ' אלקית ואין מקום לשמור ולקיים כ"א אם מקיים כפי אשר נצטוה וכבר כתב הכוזר כי לא ישלם מצוה אלקית כי אם ע"פ גדר המצוה ודקדוקה. ולפי"ז יאמר שהברכ' תהי' אשר תשמעו אל מצות ד' בלי התחכמות רק לשמור ולעשות ככל אשר צוה ד' לא יוסיף ולא יגרע והקלל' תהי' אם לא תשמעו אל מצות ד' אף שיעשו רק שלא ישמעו למצות ד' רק כפי אשר ישפט השכל בזה לבד יסורו ממצות ד' עד אשר ילכו לעבוד אלקים אחרים כי מן אז שסרו לעשות כפי הצווי ירדו מטה מטה עד אשר יעבדו ע"ז ובזמנינו בעוה"ר פשתה המספחת ונתקיים בנו התוכח' הלז כי מן אז שרצו להתחכם בדבר ד' נתקיים בם מאמר הנביא ירמי' ע"ה בתורת ד' מאסו וחכמת מה להם כי השכל האנושי עלול לטעת והרב' יש לדבר מזה אך כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו': ובגוף המקרא פירשתי ע"ד מ"ש האלשיך לפרש וינחם ד' על הרע' אשר דבר לעשות שע"י שאמר לעשות שכך חמתו ע"ש אמנם זה בשכבר עברו אבל מה שאמר שאם לא ישמרו לעשות יקלל א"כ עדן לא עברו ולא שכך חמתו כמ"ש לפרש הפסיק אז יעשן אף ד' כי עדיין לא כעס ולפ"ז ז"ש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכ' וקלל' וגו' והקלל' אם לא תשמעו א"כ כעת אין אני כועס עדן ולא שכך חמתי ודו"ק היטב

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכת וקללה את הברכ' אשר תשמעו אל מצות ד' אלקיכם אשר אנכי נותן לפניכם והקלל' אם לא תשמעו אל מצות וגו' מה שנותן לפניכם היום ברכה וקללה הוא תמוה והכוונ' לפענ"ד הוא דתנ' כבר הקש' ביעלת חן על הא דאמר משה והקלל' אם לא תשמעו והא קללת חכם אפי' ע"ת הוא בא והרי היה ע"ת עכ"פ. אך נרא' דהנ' הטעם דקללת חכם על תנאי הוא בא משום דברית כרותה לשפתים ועכ"פ רשומו של הקלל' חל אך זה דוקא כשכבר חל הקלל' כמו בכל הני דיליף הש"ס במכות דף י"א וכמו באחיתופל שדוד המלך ע"ה אמר כל שיודע ואינו אומר יחנק והוא היה צריך בשעת מעש' לדעת תדבר על נכון ואף שאמר על תנאי אם לא יאמר בכ"ז רשומו של הקלל' כבר היה לה מקום לחול אבל במי שאומר ברכ' וקלל' והיינו באם יטבו מעשיהם יהי' ברכ' וההיפך בהיפך א"כ לא שייך לומר שיחול על תנאי דהא כעת אין מקום לדיבורו לחול שאינו אומר כעת בדרך קלל' וגם כל שאומר הברכה א"כ אם הקלל' חל על תנאי מכ"ש הברכ' וזהו שהקדים ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכ' וקללה והיינו שכעת אין אני כועס כלל רק שאני מסדרך היום ברכה וקללה והקלל' לא תהיה רק כשלא תשמעו וז"ב ונכון

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכ' וקלל'. במדרש מיום שאמר הקב"ה דבר זה לא בא הקללה והברכ' אלא מאיליהן הטוב' לעוש' טוב והקלל' לעוש' רעה ועיין בעקיד' בהקדמתו למגלת איכה מ"ש בזה וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי וכעין חדתא קאמינא דהנ' במ"ש היתקע שיפר בעיר ועם לא יחרדו אם תהי' רעה בעיר וד' לא עשה שמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון מוה' ארי' ליביש נ"י זה שנים רבות שאמר בתוך דברי מוסר בר"ה דהנ' רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב שאחת מטעמי שופר בר"ה כמו מלך שמזהיר לבני מדינ' שישמרו נפשם ואם לא ישמרו ידעו כי רעה תבא עליהם והנ' מי שלא שמע אין המלך אשם בדבר כי אם הוא בעצמו וכמו כן השופר מזהיר שישובו ואם לא ישובו תהי עונותם על עצמותם וז"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהי' רעה בעיר וד' לא עשה היינו שכביכול ד' וכסאו נקיים בזה ודפח"ח: וזכורני שבאותו פרק ראינו בילקוט על פסוק זה שמפרש ממש כעין זה ומעת' כל שאמר הקב"ה ברכ' וקלל' א"כ כביכול אין על הקב"ה שום תלונ' שהרע' באה מאיליה לעושי רעה וכבוד הקב"ה נקי מזה

עוד נרא' לי בפירוש הכתוב דהנ' כבר נודע מה שהאריך הרמב"ם בהניסים שנבראו בע"ש בה"ש דהיינו שהקב"ה אינו עוש' הנס בשע' שנעש' דאז היה