דברי שאול עה"ת ומגילות רסה

לפרש מן ההרגל וכמה היה קשה עליהם הגירות כימי היותכם במצרים וכן להיפך כאשר יצאתם משם ודו"ק

והיה אם שמוע וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהר' מעל הארץ וגו' ושמתם את דברי אלה על לבבכם וגו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמ' אשר נשבע ד' לאבותיכם לתת להם. הנה מה שהפריד בין הדביקים בהשמרו לכם פן יפת' לבבכם ואח"כ חוזר ומתחיל ושמתם את דברי אלה על לבבכם שקאי על הגלות שנצטווינו לעשות ציונים בגול' כמ"ש הציבו לך ציונים ולפענ"ד נרא' הכוונ' ע"ד מ"ש המפרשים בביאור הכתוב חשבתי דרכי ואשיב' רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמהתי וביארו כי אמר אחרי כי חשב שסופו להיות שב לד' א"כ איפוא חש ולא התמהמה לעשות תיכף כי מה שיעש' הזמן יעש' השכל. וזה לדעתי מ"ש השמרו לכם פן יפת' לבבכם וגו' ואבדתם מהר' ואח"כ סופכם להיות בע"ת ושמתם את דברי אלה על לבבכם היינו שהוא הגדת עתידות לא צווי והיינו שבודאי תעשו כן א"כ מוטב שתשמרו עצמכם לבל תחטאו וז"ש למען ירבו ימיכם על האדמ' וזה קאי על השמרו לכם למען ירבו ימיכם על החדמ' וז"ש רש"י ושמתם את דברי קאי על הגלות היינו שסופכם להציב ציונים. עוד נרא' לי כי כבר דרשו בחלק דתחיית המתים מקרא דאשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם והיינו שהם בעצמם יחיו ויזכו בארץ וז"ש השמרו לכם פן יפת' לבבכם ואבדתם וגו' ואמר שמכל מקום תשימו דברי אלה על לבבכם וז"ש למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה אשר נשבע ד' לאבותיכם לתת להם היינו לעתיד לבא וז"ש כימי השמים על הארץ שמור' על נצחיות

ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. מה שלא אמר בכל מאודכם כמו שאמר בפרש' ואתחנן ובכל מאודך כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי בפשיטות דהנ' רש"י פירש ולעבדו זו תפל' שהיא עבוד' שבלב וא"כ לא שייך בכל מאדכם לענין תפל' רק בכל לב ונפש צריך להתפלל ומפני זה נקרא עבוד' שיכוין בכל לב ונפש לאחדותו יתברך והוא מענין הקרבנות שנקרא עבוד' שאין בו שום ענין רק שמתקרב עי"ז להשם שאמר ונעש' רצונו כמו כן בתפל' וגם בתפל' שאינו רק מ"ע אינו מחויב ליתן כל ממונו בעבורו ועיין או"ח סי' תרנ"ו ובמג"א שם ודו"ק

ולעבדו בכל לבבכם. דרשו חז"ל איזהו עבודה שהיא בלב זו תפל' וכבר מנאו הרמב"ם במ"ע מן התור'. ולבאר הדברים נרא' כי באיגרת הקדמת החינוך כתב ששה מצות נצטוה האדם שלא זז מהם אף כרגע. א' להאמין בשם. ב' שלא להאמין בזולתם. ג' ליחדו, ד' לאהבה. ה' ליראה: ו' שלא לתור אחרי העינים ולב וסימנך שש ערי מקלט. ועיין בהקדמת פרמ"ג על או"ח מה שכתב בזה ודבריו אהובים והנ' כבר נודע כי מצות התור' הוא לפי שקש' על האדם לזכור עניני המצות בלב אם לא יקשר באיזה מעש' כמ"ש המור' שלכך נצטווינו על השבת וכדומה כדי לזכור האמונ' האלקית אשר נתלה בה ע"ש. והנ' השש מצות האלו היו קשה על האדם לזכור ולכך תלאו בענין תפל' שבהתפלל האדם בכל יום יזכור כל ענינים האלו להאמין בד' ולא בזולתו וליחדו ולירא' ולאהבה ושלא לתור אחרי העינים ולב כי קודם התפל' ובתוך התפל' יודע שאין לו במי לבטוח ולמי להתפלל רק לד' לבדו ואיך לא יבוש שיתפלל לד' שימלא משאלותיו ויתור אחרי עינו ולבבו. וכמ"ש החוה"ל שאחר שהטבע נשתעבד להצדיק א"כ איפוא כשלא יעש' מה שנצטוה גם הטבע לא תעל' מה שנצטוות' להיטיב לאדם ונמצא איפוא שהתפל' אינ' מצוה מכוונת לעצמה רק שע"י יזכור האדם בד' ויבטח עליו ולא בזולתו וא"כ אפוא אפשר שנכון מ"ש בש"ס דתפל' דרבנן והיינו שגוף התפל' באמת אם האדם היה זוכר מעצמו לא היה המצוה בתפל' ורק דרבנן תקנו שיתפלל אבל מן התורה אינה מצוה לעצמ' רק כדי שיזכור בד' והיא כמו מצות הקרבנות שכתב הרמב"ם דאינו מצוה לעצמ' רק להתרחק מע"ז ועיין בעקיד' פרש' ויקרא וא"כ זה שאמרו ולעבדו בכל לבבכם זה תפל' שזה החיוב על מצות שבלב שכל אלו המצות שחשב החינוך הוא עיקרו בלבו ע"י התפל' יזכור במה שנצטוה לעבדו בלב ודו"ק היטב. וזה מה שאמרו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפל' ואחר התפל' כדי שיכוונו לבם למקום והיינו שנתכוונו לכל המצות שבלב ושיתכוונו לבם למקום ודו"ק

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמ'. הענין נרא' לפענ"ד עפמ"ש יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה. והכוונ' כי האדם שעוסק בהבלי עוה"ז הימים והשנים יכלו ואינו עושה הדבר שהוא צריך לעשות בעוה"ז מה שנברא עליו אבל הצדיק כל יום ויום הוא משתדל בהשגת שלימות נפשו וא"כ יראת ד' תוסיף ימים כי הימים בעצמם אם ישים על לבו לבלי להניח רגע אז הימים בעצמם גדולים הלא תרא' יום הכיפורים בהיות האדם פורש ממאכל ומשתה וממלאכ' כמה היום ארוך ולהיפך עת יתענג בתענוגים כמה ימים ילכו ולא ידע במה עברו וז"ש ושנות רשעים תקצרנ' והנ' כל שהאדם משוקע בצרכי הגוף אז הימים והשנים קצרים אבל כשנזכ' להיות על אדמת אה"ק ואיש תחת גפנו ותאנתו אז ירבו הימים וכענין שנאמר באברהם ואברהם זקן בא בימים ודרשו בזהר שבא עם כל יום בפני עצמו וזה לדעתי מה שהגידו לר"י איכא סבי בבבל ותמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמ' כתיב וכיון דאמרו לו דמקדמי ומחשכי לבי כנשתא אמר היינו