דברי שאול עה"ת ומגילות רסג

על יהושיע אשר יאמר כי הוא זה אשר יוכשר לקבל המשרה וכמו כן בכל דור ודור. תה שאמר במיכ' ז' אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול בכורה אוותה נפשי אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין דהנה בעת שמתחיל הפירות לצמוח ולגדל אז קשה מאד לבחור הפירי היותר טובים כי רבים הם הפירות ומי הוא המבחין איזה אילן ישא פירות טובות מחבירו לא כן בעת הקיץ כי יבש חציר נבל ציץ אז אם נמצא איזה אילן הנושא פירות נבחרו תיכף ולזה הפליג הדבר אחרי כי הייתי כאספי קיץ א"כ הי' ניקל למצוא איזה בכורה אבל בכורה אוותה נפשי ואין אשכול לאכול כי ספו תמו כולם ולזר אמר אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין שישר הוא פחות מחסיד ואפ"ה גם זה הישר לא מצאתי ודו"ק היטב. זה כתבתי ביום ו' נצבים וילך שנת תר"ד יום שמת בו הרב הצדיק מו"ה זאב וואלף שעהנבלום ז"ל

לאהבה את ד' אלקיך ולדבק' בו דרשו חז"ל וכי אפשר לדבק בהקב"ה אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום וכו'. ביאור הענין דהנה יש אהב' עצמיות ויש אהבה החוזרת והנה בעבודת הקב"ה יש ג"כ אהבה עצמיות שאוהב את השם ויש אוהב עצמו שהוא אוהב להקב"ה על מנת לקבל פרס וזה נקרא אהבה החוזרת והנה כביכול השם לא יקבל הפעליות. ובזה פרשתי מ"ש וחנותי את אשר אחון והיינו שהאדם המחונן לחבירו יוכל להיות שמחונן עצמו להשקיט מלבו מה שנתפעל בחמלתו על העני האומלל הזה וכמ"ש בחובת הלבבות אבל הקב"ה כביכול אינו מחונן רק למי שהוא מחונן וז"ש וחנותי את אשר אחון. ומעתה ז"ש לאהב' את ד' אלקיך והיינו שיהי' עצמיות ולדבק' בו שתהי' האהב' נדבקת כביכול באלקי שלא תהי' אהב' החוזרת. ולזה אמר וכי אפשר לדבק והיינו שהיאך אפשר לעשות עבוד' כזאת ולזה אמר תדבק במדותיו מה הוא רחום והיינו שרחמניותיו אינו מכח הפעליות שכביכול לא יתפעל בשום דבר ועיקר רחמנותו הוא בשביל זה שצריך רחמנות כמו כן אתה תרחם ע"ז ולא יהי' חוזרת אליך ולזה יקרא אהב' עצמיות ולדבק' בו ודו"ק

ולדבקה בו עיין רש"י שכתב אפשר לומר כן והלא אש אוכלה היא אלא הדבק בתלמידים וחכמים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו. הכוונ' לפענ"ד דהנ' כבר נודע מ"ש האר"י ז"ל בטעם דאש של מעלה אש אוכל' אש וא נו מכלה משא"כ אש הדיוט שמכלה ואמר לפי שאש של הדיוט הוא גשמי ונכנס בעובי הגשם ומכלהו אבל אש של מעל' אינו מכלה דהוא דקה ונכנס בגשם ואינו נוגע בו. ולפ"ז נראה לי דזה שאמרו בהחיות ובמלאכים דנשרפו מלהבת אש משום דהם רוחניים ונכנס האש בהם ושורפם ולפ"ז זה שאמרו וכי אפשר לדבק בו דהיינו שיזדכך כל כך עד שיהי' רוחני והלא אש אוכלה היא וא"כ ישרף בלהבת אש ולזה אמר שידבק בתלמידי חכמים ולא ישרף ומעלה אני כאילו נדבק בי

עוד נרא' לי דהנה כבר הזהירו לבלתי הרבות בחקירות הפילוסופיא בידיעת הש"י שמא יפול במכמורת השגיאה ויטה מדרך הנכונה והנה זה שאמרו דאיך אפשר לדבק בו וע"כ צריך שיחקור הרבה בידיעת הבורא ובמדותיו והלא אש אוכלה היא והענין הוא ע"פ מ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה הוה זהיר בגחלתן שלא תכוה הוא אמר כמו שהאש טוב מאוד לבשל ולאפות ולכל דבר המצטרך והנה בעמדו מרחוק יהנה מאש אבל בהתקרב הרבה יוכל לכוות בגחלתן כן הת"ח כל זמן שיעמוד מרחוק יהנה מהם אבל כשיתקרב יותר מדאי אז ישרף בגחלתו וז"ש והלא אש אוכלה היא ואיך יתקרב כ"כ ולכך אמר הדבק בתלמידי חכמים ואז לא תרחוק הרבה והת"ח יורו אתכם הדרך הישרה ולא תעמיקו בפלוסופיא וידעתם את ד' וטובה חכמה עם נחלה ודו"ק היטב

הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם הנה כבר נודע שיש אהבה החוזרת ואהב' עצמיות לזה אמר כי בהשי"ת לא יפול אהב' החוזרת כי מה מידך יקח והן לד' אלקיך השמים ושמי שמים והארץ רק באבותיך חשק ד' לאהב' אותם והיינו אהב' עצמיות שאוהב אותם ולזה ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה: הכוונ' לפענ"ד כי הנה בהעומדים לפני המלך ימצא מינים הרב' איש איש מאשר על עבודתו זה שוטר וזה יעצור בעמו וזה מושל וזה חושב מחשבות ובתחבולות יעש' מלחמה וכדומה והנ' נמצא בינותם איש אחד אשר תשאל עליו ויאמרו לך שזה אין לו שום מיני שררות אצל המלך רק שנקרא ריע המלך והנה ההבדל ביניהם שמי שיש לו שררה ידוע הוא מורישו לבניו אחריו משא"כ באם הוא ריע המלך הוא מצא חן אבל הבניו אחריו לא יתכן שירשו שררותו אך אם ימצא כי המלך יחון גם בניו ויקרבם לעבודתו זה חן פרטי ועכ"פ לא יתכן שהבנים לא יעבדו עבודתו כראוי אחרי כי כן קרב אליהם המלך והנה ז"ש הן לד' אלקיך השמים וכו' וא"כ כלם משמי מרום ורק באבותיך חשק ד' לאהב' אותם והיינו שכביכול בחר אבותיך לריע וא"כ הבנים אין מקום לירש גדולתם והקב"ה בחר בעצמם ובזרעם אחריהם בכם מכל העמים ולכך אמר ומלתם את ערלת לבבכם וגו' אחרי כי כל כך היטיב ד' עמכם ודו"ק

ואשר עשה לדתן ולאבירם וגו'. הרמב"ן תמה מדוע לא הזכיר קרח ועדתו ועיין בדרושי הר"ן מ"ש בזה. ולפענ"ד נרא' דהנ' כל כוונת התור' בתזכירו