דברי שאול עה"ת ומגילות רסב

יצחק ויעקב שכל אלה כל אחד לבדו הי' כלול כל השלימות ואח"כ שנתקטנו הדורות היו כל הי"ב שבטים ביחד משלימים בשלימות שנכלל בכל אחד מהצדיקים הנזכרים ואח"כ נתקטנו עוד עד שבשבעים נפש הי' השלימות וז"ש מושיב יחידים ביתה ע"ש במדרש שהיחידים שלמו בנין הבית והנה בדורות הבאים אמר שאחד מאלף מצאתי והיינו שבתוך אלף אנשים ישלם השלמת האנושי אבל בנשים אף באלף לא תמצא השלימות שהי' בשרה עכ"ד ודפח"ח

וזה לדעתי מה שאמר בתוכחות ראו גם ראו איך נתקטנו הדורות שבתחל' הי' השלימות באהרן לבדו אהרן קדוש ד' ואח"כ כשמת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו שהי' יכול למלא את מקומו אבל אח"כ נתקטנו הדורות שהגדיל ד' את כל שבט לוי לעמוד לפני ד' ולברך בשמו והיינו שהוצרך כל השבט להשלים מה שהי' אהרן או אלעזר לבדו יכול להשלים העבוד' וזה לדעתי הי' הענין בכה"ג הנבחר לשרת בשם ד' והי' כל מצות כהונה עליו ביום הכיפורים דהנה כל הכהנים בכללות היו משלימים הכהונ' מה שהי' אהרן לבדו עושה והנ' ביום הכיפורים שנבחר לבא אל המקום שאסור לבא כל השנה א"כ לא הי' מקום שיסייעו לו שאר הכהנים לכך נבחר הכה"ג שבו הי' כלול כל השלימות שבכל הכהנים ולכך הי' כל עבודת הכהונ' עליו לבדו ודו"ק

שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו וגו' בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי וגו' כבר כתבתי בזה הרבה דברים. וכעת נרא' דבר חדש דהנה מלכותא דרקיע כמלכותא דארעא בימים הקדמונים כשהי' נעדר שר הצבא הגדול הי' כרוז יוצא כל מי שיודע היטב תכסיסי המלחמ' ומה שעל שר הצבא לעשות יבא וימלא מקומו. והנה לפעמים הי' שוהה זמן מרוב' עד שהי' נמצא איש אחד שהיה יכול למלאות מקימו אח"כ כשנתחכמו הדורות אז אמרו להקים בתים וללמד לשון וספר וילמדו קשת וחרב ואז כשיהי' נעדר אחד מהם יהי' תיכף למלא מקומו וזה שמקונן משה רבינו על קטנות הדורות שבאמת בעת שהי' אהרן קדוש ד' חי אז לא היו צריכין ללמד הלכות כהונה כי בניו אחריו היו יכולין למלאות מקומו אף שלא ילמדו כי היו גדולי ישראל אח"כ כי נתקטנו הדורות אז חששה התורה פן כאשר יעדר הכהן לא ימצא תיכף מי שימלא מקומו וישבתו מעבודה ע"כ אמר הקב"ה שכל השבט יבדל לעבוד וכל אחד יתאמץ לעלות בהר ד' ועכ"פ לא ימנע שיהיו אהה כהנים הממלאים מקומו של הכהן וז"ש שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו והיינו שלא הי' צריך ללמד כי מצאו ניקל ידם למלאות לעבודה אבל אח"כ ברבות הימים והדורות נתקטנו הבדיל את שבט הלוי לעמוד ולברך בשם ד' ואף ששבט לוי נבדל עוד בחיי אהרן מכל מקום אמר כי מפני שראה הקב"ה שיתקטנו הדורות ע"כ צוה כן אף שאז לא הי' צריכים לזה כי אלעזר כהן תחתיו בכ"ז מפני שחשש הקב"ה לדורות הבאים לבלי ידח ממנו נדח ע"כ בחר בהם שיהיה כל השבט נושאים דגל הכהונ' והלויה ודו"ק

ויש להמתיק עוד שטובה גדול' הטיב ד' עם ישראל דהנה כבר אמרו חכמי הטבעיים כי יש באדם לפעמים כחות נשגבות עצורות בקרבו והוא לא ידע בעצמו הכוחות ולפעמים כשלא ישתמש בהם הכוחת ירפו מעט מעט וישנו בתרדמת נפשו ולא יפעל בהם וע"כ הזהירו שבראות האיש המשכיל כי יש בזה האיש הכחות אז יעוררהו ויזרז אותו לעשות חיל ואז יוכל לעשות כוונים למה שהוכן בכחו והנה זה נודע מ"ש חכמי הטבעיים כי לפעמים נרא' באיש כי אמיץ הוא עד"מ חליל' בעת צרה ישא האדם משאות כבדות מה שלא יוכל לעשות בזמן אחר אף להגביהם בלבד ואמרו כי כן נתן הקב"ה בכח הטבע כי בעוד שלא יצטרך לזה יפנק עצמו ולא יוכל לעשות אבל בעת הצורך אז האדם מוציא כל כוחו אל הפועל

וזה לדעתי מ"ש בע"ז אלמלא לא חטאו לא באנו לעולם ומסיק כמי שלא באנו לעולם ופרש"י שלא נחשבנו לכלום וביאור הדבר כי בעוד שישנו להגדולים אז לא יוציאו הנערים כל כחות נפשם לפועל כי העולם א"צ להם ולפעמים ישנו הכחות האלו ולא יעשו חיל אבל במיתת הראשונים והעולם נשאר תוהו אז מתחילים הדורות הבאים לעשות חיל כי העולם מטרידים אותם וא"כ אלמלא לא חטאו ולא מתו הראשונים אז הי' די לעולם בראשונים ולא היו האחרונים מוציאים מכח אל הפועל מה שיש בכחות נפשם ומפני כן השכיל ד' בחכמתו ובחרו לבני אדם ואמר שכל השבט יהיה נבחר ואז ירצה כל אדם להוציא מכח אל הפועל מעשיהם וכשיתראה אותות על איזה מהם שהם מוכשרים יזרזו אותם להרבות שלימותם למען לא יהיו נותנים מה שהוכן בכחם ודו"ק

והנה גם להתבונן על איש אשר יש לו כחות נשגבות לזה צריכין לאיש גדול מאד אשר אתו החכמה והמדע להרגיש אף מה שנסתר עוד מבני אדם ולא ירגישו כלל בזה. וזה מה שאמרו עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושיע והיינו שבאמת יהושיע לא הי' עוד בתוקף השלימות והיו עוד אנשים אשר היו מתדמים לו והזקנים שבדור ההוא אולי היו שווים אז בעת ההיא אל יהושיע אבל משה רבינו בחכמתו הגדול' הבין כי יהושיע יש בו הדעת וכחות נשגבות אשר ברבות הזמן יוציא ציץ ויפרח וע"כ קרבהו ועשהו כלי מוכן וז"ש עד שלא שקע' שמשו שאז העיר שזה האיש הוא מוכשר לא כן אם תי' מת מקודם לא הי' איש המבין