דברי שאול עה"ת ומגילות רסא

כן נדבק במדותיו ונהי' לאחדים ודו"ק

במדרש רבה פ"ג מה פרי אדמתך צריכין עשור אף פרי בטנך צריך עשור וזו המיל' לפע"ד הכוונ' דכבר דרשו בנדרים דף ל"ב דעשרה שליטים אחת מהם הוא ראש הגוי' וא"כ צריך עישור ולכך חותכין זאת ודו"ק

ד' אלקים אל תשחת עמך ונחלתך אר"ח ב"א לא הניח משה זויות ברקיע שלא נתחבט בה ומה הי' אומר מה פום סבור ממלל עיין מ"כ שנדחק ולפענ"ד הכוונ' כענין שאמר כל מה שהלב יכול לחשוב והפה יכול לדבר כ"כ היה משה מתפלל והיינו מה פום סבר ממלל מה שהפה יכול למלל כ"ע שהי' יכול לדבר הי' מדבר כנלפענ"ד

ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו'. לפענ"ד ע"ד שאמרו כל העורק בבנין מתמסכן וז"ש כאן שלא במסכנות תאכל בה לחם אף שבתים טובים תבנה וישבת מכל מקום כיון שאבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת לא תהי' מסכן ודו"ק

כי ד' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ובתרגום לית קדמוהי למסב אפין ועיין רמב"ן מ"ש בזה ולפענ"ד הכוונה שהרי בבו"ד שייך לומר שנושא פנים לפי שמקבל תועלת מהעבודה אבל בהקב"ה שאם יצדק אנוש מה תתן לו ואם ירשע מה תפעל לו ואם יצדק יצדק לו בעצמו וכמ"ש הרמב"ן כאן על לטוב לך שכל השאלה ששואל השי"ת הוא שייטיב לך לא למי שהוא אינו מקבל שום דבר חלילה להשם יתברך מהפעליות כאלו וא"כ לא שייך לומר שישא פנים וז"ש התרגום דלית קדמוהי למסב אפין היינו שלא שייך כלל זאת וז"ש שמה שעושה משפט יתום ואלמנה והיינו שעוש' משפטם לא כביכול שנוגע לו וז"ש ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה היינו לא שאוהב הגר כדרך בו"ד שאוהב אותו איש שמקבל עבודתי רק שאוהב הגר בשבילו והיינו לתת לו לחם ושמלה לא שהוא מקבל דבר וזה שסמך ואהבתם את הגר כי גרים הייתם במצרים שלכאור' מה ענינו לכאן הא כאן עיקר כוונת משה רבינו לומר להם תארי השי"ת ופעולותיו ומה ענינו לזה ולפמ"ש אתי שפיר שאמר להם שמה שצוה הקב"ה לכבד הגרים ולאהבם לא בשביל שמקבל איזה תועלת כביכול כדרך בו"ד שמצוה לכבד לאיש שבא לחסות בצל כנפיו ולקבל עבודתו רק שצוה לאהוב את הגר לפי שגרים הייתם בארץ מצרים וידעתם את נפש הגר אבל לא בשבילו כביכול ודו"ק היטב כי נכון הוא

שם את אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו וכבר דקדקתי בזה דמה ענין שכיהן אלעזר בנו להתוכחות של משה רבינו וכבר כתבתי בזה וכעת נראת דהנה באמת עינינו הרואות דהדורות נתקטנו בכל עח וכבר אמרו בע"ז בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא לא חטאו לא היינו באים לעולם ופריך למימרא דאלו לא חטאו לא היינו באין לעולם וכו' אלא הם כמי שלא באנו לעולם וע"ש ברש"י דלא נחשבנו לכלום והענין הוא פשוט דמלבד דבכל דור ודור נגרע מעלת הת"ח והצדיקים נגד הדורות שקדמו אף גם דהאדם צריך להוציא מכח אל הפועל מה שבלבו וא"כ כל זמן שהיו הגדולים בעולם אי אפשר להדור האחרון לעלות בשלימות כי מי ישמע להם ואת מי ילמדו בינה ונשארו הוזים שוכבים בתרדימתם אבל כשהדורות חלפו ועברו אז הדור האחרון מוציאין מה שבכחם אל הפועל ועולים במעלת התורה והנ' כן כל העם הזה אם הי' אהרן עומד ומשמש בכהונה גדולה אז לא הי' אלעזר מתכהן בכהונ' גדולה דמלבד שלא הי' כל כך במעלה כמו אהרן אף גם דבעוד אהרן חי והוא הי' צעיר בימים ממילא בודאי הי' אהרן עובד ואיך הי' אלעזר עובד לזה אמר בואו וראו חטאתכם שגרמתם שאהרן מת ולכך כיהן אלעזר בנו תחתיו שאם הי' קיים לא הי' מכהן תחתיו ובזה לדעתי מבואר הפסוק בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ד' וגו' עד היום הזה ונדחקו רש"י ורמב"ן דלא קאי ע"ז שאמר למעל' רק דבשנה הראשונה הי' כן. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אלמלא לא חטאו והיו הלוים הראשונים חיים וקיימים ממילא לא הי' בחר כל השבט לוי רק אותם הגדולים שהי' מעלתם רבה מאוד ולא עצרו כח הלוים הפחותים במעלה לעמוד ולשרת אבל אחרי כי כיהן אלעזר וכשהתחיל לכהן. אז היי הבדל גדול בין קדושת אהרן קדוש ד' לקדושתו לכך אז נבדלו כל שבט לוי שהיו עומדים ומשרתים עד היום הזה ולכך אמר שע"כ לא הי' לשבט לוי חלק ונחל' שד' הוא נחלתו שאל"כ לא היו רק אותם הגדולים במעלתם לא כל השבט והי' להם חלק ונחלה אבל כיון שנבדל כל השבט לכך לא הי' לכל השבט חלק ונחל' ודו"ק

שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו וגו' בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ד' לעמוד לפני ד' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה. כבר כתבתי בזה ליישב מה לשון בעת ההיא ועיין רש"י ורמב"ן ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הקול יעקב בביאור אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי ודרש המדרש דאשה בכל אלה לא מצאתי קאי על שרה ומשמע דחליל' בגנאי שרה הכתוב מדבר ואמר הוא דאדרבא זה שבח דהנה באמת מעת בריאת העולם הי' העולם עומד על צדיק אחד שבו הי' כל השלימות עד"מ אדם שת נח אברהם