דברי שאול עה"ת ומגילות רנח

הקפיד' על המעש' שהתאו' בלב בשביל זה לא יבא לידי זה שחבירו יגרשה ולכך הוכרח לכתוב לא תחמוד גבי אשת רעך אבל בבית ושאר קנינים אסיר אף התאוה שלא יבא לגזול אשר לרעהו וא"כ גם תתאו' בלב האיסור הוא אך בשביל רעו ודברי התורה מדוקדקים להוגה לשמה

שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. עיין בעקיד' וכבר קדמו העיקרים דאהבה לא יפול רק לאחד שאל"כ יהי' אהב' המתחלקת ע"ש ולפענ"ד הכוונ' עפמ"ש בספר הישר המיוחס לר"ת בשער החמישי בעמוד העבוד'. כי האהב' הגמור' היא רק במה שתלוי במדות האוהב ואי אפשר לו להשתנות ולכך אהבת הבורא הוא האהב' הגמור' שכביכול מדותיו הטובות לא ימישו עד נצח, ע"ש ולפ"ז ענין אחדות הבורא הוא שאין בו שום ריבוי והוספה וכביכול הוא עצם הפשוט בתכלית הפשיטות וידוע שבעצם הפשוט לא יפול בו שינוי והעתק' שאז לא יתייחס עליו אחד העצמי שהשינוי עושהו יותר מאחד. ולפ"ז זהו שאמר ד' אחד ולכך ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך שזה האהב' הגמור' למי שמדותיו טובות ולא ישתנו. וזה לדעתי מ"ש חז"ל בשבת ואהבת לרעך כמוך מה דעלך סני לחברך לא תעביד. הנה מה ששינו חז"ל מהחיוב אל השלילה עיין במהרש"א

ולפמ"ש ר"ת שם אתי שפיר דהנה האהב' יפול כפי מדות האוהב והאהוב וכפי מה שיש באוהב קצת מהמדות יאהב מי שיש בו מדות טובות בשלימות כי כל מין נמשך לעינו ע"ש שהאריך

ולפ"ז הנה בהחיוב לא יעול לשון ואהבת לרעך שהרי אינו נמצא באוהב אותן מדות בשלימות כמו שיש בחבירו ולא יפול בטוב לשון רעך כ"א בהדרג' אבל בשלילה זה בודאי שוה שמי שנמשך אחר מדות טובות עכ"פ לא יתכן שיהי' אוהב מדות הרעות שאז לא ימשך אחר מדות טובות וכל מין נמשך אחר מינו והעורב למינהו וע"כ מה דעלך סני לחברך לא תעביד שבזה בודאי אתה שוה לרעך ודו"ק היטב

ואתחנן אל ד' עיין דעת זקנים שמנה שמות נקרא לתפל' וצ"ע דבמדרש אמרו עשי' שמות וחשבם אחת לאחת וכ"כ רש"י ומדוע חשב הוא שמונ' וגם הוא לא חשב רק שבע' וצ"ע

ודברת בם בש"ס דרשו ביומא דף י"ט בם ולא בדברים בטלים. ולפענ"ד הכוונ' שגם בד"ת אף שגם פטפוטי דאורייתא טבין היינו מה שהוא ע"ד הפלפול אף שאינו אמת בכאן הסברא נכונ' ויסודת' ע"ד אמת אבל כל שגוף הדברים המה כמסוס נוסס פשיטא דאסור שמא ילמדו ממנו דין וכדומ' וז"ש בם ולא בדברים בטלים דהיינו שגם הפלפל בדברי תור' צריך להיות ליסוד מוסד ולא דבר בטל ושוא ודו"ק

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבנך וגו'. הנה המעיין ירא' שכאן מדבר מלימוד התור' וקבלת עול מלכות שמים ובפרשה שנייה מיירי מקבלת עול מצות וכמ"ש בפ"ב דברכות דף י"ד

ובזה נרא' מה שהקשו כלם למה לא כתיב בפרשה שני' ובכל מאדכם וכבר כתבתי בזה וכעת נראה לי ע"פ מ"ש הזהר דלענין קיים התור' ולמודת יכול להיו' אף עני שבישראל אבל להמצות צריך שיהי' לו מעות דהמצות אי אפשר לקיים כשהוא עני ע"ש והארכתי בזה בכמה מקומות ובזה נרא' דלכך בקיום מצוה אין לבזבז יותר מחומש ולעבור על עבירה מחויב לתת כל ממונו כמבואר במג"א סי' תרנ"ו משום דלהמצות צריך שיהי' לו ממון לקיים שאר מצות ג"כ ואין לבזבז משא"כ לעבור עביר' ח"ו כל הונו מותר לתת ולא לעבור פי ד' ולפ"ז בפרש' הראשונ' דמיירי בקבלת עול מלכות שמים ובלימוד התור' כדכתיב והיו הדברים האלה וגו' ושננתם א"כ אף שנתן כל מאודו יוכל לקיים התור' אבל בפרש' שנייה דמיירי בקיום המצות לא כתיב בכל מאדכם וז"ב מאד ובזה מדוקדק מה שדרשו אפי' הוא נוטל את נפשך ובכל מאודך לא דרשו כן משום דבממון לא שייך לומר שאפי' נוטל ממונך שלענין קיום המצות אינו חייב ליתן יותר מחומש או עד שליש ועיין צל"ח בברכות פרק הרואה שם ודו"ק היטב

והיה לך לאות על ידך דרשו חז"ל לך לאות ולא לאחרים לאות הכוונה נראת לי דהנה במה שמצות תפילין של יד אינן מעכבות את של ראש. נראה לפענ"ד דהנה התפילין הם מורים על שהם עבדי המלך והם חתומים בחותמו של מלך. והנה באמת כבר אמרו דישראל ושבת והקב"ה מעידים זה על זה והנה כעת בעוה"ר אין או"ה מכירים במלכות שמים רק ישראל לבדו וזה מרומז בתפילין של יד והיינו שד רשו לך לאות ולא לאחרים לאות אבל לעתיד לבא כשנזכ' ונגלה מלכותו אז הכל יודו לשמו. ומה נכבד דרשת חז"ל על וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך שזה תפלין שבראש משום שזה מורים על התגלות ולכך אינן מעכבין זא"ז שכל אחת מהתפלין מורה על ענין א' ומה נכבד בזה מ"ש הרמב"ם בהלכות תעני' י' דאין מניחין בט"ב תפילין של ראש והדבר יפלא מדוע דקדק דוקא תפילין של ראש ועיין מ"ש במגן גבורים ח"א סי' ל"ז באלף המגן ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא תפילין של ראש בעת החורבן אין שייך ללבוש תפילין של ראש והבן בדברים כי היא רמז נפלא