דברי שאול עה"ת ומגילות רנז

תדירי וז"ש אני ד' וכבודי לאחר לא אתן היינו שבזה משתמש תדיר ולפ"ז אמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ד' והיינו שכל השמות והמדות אראה לך רק שמקור השם העצמי הוא שם הויה ב"ה לא אראה לך והבן בדברים ואם שגיתי ד' יכפר ודו"ק

במדרש תנחומ' פ' ואתחנן בנשבע זה צדקיהו וכו' א"ל חזיתין מה עבד בי צדקיהו לא אשתבע לי א"ל צדקיהו אתשלית אשבועתי א"ל לסנהדרין מי מתשלין אשבועת א"ל מתשלין לסכנת נפשות אמר לי' אימתי א"ל ובו ביום א"ל בפניו או שלא בפניו א"ל בפניו א"ל ומ"ט לא אמריתן לצדקיהו מיד ישבו לארץ וכו' נשאלתי על לשון המדרש מה זה דא"ל ובו ביום דמשמע דצריך דוקא לשאול בו ביום. והנה בראשית ההשקפ' אמרתי לפי מה דמבואר בש"ס נדרים דף כ"ז דנודרין להרגין ולחרמין ודוקא דמחשב בלבו רק היום קי"ל ביו"ד סי' רל"ב סי"ד וא"כ כל שחשב שלא יאסר רק היום צריך לשאול אותו היום דאל"כ אין מקום לשאול אבל זה אינו דיכול לשאול גם אח"כ וגם אם הי' סכנת נפשות בשעת השבוע' לא הי' צריך לשאול ועיין בסי' רל"ב סי"ד בהג"ה ובסי' רל"ט. ויותר נרא' דבאמת בשבוע' דעת רבים מהפוסקים דל"מ שאלה דשבועה כתיב בה לא ינקה ועיין סי' ר"ל בטוש"ע וא"כ זה ששאלו ומי מתשיל אשבועתא וע"ז השיבו דהי' סכנת נפשות דהי' יום אחד מדעתו אם לא שאל וע"ז שאל אימתי דהי' מחשב דניהו דיכול לתשל אשבועתא אבל צריך שיחול השבוע' על איזה ימים למען לא יהי' שבועת שוא וע"ז השיבו ובו ביום היינו דאף בו ביום יכול לשאל ולא מקרי שבועת שוא כל דהוה לצורך ואין לך צורך יותר מזה דהיה סכנת נפשות. אמנם העיקר נראה לי דהנה כפי הנרא' מהש"ס נדרים דף ס"ה ובמדרש רבה מגלת איכה על פסוק ישבו לארץ שהיה סכנת נפשות לצדקיהו במה שלא יגלה וכמעט יצא מדעתו והנה תר"ן פרק שבועות שתים נסתפק במי שנשבע שלא יאכל ז' ימים דבודאי יסתכן אם ילקה לאלתר ויאכל או דלמא דכל זמן שלא מסתכן צריך להמתין וכשיבא לכלל סכנה אז ישאל על שבועתו וכתב דמכל מקום הדין עם הרמב"ם דהא עכ"פ הו"ל שבוע' לעבור על דברי תורה ונשמרתם מאד לנפשותיכ' ומעתה כאן שהיה סכנת נפשות כשלא יגלה הוה סבור דמכל מקום לא הי' להם להתיר עד שיסתכן וע"ז השיבו דבו ביום יכול להתיר דהוה נשבע לעבור על דברי תור' ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כיון דהי' לו סכנ' דידע שלא יוכל לעצור בנפשו שלא יגלה ואם לא יגלה אולי יסתכן ומ"ש בפניו או שלא בפניו היינו בפני המדיר או המשביע וא"ל מ"ט לא אמאריתין ליה שאסור שלא בפניו כדאמרו בנדרים דף ס"ה

במדרש אבכיר ראיתי מובא ספרים בשעה שאמר הקב"ה אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים פתח ואמר משה רבינו ע"ה ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם שלא עשני גוי והיא תמוה ולפענ"ד נראה עפמ"ש שהקש' האבן עזרא למה לא כתיב אנכי ד' אלקיך אשר בראתיך אך נראה דבאמת מצד הבריא' גם העכו"ם נברא ולא שייך שבזה יתחייב הישראל יותר בעבוד' מהעכו"ם ע"ז אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכדי בשכר עבוד' וגם אז הבדילנו מכל העמים. ומעתה ז"ש משה ברוך אתה ד' שלא עשני גוי והיינו דלכך התחיל בהוצאה ממצרים וזה נכון (ומה שאמר בשלילה שלא עשני גוי ולא אמר שעשני ישראל עיין טו"ז באו"ח סי' מ"ו ולפע"ד בפשיטות דבאמת הבחיר' היא אם רוצה הוא יהודי ואם לא יאבה אינו יהודי וגם טרם שנימול עדין ערל הוא רק שגוי לא מקרי וערל ישראל מקרי

כי לא ינק' ד' בתרגם אונקלוס כי לא יזכי ד' וכבר כתבתי בפרשת יתרו ולא הבינותי מה ענין נקוי לזיכוי. שוב בשנת תרכ"ד מצאתי בב"ב דף נ"ד האי מאן דזכי רוניא ופרש"י מכבד ומטהר את השדה ע"ש ומזה נרא' דזכי היינו נקוי שמנק' וע"כ פירש כן התרגם ואולי כל לשון זיכה הוא מלשון נקוי

ותקרבון ותעמדון צ"ע מדוע הזכיר בלשון נקיב' הי' לו לומר ותקרבו ותעמדו. שוב ראיתי שכן הוא בהרב' מקומות בפרשת דברים וגם בכל סדר דברים נמצא כן תשמרון תקריבון וכדומ'

לא תחמוד אשת רעיך לא תתאוה בית ריעך וגו' הסמ"ג בל"ת סי' קנ"ח כתב על דברת הרמב"ם במל"ת סי' רס"ה דלא תחמוד היינו במעש' וכמ"ש במכילתא יכול אפי' חומד בדבר ת"ל לא תחמוד כסף וזהב ולקחת מה להלן עד שיעשה מעש' אף כאן עד שיעש' מעש' ולא תתאוה הוא בלב ולפ"ז החמיר' התור' בבית רעהו מבאשת רעהו שזה אסור אף בלב וזה אסור במעשה וע"כ שהחימוד והתאו' אחת ע"ש

ולפענ"ד נרא' דבאמ' צריך ביאור מה דכתב' התור' לא תחמוד אשת רעך דמשמע דעיקר האיסור בשביל שעוש' הפסד לרעהו שכן הקפיד בשביל שהיא אשת רעך והלא גם בשביל גוף איסור אשת איש היא האזהרת שאסור ליקח אשת איש והי' לו להזהיר שלא יקח אשת שהיא ערוה עליו ובשלמא בבית ושאר קנינים האיסור הוא בשביל שהוא של רעהו הא לא"ה אין איסור אבל כאן עיקר האיסור הוא בשביל שהיא אשת איש א"כ כל אשה שהיא ערוה עליו אסור' ולמה תלה התור' בשביל שהיא אשת רעך וע"כ פירש הרמב"ן דבאמת התאו' בלב הוא בשביל שהיא ערוה ואסור להרהר אף בלב כמו שאמר איוב ברית כרתי לעיני וגו' אם נפתה לבי על אשה אמנם התור' הוסיפ' שאף שישתדל בתחבולות והשתדלות שחבירו יגרשה אסור בשביל שהיא אשת רעהו וא"כ לכך אמרה תור' לא תחמוד אשת רעך שזה ע"י מעש' ולכך