דברי שאול עה"ת ומגילות רנט

ובזה הבינותי מ"ש במגלה דף ט"ז ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר דדרשו ויקר אלו אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך אלו תפילין שבראש וקשה אכתי מה ראיה דתפילין מקרי יקר וגם למה אמר בתחלה אלו תפילין ואח"כ פרט תפילין שבראש. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה אז הי' לנו נס מפורסם ונתפרסם לעיני עמים רבים כי שם ד' נקרא עלינו אבל מכל מקום לא היה גאולה שלימ' דאכתי עבדי אחשורוש אנן ומה"ט לא אמרו הלל ולכך ליהודים הית' אורה וגו' ויקר והיינו שלהיהודים הי' לאות ומופת ע"ש כבוד מלכותו ולכך דרשו שיקר קאי על תפילין והיינו באמת קאי על תפילין שניהם גם יחד שאם לא זכינו שיתפרסם כ"כ הנס אבל עכ"פ ליהודים הי' יקר ח"ש וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך היינו כשנזכ' שיתפרסם שמו בכל הארץ אז יתפרסם מלכותו על כל העולם וזה שדרשו אלו תפילין שבראש והבן בדברים כי נעמו ת"ל: חסלת פרשת ואתחנן פרשת עקב

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. בתרגום חלף די תקבלון ית דיניא האילין הכוונ' שבאמת שכר מצוה ליכא רק שכבר כתב המהרש"א בח"א בסוט' גבי משה שמה שאדם משתדל לקיים המצות שנפטר מהם וכמו משה רבינו שרצה לעלות לא"י לקיים המצות ע"ז יש לו שכר דהוה כמו מה שהולך לראות העדות שמותר לקבל שכר כמבואר בחו"מ סי' ל"ד וכל המצות הם עדות וזה שאמר כאן חלף די תקבלון היינו שיתחייב עצמו לשמוע איזה דינים שבאמת פטור מהם ודו"ק

או יאמר ע"ד שכתב רש"י בתהילים מ"ם ישומו על עקב בשתם ופירש עקב לשון מדרך כף רגל במדה שמדדו ובדרך שהלכו למולי ע"ש וגם כאן הכוונה ע"ד מה שכתב המור' כי ההשגח' לפי השגה וז"ש והי' עקב תשמעון היינו ע"ד תשמעון כפי עבודתכם כן תהיה שכרם ויתכן עוד שהקב"ה שומר החסד אף שכעת אינם ראוים כשרוא' שעתידים להיות עובדין אותו אז שומר להם החסד אף שעדיין לא עשו ודו"ק

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר ד' אלקיך לך את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנה השי"ת הבטיח להאבות שהבנים שלהם ייטיב להם בזכותם אבל לא הגביל איזה דור אשר ייטיב להם לזה אמר שאם אתם תשמעון את המשפטים ושמר ד' אלקיך לך ירצה שאתם תהיו מן הזוכים כי כל דור שישמעו להמצוה הם ירשו את הארץ והטוב

או יאמר ע"ד מה שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. הכוונ' לפענ"ד דהכ' כבר אמרו במדרש דלכך אין הצדיקים מבקשים שכר מעשיהם יען כי יניחו זכותם לבניהם אחריהם ומסיים המדרש כשישראל אומרים זכור לאברהם וליצחק וליעקב ואם היו האבות מבקשים שכר מעשיהם לא הי' לבנים זכות שנשאר להם ע"ש ולפ"ז זה שאמר תתן אמת ליעקב היינו שלבית יעקב כבר מגיע בדין כי חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם והיינו שהקב"ה נתן לאברהם חסד לא בנכוי זכות כדי שישאר האמת ליעקב וז"ש ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך היינו ע"י החסד שנתן לאבותיך נשאר לך הברית והשכר הטוב ודו"ק

והנה מה שאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם נראה לפענ"ד ע"פ מה שכתב העיקרים שיש לבני ישראל שלשה תקות תקות ההבטח' ותקות הכבוד ותקות החסד ואני אומר כי כולם אחת כי גם מה שהבטיח לאבותינו הכל היה בתורת חסד כי מי הקדימני ואשלם כתיב ורק באברהם גופא שהוא הי' ראש לגרים א"כ הוא לא הי' מחויב מן הדין לעשות ולקיים המצות ואך זו גופא הי' חסד שד' נתן לבו להכיר בוראו וז"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם היינו מה שעשית חסד עם אברהם ותכירהו לעמוד לפניך וז"ש אשר נשבעת לאבותינו והנה יש כאן שלשת התקוות תקות החסד וההבטח' ותקות הכבוד שע"י שכבר עשה חסדים יאמרו שפעול' רקנית היה'. וזה לדעתי מה שתקנו בתפלת י"ח וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם והיינו שגם מה שעש' עם אבותינו חסד הי' רק שע"י שהתחסד עמם יעשה אתם נפלאות והבטיח להם שיעשה אתם ולבניהם חסד נעשה עי"ז תקות הכבוד ותקות הבטחה ולכך מביא גואל לבני בניהם ודו"ק

או יאמר שכיון שעשה באבותם חסד א"כ לענין חסד מה נ"מ בין אבות לבנים שבשלמא מצד דין יש לומר שאבות היו צדיקים ובניהם אינו כן אבל כל שגם לאבותם עשה חסד גם בניהם אחריהם זוכין לזה וז"ש וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם ודו"ק

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' ואהבך וברכך לפענ"ד הכוונ' דהנה הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק כתב דמה שהבטיח' התור' שכר הוא ע"ד מה שעינינו רואות באם ירצה אדם לחנך בנו בתורה אומר לו למוד ואתן לך תפוח וכדומה אף שהתפוח אינו מעין מעלת הלימוד כלל ואין ערוך אליו מכל מקום התינוק להיות אין בו דיעה להבחין מעלת הלימוד ע"כ צריכין לשחד אותו בדבר שחשוב בעיניו וכל מה שיגדל