דברי שאול עה"ת ומגילות רנד

אדם אי אפשר בבשר חזיר אלא אפשי והתור' אסרה עלי אלמא דאם יש לו נטייה בלב שלא לעשות הוא טוב יותר והפילוסופים. אמרו להיפך דכל מי שיש לו נטיי' בלב לעשות רע הוא מגונה ביותר והרמב"ם הוא כהחכם יודע פשר דבמצות השכליות עד"מ גזיל' ורציח' בזה כל שיש לו איזה נטיי' לעשות רע הוא מגונה ומורה על גנות הנפש ובזה צדקו מאמר הפילוסופים אבל במצות השמעיות כגון חזיר ושעטנז וכלאים בזה אלמלא גזרה התור' לא היינו עושין כן מעצמינו א"כ אדרבא יש לו להיות נטיי' בלב לעשות רע ולא לומר אי אפשר בבשר חזיר אלא אפשי והתור' אסרה עלי ע"ש שהאריך וכבר הארכתי גם אני בזה בכמה מקומות ולפ"ז לפענ"ד יש הבדל בזה בין מצות שכליות לחקיות שבשכלי יוכל להתקיים ע"י חבירו שכל ישראל ערבין זה לזה ובעזור אחד מהם לחבירו ומורה שרצונו לעשות מעלה עליו הכתוב כאילו עשא' אבל במצות החקיות שמצד השכל לא היינו יודעים זאת עד"מ פרה אדומ' שעטנז וא"כ אי אפשר לומר שנחשב כאילו עשה שהרי באמת צריך לו להיות נטייה בלב שלא ירצה רק שהתור' גזרה וכל שלא בא לידו במה נחשב מעשה חבירו כאילו עשה כל שלבו בל עמו וא"כ אינו יכול לצאת רק ע"י הלימוד שיוכל להחשב כאילו הזדמן לידו ועשה בפועל וכמו קרבנות שאמירתם נחשב כמעשה וז"ב

ובזה פרשתי מ"ש דוד בתמניא אפי חצות ליל' אקום להודות לך על משפטי צדקך חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודיך חסדך ד' מלאה הארץ חקיך למדני אמר כי בהפיקודים שהם שכליות וחצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקיך והנטיי' בלב אל הרע הוא איסור ע"כ חבר אני לכל אשר יראוך לשומרי פיקודיך כי לאשר ישראל ערבים זה בזה נחשב כאלו התחבר עמהם בהמעש' במה שחשב ועזר לעושי מצו' אבל חוקיך למדני ביקש שע"י הלימוד יעלה בידו כאילו עשה. וז"ש כאשר ישמעון את החקים ואמרו כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה דאל"כ במה השיגו שלימות כל העם למגדול ועד קטן וע"כ בהלימוד והשכל' בחקיו ודו"ק כי היא הער' חדשה. זה אמרתי במוצאי יו"ט חג פסח תרכ"ח בדרוש לס"ת שנתנו בבהכ"נ חסידים חוץ לעיר אור ליום ד' שמיני ב'

כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלקינו בכל קראינו אליו לענ"ד הכוונ' ע"ד מ"ש העקיד' פרש' האזינו שער קנ"ו במ"ש הלא תענ' אבנר והוא השיבו מי אתה קראת אל המלך. ולכאורה אין התשוב' ממין השאל' ואמר הוא כי דרך המוסר שכאשר ירצה האדם לדבר אל המלך או אל שר הצבא לא יקרא אליהם בשמותם גם כי סגורים הם בחדרי מטותם אבל יקרא אל השוער והשוער לסריס והסריס לשר והשר להמלך אבל אם המלך מבקש דבר הוא קורא תיכף לשר והטעם כי דרך הגדול להחל בגדול והקטן בקטן ולכך דוד כי הי' גדול החל לקרוא לאבנר תיכף אף כי היו האנשים פחות ערך עבדי אבנר בכ"ז הוא תחל בגדול ואבנר כששמע שאמר הלא תענ' אבנר חשב כי בלי ספק צריך האיש להמלך שאם הי' נצרך אל אבנר הי' מתחיל לקרוא לעבדי אבנר ולזה הבין שע"כ שזה צריך אל המלך וע"כ החל באבנר. ולזה אמר מי אתה קראת אל המלך ולזה השיב לו שאין אני צריך להמלך רק אליך הלא איש אתה ומדוע לא שמרתם את אדוניכם וע"כ אליך אני קורא כי אתה הגדול בהם ודפח"ח

והנה לפ"ז זה מעלתינו שאנחנו לפי דרך בו"ד היינו צריכים למליצים אם מתפללים ומבקשים מד' לא לבקש מד' בלי אמצעי ולזה אמר ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלקינו בכל קראינו אליו והיינו שאין אנחנו קוראיו רק אליו. ויתכן עוד יותר כי גם במשפטי בו"ד הוא ממנה שופטים בכל עיר ועיר וכל אשר לו הריב יבא ויציג בשער משפט והי' אם שמוע אין לו יצא להגבו' מעל גבו' ואם יצא גם שם חייב אז יערוך להמלך יר"ה טענותיו אבל שיערוך תיכף להמלך אין לו רשות אבל אנחנו אין לנו רשות כי אם נבקש ולהתחנן מלפניו ולא לבקש מהשרים והמלאכים המליצים וז"ש כד' אלקינו בכל קראינו אליו שהכוונ' שכל הקריאות והאמירות לא יהי' רק לד'

והנה האיר ד' עיני ומצאתי הדברים מפורשים בירושלמי פ"ט דברכות הלכ' ו' בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא בא ועמד על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד על פתח ביתך אבל הב"ה אינו כן אלא אם באת לו צרה לא מצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי מצווח ואני עונה לו מיד הה"ד כל אשר יקרא בשם ד' ימלט וכפי הנרא' כוון למ"ש ודו"ק

היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלינו האש הגדול' הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ד' אלקינו עוד ומתנו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמוני ויחי. הדברים תמוהים דאדרבא כל ישראל שדיבר עמהם אלקים ולא מתו מדוע נתייראו מהמיתה וכ"כ בזה

וכעת נרא' לי ע"פ מ"ש בכתבי האר"י ז"ל דמה שאש של מעל' אינו מכלה ואש של מטה מכלה כל אשר יפגע בו הוא משום דאש של מעלה לא יתעצם ויתחבר בשום עצם חומרי ולא יתערב בחלקיו ולכן לא ישרפוהו משא"כ אש שלמט' נתעצם ונתעכב בחומרי ונכנס בחלקי העץ ויכלהו ע"ש ולפ"ז גם מה