דברי שאול עה"ת ומגילות רנג

לו ולכך בדין מדבר פרעה שרוצ' לראות אות ומופת. והנה עינינו הרואות כי החכם הגדול אף שמקטני אמנה הוא באם ירצה אחד לומר לו דברים אשר כמו זר נחשבו בעיניו וירצ' להראות לו אותות לא ירצה ולשמוע כלל אבל כ"ז אם יראה וישמע דבר חדש אבל אם יודע כבר שזה הענין הוא בנמצא רק שאינו מבין סגולתו והוא זר כמו טבע העגנאט שמושך הברזל הנה אף שכל אדם אינו מבין הדבר בכ"ז אחר שאמרו הנסיון כל אדם מבקש לדעת הדברים אולי יוכל להבין

ומעתה ז"ש ושמרתם ועשיקם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את החקים האלה דהנה החוקים אף. כי הם עלומי הטעם זה לחסרון שכלינו אבל המעמיק בהם ימצא בהם טוב טעם כמו שאמרו במדרש ששלמה הבין הרבה טעמים על החקים וחתר גם על פר' אדומ' ואמרו לו שהוא חקה לו אבל משה רבינו הבין גם טעם הפר' ולפ"ז הנה כי כן האומות משיבין על החקים מה טעם ישבה והנה זה לאשר כמו זר נחשב בעיניהם אבל כאשר יראו שישראל שומרי החקים ויש להם משפטים צדיקים והם מתנהגים בם ומתקרבים לד' ע"כ יתנו לבל העמיק גם בזה ויתקרבו אחד אל אחד ויתחילו להתבונן בטעמים וז"ש אשר יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים ומי גוי אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו' וע"כ שיש חכמה בו אחר שאמתי הנסיון ודו"ק היטב

כי ישמעו את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלקינו בכל קראינו אליו ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים וגו'. הר"ן בדרושיו כתב דהחקים הם בלי חכמ' ושכל לפי הנגלה ואיך עי"ז יאמר שרק עם חכם ונבון הגוי הזה

ולפענ"ד נרא' דהנה לדעתי ענין חקים ומשפטים שציונו ד' אלקינו ע"ד מ"ש הבעל עקידה פרשה מקץ בשם ספר המדות שאשר לקוח בראשונ' היא אחרונ' עד"מ ברצות פרעה לקבוץ אוכל בשני שובע שיהיו לשנות הרעבון הי' צריך להפקיד פקידים ולקבץ אוכל ולתתו באוצרות המשומרות ולשמרו במשמרת עד כי יגיע הזמן הנה התכלית הי' שיהי' אוכל לשנות הרעב וההתחל' הי' צריך להיות ממנה פקיד על הארץ והיא יחמש הארץ ויקבץ יד אל יד ויתנהו בית המשמרת והאנשים ישמרו אותו שלא יתעכב עד שיגיע העת והנה מי שראה שהמלך מפקיד פקיד אחד בארץ לא ידע סיבה התכליתית עד כי הגיע גבול שנות הרעבון והנ' זה נקרא סוף מעשה במחשב' תחלה והנ' כל ענין המצות היא אך עבודת אשר יתקרב האדם לד' בכל לבבו ונפשו והמצות הם האמצעים יש אשר לו מסכים רבים המונעים מהשיג המושכלות צריך הרבה ענינים והרבה מצות למען יוכל להתקרב מעט מעט לד' ולתורתו והנ' כמלכותא דארעא כך מלכותא דרקיע כמו מלך שנותן פקודה בארצו הנה אין זאת תכלית המבוקש רק שעי"ז יבא הענין עפ"י אמצעים רבים לגמר מבוקשו כמו שע"י שהי' יוסף שליט בא זאת כמו כן ע"י שמצוה החקים והמשפטים וכשיעשה אותן אז ע"י סבות רבות יתקרב האדם לעבודתו וכמו ענין הקרבנות שהם התכלית הנרצ' לקרב הנפשות אל אור פני ד' אבל אם יביט המעיין ההבדל שבין הקרבנות וחלוקי דינים לא ידע כלל איך מזה יתקרב האדם לד' עד שיראה זאת עין בעין בהופע הדר שכינתו כשיבנ' הבהמ"ק והנה ענין החוקים היו ע"ז האופן וא"כ אם ישמעו החוקים ויראו הענין אשר לכאור' כמו זר נחשב ובכ"ז יראו אח"כ ההתקרבות אז יאמרו שרק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה מי שרואה אבן השעות בכללות ויפלא מאוד במה יתקשרו ויתחברו כל המיתרים והכלים ומה תועלתו וכאשר ישמע קול הברה שישמיע השעות אז ישכיל כי ע"י המיתרים האלה יקשקשו הפעמונים והוא עשוי בסבה נפלאת אשר אך החכם ישכיל זאת וגם האומות כאשר יראו זאת בזה יבינו כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ובתכונתם הם נכונים לעלות הר מרום בית ד' וע"י אמצעים זרים בעיני האו"ה שתם החוקים אך בזה יבואו לזה ולכך יאמרו עם חכם ונבון ולפ"ז החקים הם יותר גדולים שמה שאין השכל מקבל ואפ"ה האדם עושה אז צדקתו יותר גדולה וז"ש ויצוינו ד' לעשות כל החקים לטוב לנו וגו' והיינו כי הם סבות תכליתות אבל צדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות ככל אשר צונו שוב נזכרתי וכמדומה לי שהר"ן בעצמו דורך בדרך הזה ואין אתי כעת דרשותיו לעיין בו

עוד נרא' לי על דבר חדש בענין הזה דהנה ראיתי בהקדמת ספר קרית ספר להגאון המבי"ט ז"ל על הרמב"ם שבפ"ז שם האריך אחרי שלימות התורה היא בקיום כל המצות וכבר אמרו במדרש שרמ"ח מצות כנגד רמ"ח איברים וכל אבר אומר קיום בו מצוה וא"כ הא יש מצות שלא יקיים האדם לעולם עד"מ מצות המלך שאינו יכול לקיים רק המלך ומצות יבמה למי שיש לו בנים וכדומ' וע"ז כתב שבשני ענינים יכול לקיים א' שכל ישראל ערבין זה בזה וא"כ כל שזה ימחה בזה שלא לחטוא או שיעור לו לקיים המצוה מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עשה בעצמו או שע"י הקריא' והלימוד של המצו' מעל' עליו הכתוב כאילו עשאה וכ"כ בשל"ה ובכמה ספרים ואני הארכתי בזה בדרוש מיוחד על ס"ת שנתתי וכתבתי לבהכ"נ פה לבוב בחג השבועות

וכעת נרא' לי ענין חדש דהנ' כבר נודע מ"ש הרמב"ם בש מונ' פרקיו לאבות במה שנחלקו הפילוסופים עם חכמינו הקדושים דחז"ל אמרו אל יאמר