דברי שאול עה"ת ומגילות רנב

גם כאן מלבד הטוב' שצונו לעשות המצות שזה גופא היא טוב' שזה חיותינו אף גם השכר של המצוה שיגיע עבור המצוו' זה יקרא צדק'. וזה לדעתי מ"ש ויחשבה לו צדק' דהיינו שזה נוסף על הטוב' שזכה להאמין בד' ועוד יתן לו שכר ע"ז וז"ש והאמין בד' ויחשב' לו צדקה היינו שאברהם חשב זאת לטובה כפול' במה שזכה להכיר את ד' ולהאמן בו ועוד יגיע לו שכר ע"ז וזה חשב לו לצדקה ודו"ק היטב

ויצוינו ד' אלקינו לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו לחיותינו כיום הזה וצדק' תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' אלקינו כאשר צונו כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי ענין חדש דהנה כבר אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. והנה לפענ"ד נרא' לי דזה דוקא במצוה שכלית אבל מצוה חקית מגיע לנו שכר בעוה"ז

ולפענ"ד הטעם דהנ' במצוה השכלית המעש' ניקל שהרי כך נאה וישר לעשות אבל המחשב' לחשוב שאינו עושה רק בשביל המצוה לא בשביל שראוי לעשות כך מצד היושר רק לצד מצות הבורא כמו שפרשתי הכתוב אף לא פעלו עולה מה שהוא מצד השכל הוא ג"כ בשביל שבדרכיו הלכו וא"כ כיון ששכר המחשבה הוא מצד הנפש וזה לא שייך בעוה"ז אבל החק היא ניקל לחשוב שעוש' בשביל הבורא אבל המעש' קשה מאוד לעשות שאו"ה משיבים ע"ז ולכך המעש' שעוש' בעוה"ז גם שכרה בעוה"ז אבל המחשב' היא מנפש השכלי וזה אינו מבין רק הבורא יתברך ולכך נותנין שכר ע"ז בעו"ה והיא נעלם מעין כל וזה לדעתי מ"ש הכתוב כי ישמעו את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי עם קרובים לד' כד' אלקינו בכל קראינו אליו ודקדק הר"ן בדרושים אדרבא בשביל המשפטים יתפארו לפני העמים. ולפמ"ש אדרבא בשביל החקים שמגיע שכר בעוה"ז מזה יבינו העמים שרק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ודו"ק: ומעתה ז"ש ויצוינו ד' לעשות את כל החקים האלה היינו החקים צונו לטוב לנו לחיותינו כיום הזה אבל וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה לפני ד' אלקינו כאשר צונו היינו לא בשביל שהי' שם כך כ"א לפי שד' צונו בדבר ולכך אין שכר בעוה"ז ודו"ק

כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלקינו בכל קראינו אליו. בתרגום אונקלוס ארי מן עם רב דילי' אלהא קריב לקבלא צלותא בעידן עקתא כד' אלהנא בכל עידן דאנחנו מצלין קדמוהי הענין לפענ"ד כי בעת צרה יותר תפלתו נשמעת כי שם בוכה ומבקש בלב נשבר ולזה קאמר דבאומות אף בעדן עקתא אינו מועיל כאשר אצלינו אף שלא בעת צרה

ויתכן עוד עפמ"ש הירושלמי בברכות פ"ט על פסוק ויצילני מחרב מרעה שהקב"ה אינו כבו"ד שאומרים לו שאוהבך נצלב ועד שהוא הולך הוא נצלב ואין לאל ידו להושיע אבל הקב"ה הצילו מחרב פרע' דהיינו ברגע שהי' עומד להרג ולזה אמר שאומות א"י לקבלא צלותי' בעדן עקתא דהיינו בעת שכבר קרב קיצו משא"כ ד' שיכול להציל אף בזבולא בתרייתא ודו"ק ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את החקים האל' ואמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי אשר לו חקים ומשפטים צדיקים כד' אלקינו בכל קראינו אליו. והוא משולל ביאור כי במה יוודע איפוא בשמירת החקים כי עם חכם ונבון הוא וכבר האריך הר"ן בדרשותיו והנרא' בזה עפ"י מה שראיתי בספר חזון למועד במ"ש משה ופן לא יאמינו לי ולא ישמעון בקולי ואמרו במדרש שלא יפה אמר משה והוא תימה כי באמת אין מן הדין להאמין למשה רק באותות ומופתים כמשפט כל הנביאים בתחלת נבואתם ואמר הוא דהענין הוא כך דבאמת משה רבינו חשש אמת שאחרי שיראו האותו' והמופתים יאמינו לי אבל מי יביאם לראות וזה דרך החכמים השלימים שרחוק מאוד בעיניהם לשמוע חדשית ואם יאמר שירא' אות אולי יחשבו שהוא עושה בכשפים ולכך חשש שאולי לא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו והיינו שלא יתחילו לשמוע לו כלל וע"ז הבטיחו השם יתברך רק שישמעו לקולו וממילא יאמינו אח"כ ובזה הי' החטא של משה כי באמת אלו הי' נבוא' ענין מחודש לגמרי הי' חששת משה גדול' אבל אחר שבאמת הם בני אי"ו זרע קודש וידעו מהנבוא' ודאי ישמעו לו ויקבלו מופתיו לכך אמר לו השי"ת שישמעו לקולו וירצו לקבל ממנו מופת יעו"ש כי זה תו"ד ואני הרחבתי קצת הענין. ובזה יתיישב דממנ"פ אם הקב"ה הבטיח לו כי ישמעו אליו א"כ למה צריך אות ולפמ"ש א"ש דלא הבטיחו רק שישמעו אכל מ"מ צריך אות בתחל' וז"ש במדרש כי ידבר אליכם פרע' לאמר תנו לכם מופת כן ידבר ובדין הוא יעו"ש והיינו שבאמת כל שירצ' לשמוע רק שירצ' מופת זה מן הדין והרי ישעי' צווח על שלא רצו לשמוע לו ואמר אם לא תאמינו כ' לא תאמנו והיינו שלא רצו לשמוע כלל שיראו מופת אולי יצטרכו להאמין וז"ש שם שאל לך אות ואמר לא אשאל ולא אנסה והיינו שלא ארצ' לשמוע כלל כי פן יבא הנס ואני לא ארצה להאמין וז"ש שם [סי' וא"ו] השמן לב העם הזה וגו' פן ירא' בעיניו והיינו שהוא ביקש מאתם מקודם שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו היינו שביקש שאף אם לא תרצו להבין כי מאת ד' הוא עכ"פ שמע שמוע שמובטח כאשר ישמעו אז יבינו כי ד' עוש' זאת וז"ש השמן לב העם הזה כי לא ירצו לראות ולשמוע כלל כי חוששים שמא כאשר יראה ולבבו יבין ושב ורפא