דברי שאול עה"ת ומגילות רנ

רב לך אל תוסף עוד דבר אלי בדבר הזה. הענין נרא' לי דהנה במדרש אמרו שאם יש לאדם עושה עמו ברחמים ואם לאו בתחנונים והנה משה העניו מכל האדם בקש במדת תחנונים ואתחנן אל ד' לפי שהחזיק עצמו ערום מן המצות וע"ז השיב לו הקב"ה רב לך וכפרש"י הרב' שכר צפון לך וא"כ הייתי צריך לעשות עמך במדת רחמים ומכל מקום אל תוסף דבר אלי בדבר הזה והמעיין במדרש ימצא כי יתיישב דברי המדרש שם עפ"ז ואינו כעת לפני ודו"ק

ובתים מלאים כל טוב. הנה הרמב"ן מביא בכאן דברי רבינו הרמב"ם ז"ל שקדלי דחזירי לא הותר' רק בעת רעבון והוא השיג עליו. ובאמת לפענ"ד דברי הרמב"ם נכונים דבאמת מה"ת שיתיר איסורים בכל חלוצי מלחמ' אם אין להם צורך ויוכלו להכין להם מאכלות כשרות וע"כ לא התיר' התור' רק בשבע שכבשו ושבע שחלקו שעוד לא הי' להם דבר משלהם ובאו מן המדבר ועסקו במלחמ' י"ד שנים ומי יכיל להם לכל החיל הלז מאכלות כשרות לכך התיר' התור'. ומזה למדו חז"ל דבכל חלוצי מלחמ' הותר להם כשירעבו וימאצו: ובזה מיושב קושית המלמ"ל מהא דאמרו בחולין דף י"ז השתא קדלי דחזירי הותר להם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם שם אין לך רעבון גדול מזה ודו"ק

והנה יש לומר בטעמו של הרמב"ן דכיון דהתורה אמר' ובתים מלאים כל עוב וגם צותה לאכול השלל של אויב א"כ מ"ע היא ודחי הל"ת וגם לפמ"ש הפ"י בברכות דף כ' גבי טומאת כהנים כיון דלא משכחת מצות טומאת כהנים בלי הל"ת של הטומא' א"כ הותרה הטומא' לגבי הכהנים ע"ש ולפ"ז כיון דאמרה תור' ובתים מלאים כל טוב א"כ הותר' כל האיסורים לגבי של אויבים

ובזה יש לומר דסברת הרמב"ם הוא דוקא במלחמת מצוה הותר' זאת משא"כ בשאר מלחמות דלא הותר' רק במקום רעבון ומיושב קושית המלמ"ל דבשבע שכבשו באמת הותר' קדלי דחזירי ודו"ק

והנה במה שדרשו חז"ל בחולין שם ובתים מלאים כל טוב קדלי דחזירי מה שדרשו דוקא קדלי דחזירי ולא שאר שקצים ורמשים וכדומ' נרא' לפענ"ד עפמ"ש המור' נבוכים בטעם כל המאכלות אסורין הוא לפי שהם מולידים מזג והכונ' רעה ועל החזיר לא מצא שום טעם רק שהוא מתגולל בעפר ע"ש ולפ"ז ק"ל לחז"ל למה כתיב ובתים מלאים כל טוב הא המאכלות אסורות אינם טובים ומוליד מזג רעה ותכונ' רעה וע"כ דרשו דקאי על חזיר שזהו טוב וכפי מה שחלקו החוקרים טובות העולם לטוב יערב ומועיל וזהו טוב שאינו רק ערב לשעתו

ובזה יש לומר מה דדרשו על וישנה לטוב בית הנשים שהאכיל' קדלי דחזירי דממלת טוב קא מפיק ליה ועיין תוספות במגלה שם

ערים טובות אשר לא בנית וגו' אשר לא חצבת לפענ"ד הכוונ' דהנ' כבר נודע שיותר יגמל התענוג מי שישיג הדבר בשלימות ממי שלא ישיג רק בהפסק עד"מ אדם בונה בית מתענג מעט מעט כפי זמן הבנין אבל בהבנותו כולו משיג תענוג גדול ונפלא בהשיגו על שלימותו ועיין בעקידה בנעילת שערים מה שהביא בשם המדות וכאן אמר שישיגו התענוג הנפלא במה שישיגו בשלימות מה שלא בנו ולא מלאו וחצבו ודו"ק

לא תוסיף על הדבר ולא תגרע ממנו הרמב"ם בפתיחתו לפרק חלק עשה י"ג עיקרים סביב חומת הדת ואחד מהם שהתור' לא תשתנ' ולא תנוסח לעולם והעיקרי' חולק עליו ובאמת שהמעיין יראה חולשת ראיית העיקרים וכבר נרמז בחבור מגן גבורים סי' י"ז אך גוף דברי רבינו נרא' דאך בזה יוודע ההבדל שבין דת אלקי לדת האנושי שהדת האנושי אין ביכלתו לתת ענין נימוס שיתנהג האדם לעולם דמי יודע נטיית האדם ותכונת הארץ מה יהי' ברבות הימים וישתנ'. האויר וכדומה ותכונת האנשים ודיעותם אינם שוות גם המציב הדת ישתנ' מיום ליום ואשר יקרב היום למחר ירחק ואיך יוכל לתת דת אשר יהי' לעולם לא כן האלקים אשר חידר כל הדורות ומראשית יודע כל הקורות ונתן דת אלקי גם כל ההשתנות כאשר יהי' כבר ניכר לנו בתורתינו הקדוש' ואל יפלא בעיניך כי גם בטבע הבריא' ניתן כזאת אשר יהי' מוכן מפאת הטבע להשתנות בעת הצורך כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנ' על עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות ובמורה האריך בזה לבאר כי כל הניסים היו מוכנים בעת הוטבע העולם שיהיו משתנים לעת הצורך וכמאמרם תנאי התנית על הים שיקרע וכו' ועיין ביפ"ת שם

ובזה השבתי לשואלי מדוע תקנו במעריב בחכמה פותח שערים ובתבונ' משנה עיתים מה ענין חכמה לפתיחת שערים ותבונ' לשינוי העיתים דהנ' השינוי לכאור' מורה כביכול על שינוי רצון. אבל באמת אנחנו מאמינים שגם השינוי בעת הטבע הי'. וזה לדעתי הענין דומה למי שבונ' בית ופותח בו שערים והנה אם יש לו חצר לבדו באורך וברוחב אז אינו ניכר חכמה בפתיחת השערים לא כן אם יש לחבירו מקום בביתו שיוכל לסתום פתחים וא"כ הוא צריך לפתוח הפתחים בחכמה ובהשכל. למצוא מקום שלא יוכל להסתם אח"כ ונמצא ניכר בעת הפתיח' שישתנ' אח"כ. ומעת' זה שאמר בחכמ' פותח שערים והיינו שהקב"ה בחכמתו בעת בריאת העולם ופתח שעריו ידע והבין בחכמתו כי יצטרך לשנות הענין אח"כ וזהו הנקרא תבונ' שהוא