עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דברי שאול עה"ת ומגילות

דברי שאול עה"ת ומגילות כה

Divre Shaul torah Chamesh Megillot 25 · דברי שאול עה"ת ומגילות · free full Hebrew text

Open in the reader →

וע"כ חשב בלבו כי עד רגע האחרון בודאי יתעוררו לעשות תשובה ולא יהי' מבול עד שדחקוהו המים

במדרש שוחר טוב בפסוק הנה הר' עמל וילד שקר אר"ל בשעה שאמר הקב"ה לנח שנים שנים יכניס אל התיב' אתי שקרא בעי למיעל א"ל נח לית את יכול למיעל אלא א"כ תכניס לך בר זוג פגע בפחתא וכו' הה"ד הרה עמל וילד שקר. והוא מאמר משולל ביאור ועיין באפיקי יהודה דרוש מי נח מ"ש בזה ולפענ"ד נרא' ע"פ דברי הר"ן בדרושיו דרוש בראשית שהאריך דלכאורה נראה שבהתקבץ שני ענינים שהם על תכונה אחת אם טוב ואם רע יתחזק הדברים יותר וכתב שזה דוקא באם הם בתכונה אחת ממש ע"ש. והנה זה היה הכוונה של נח שקבץ שנים שנים למען יחזק כל אחד את רעהו ששני בני אדם או בעלי חיים אי אפשר שיהי' להם תכונה אחת בשוה ובצמצום וא"כ טובים השנים מן האחד ולפ"ז בשקרא שהיא מדה הפחותה אם היה לוקח לו לצוותא בעל תכונה רעה אחרת היה טוב אבל הוא לקח לי פחתא שהוא ממש תכונתו הרעה ומחזקו יותר וא"כ זה שדרש הרה עמל וילד שקר והיא מליצה נפלאה ודו"ק כי קצרתי. ובגוף הענין מה שהי' שנים שנים נסמך למ"ש המורה כי לכך נעשה שני כרובים להורות כי אינו אלקות כי ריבו לא שייך אלקות ודו"ק

קץ כל בשר בא לפני והנני משחיתם. את הארץ עיין רש"י שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל הכוונה לפענ"ד ע"פ מה ששמעתי בשם משלי שועלים שהביא מעשה ששלך צד דג ורצה לבלעו וא"ל הדג אל נא למה תמיתני ולא תהרוג בריות הבורא יתברך ובתוך הדברים נפל דג אחד ממעי הדג מה שבלע הוא וא"ל השלך ראה כמה דבריך לעו אתה צודד אחיך ואני לא אצוד אותך והנה זה הטעם שלא נחתם גזר דינם, אלא על הגזל כי אחרי שחטפו הם וגזלו איש את רעהו גם הקב"ה לא חס עליהם

ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והי' לך ולהם לאכלה. לפענ"ד הכוונה דהנה כבר אמרו בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות ואמר אני וחמור נאכל באבוס אחד ואמר ר"ל הלואי עמדנו בראשונה ולפ"ז בעת שהחריב העולם ולא נשאר רק כח ובניו רצה הקב"ה בטבע שכל הבעלי חיים יאכלו מאכל אחד וגם האדם יאכלו מאכל זה וזה שאמר ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והי' לך ולהם לאכלה והיינו שנתן הקב"ה בטבע שיהי' המאכל נאכל לבני אדם ולכל הבעלי חיים בשוה. ובזה יתיישב עה שהקשו כולם איך היתה התיבה מכילה שיהי' כל מיני מאכל בתוכה לאדם ולבהמ' על שנה תמימה ועיין בספר טל אורות להקרבן ראשית דף מ"ג בשער שביעי אור ישראל מ"ש בזה שהי' ע"פ נס הברכה שורה בהמאכל אשר הכין ע"ש שהתפאר בזה ולפענ"ד מה שכתבתי נכון יותר והבן הדברים

ויאמר ד' לנח במדרש רבה פרשה ל"ב הביא הפסוק תאבד דוברי כזב ודרשה על דואג ואחיתופל ואמר שדואג אמר לשאול וכי יש אישות והלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת וכו' וכאילו מת ואשתו מותרת ועמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש והוא תימה כמ"ש היפ"ת שם דאיך אפשר לומר דאשתו מותרת והיאך טעה שאול בזה. ולפענ"ר נראה דכיון דיש רשות ביד המלך להרוג המורדים בו א"כ אם נפשו וגופו מותר להרוג מכ"ש שמותר להפקיר אשתו והרי בדיני מלכות מצינו שהאשה שנחבשה בדיני נפשות אסורה משום דהמלכות מפקירות גם נשיהם מכ"ש שיש רשות ביד מלך ישראל להפקיע האישות זה היה טעותם אבל זה אינו דהאישות לא בידו להפקיע והתורה גזרה שלא נפקע רק ע"י גט או מיתה ממש ועכ"פ זה היה טעות של שאול וזה נראה לי בהא דאמרו דרבי מהפך בזכותי' דדוד דליקוחין יש לך בה דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו והתוספות האריכו בזה בכתובות דף ט' ובגיטין דף ע"ג ולפמ"ש יש לומר דכל שכתב גט כריתות א"כ ניהו דהוא התנה בתנאי אם ימות כיון דהמלך רשות בידו להרגו א"כ אנן סהדי דגמר בלבו לגרשה כשהי' יודע שהמלך רצה להרגו כשימרוד בו דהרי חזינן שרצה לפטרה בגט כשימות ומה נ"מ אם מת בזה אופן או בזה וימתק יותר דבאמת י"ל אדעתא דהכי לא קדשה נפשה שאם היתה יודעת שהבעל יהיה במורדי מלך ויפקיר כל אשר לו ויכול להרגו ולאבד כל הנכסים אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ולפ"ז כל שהוא נתחייב מית' שוב לא אכפת לי' וכעין שכתבו התוספות שם דכל מה שיהי' לאחר מיתה לא איכפת ליה לבעל ושוב אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ודו"ק היטב

בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק ל פני בדור הזה: הענין לדעתי ע"פ מה שאמרו בתענית פ"ג בסורא היה דברא בשבבותיה דרב לא היה דברא סברו משום זכותא דרב ונתגלה להם בחלום זכותא דרב נפיש טובא אלא מפני האי וכו' וכתב בנזה"ק דהכוונה דהצדיק הגדול יוכל להנצל אף שיש כליון בעולם חלילה ואינו מבחין בין צדיק לרשע הוא בצדיק שאינו גמור אבל הצדיק גמור מציל ע"ש ולפ"ז מפני נח עצמו שהי' צדיק גמור בדורותיו לא היה צריך תיבה והי' מציל אף שלא היה תיבה אבל מפני בניו ובני ביתו שלא היו ראוים כל כך היה צריך לעשות תיבה להנצל וזה שאמר בא אתה וכל ביתך ולזה נתן הטעם כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה וא"כ היית יכול להנצל אף בלי תיבת אך מפני בני ביתך צריך אתה שתבא אל התיבה