דברי שאול עה"ת ומגילות כד

כל הלשונות ויהי' חרב איש ברעהו כמשפטי מלחמות הדתות וכן כל המצות כשתעיין בהם תמצאם שכל שבע המצות הוא לתיקון העולם. ובז' נרא' לפענ"ד דלכך בן נח נהרג על פחות משו' פרוט' שמה בכך שהוא פחות משו' פרוט' וניתן למחיל' הא עכ"פ יהי' ביטול ושבית' לעולם שכל אחד יחמוס פחות משו"פ ולא יהי' תיקון העולם כדרך שהי' קודם המבול וזה שאמר קץ כל בשר בא לפני כי מלא' הארץ חמס והיינו שבכללות העולם יהי' חורבן אף שבפרטית לא חטא. וזה לדעתו נצמח מדנענשו דור המבול על שלקחו פחות משו"פ והיינו שמלא' הארץ בכללות חמס וא"כ זה שאמר בן נח נהרג על פחות משו' פרוט' ובז' נרא' לפענ"ד למצוא דברי חכמים וחדתם למה נקטו בלשון ב"נ ולא קראוהו נכרי כמו בכל מקום. ולפמ"ש אתי שפיר דאחר המבול למדו זאת והבינו שאף פחות משו' פרוט' אסור לנכרי שבאו"ת אין המצות בפרטות לכל אחד רק מה שהוא תיקון כללי דלכך ב"נ נהרג פחות משו' פרוט'. ובז' נרא' דלכך לא ניתן להשבון והיינו דבשלמא בישראל דעיקר המצו' הוא שלא יעש' לחבירו עול ויגזלנו בזה כל שגזלו ניתן להשבון אבל באו"ה דעיקר המצו' הי' שיהי' קיבוץ המדינ' ותיקונה וא"כ אף שהב"ד יכופו להחזיר מכל מקום יפסד ויתרבה חורבן העולם ע"י שיגזלו ואין לאל ידם לכוף להגזלן לכך לא ניתן להשבון. ובלא"ה לפמ"ש התוס' בע"ז דף ע"ב וביותר ביאור הוא בדברי התוס' ריש הדר דף ס"ב ד"ה ב"נ מבואר דהאי לא ניתן להשבון היינו בפחות משו' פרוט' דגזל לישראל דמחיל רק משום דצערי' לישראל כל דאינו רק פחות משו' פרוט' לא שייך בי' השב' א"כ ל"ק כלל קושית היפ"ת דלכך אינו בהשב' ויש קצת סתיר' בין פירושם בפרק הדר לבין פירושם בע"ז והמעיין יבחין אבל עכ"פ קושית היפ"ת לק"מ וכמ"ש והנ' הארכתי בזה לפי שראיתי שפירש דאינו בתורת השבון היינו שאינו נפטר על ידי זה ממית' אבל מחוייב להחזיר אבל במחכת"ה לא נזכר מדברי התוספות פרק הדר ששם דחו הפירוש הלז דא"כ למה מוקי דוקא בישראל וגם הדין אינו נכון דכל שאינו בעין אינו חייב להחזיר דמיו רק כשהוא בעין וכמ"ש התוס' שם ודו"ק היטב ועיין במדרש שם פרש' ל"א סי' ד' שדרש מרוב עשוקים יזעקו אלו הנעשקים וכו' ע"ש כל המאמר ומסיים ולפי שהיו שטופים בגזל נמוחו מן העולם והכוונ' למ"ש שלא הי' תיקון העולם. ולכך נימוחו מן העולם ודו"ק. וזהו מ"ש בן נח נהרג על פחות משו' פרוט' מה דנקט ב"נ משום דבמבול חמסו פחות משו"פ והבן

צהר תעש' לתיב' עיין במדרש ח"א חלון וחד אמר מרגליות בשע' שהית' כהה הי' יודע שהוא יום וק"ל למה לא הבין שהוא יום מהתרנגול שהרי אנו מברכין הנותן לשכוי בינ' להבחין בין יום ובין ליל' ומקרא מפורש הוא או מי נתן לשכוי בינ' והרי הוא הכניס שנים שנים מכל מין ועיין יומא בדף כ' קרא הגבר וז"ל כי הגבר מבחין תיכף משיתחיל להתנוצץ היום וגם קודם לו כי יגיע היום בקרוב וזה שמברכין הנותן לשכוי בינ' להבחין בין יום ובין ליל' שזה ענין בינ' מבין דבר מתוך דבר וגם כאן הוא מבין שהיום הולך וקרב ודו"ק

ואני הנני מביא את המבול מים פירש"י הנני מוכן להסכים עם אותן שזרזוני כבר ואמרו לפני מה אנוש כי תזכרנו והוא מדרש בפרשתינו והנ' הרמב"ן תמה כי איך מסכים עמהם והוא משאיר להם שארית לפליט' גדול' ולפענ"ד הכוונ' דהנ' המלאכים קטרגו ואמרו שהאדם מלא שקרים וכדומ' חסרונות וא"כ א"צ לבראותו והנ' אז היו אלו הענינים טענ' שלא יבראו והקב"ה לא השגיח בזה אבל עכ"פ זה ענין התנצלות גדול שלא יענשו כ"כ לפי שהם עלולים לחטא ולכך עתה כי עלה על רצונו להשחית דהקב"ה ברוב רחמיו הגדול' מצא להשאיר שארית ואמר שמסכים עם אותם שאמרו מה אנוש כי תזכרנו וא"כ כיון שכל כך עלול לחטא והיא גרוע זה תהי' לו להתנצלות שישאר לו שם ושארית ולדעתי ז"ש ונח מצא חן אף נח לא הי' כדאי אלא שמצא חן ולכאור' קשה האם משא פנים יש בדבר ולפמ"ש אתי שפיר כי באמת הקב"ה התנצל ע"ז להשאיר לנח כי לכאור' אדרבא זה הי' חסרון גדול שאחרי שיש מציאות שיהי' צדיק בארץ ע"כ יותר יש להעניש לרשעים לזה אמר שגם נח לא הי' כדאי ולא הי' צדיק כ"כ א"כ לכך מצא חן. וזה לדעתי מה שאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ והיינו אחר שכל התנצלות אינו רק שאי אפשר להיות צדיק בארץ א"כ ניהו שאין להם להעניש אבל עכ"פ מהראוי שלא יהי' בארץ וכמו שאמרו המלאכים ולכך רצה למחות את האדם אבל כיון שמצא נח חן וא"כ אם היה צדיק גמור אז היו הרשעים ראויים לעונש גדול אבל כיון שגם נח לא היה כדאי א"כ אדרבא זה התנצלות שלו ולכך זכר אותו לטוב וזה לדעתי מה שתקנו אנשי כנסת הגדולת בתפלת ר"ה וגם את נח באהב' זכרת וכו' בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם על כן זכרונו בא לפניך להרבות זרעו כעפרות תבל והיינו שאדרבה לפי שהאדם אין צדיק בארץ לכך שמת לו שם ושארית

ויבא נח אל התיבה מפני מי המבול. במדרש והובא ברש"י שהי' נח מקטני אמנה ובאמת למ"ד שדרשו לשבח הוא תימה. ולפענ"ד יש לומר דבאמת בצדקתו חשב כי הקב"ה אוהב חסד ולא יחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכיו וחיה והוא בצדקתו וענותנותו חשב בלבו כי בלי ספק יווסרו האנשים בראותם כי בנה התיב' ק"כ שנים ואמר להם שישיבו כי ד' מביא מבול לעולם וכבר אמר יונה כי הגוים קרוגי תשוב' וע"כ ברח מלפני ד'