דברי שאול עה"ת ומגילות רמו

גאוותיך וא"כ זה שאמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אין ד' בקרבכם ושוא תשועת חרב וחנית ואח"כ נתחרטו ע"ז והתעוררו לשוב לד' וז"ש ותשובו ותבכו לפני ד' ובכ"ז לא האזין לקולכם ודו"ק

זה הדבר אשר צוה ד'. עיין רש"י שהביא בשם הספרי משה נתנבא בכה אמר ד' והנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר והיינו שהתנבא בכה אמר ד' כחצות הליל' וכה אמר ד' שימו איש חרבו בפרשת תשא רק שמוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר ובזהר פרשת בלק דף קצ"ח דפוס קראטשין ראיתי דבר תימה שאמר מ"ש בכל דוכתי דנביאי דכתיב כה אמר ד' ובמשה לא כתיב הכי אלא משה דהות נבואתיה מגו אספקלריא דלעילא לא כתיב ביה כה אבל שאר נביאים דמתנבאים מגו אספקלריא דלא נהרא נביאי מגו כה והוא תמוה דהא גם משה נתנבא בכה אמר ד' רק שהוסיף בזה הדבר מיהו לפמ"ש במזרחי דבתחלת נבואתו של משה רבינו שלא זכה עוד לזה הדבר דהיינו הדבר בעיניו לכך אמר כה ע"ש הי' אפשר ליישב אבל לשונו צ"ע דמשמע דבמשה לא כתיב כלל כה והיא תמוה וצ"ע

אנחנו נעל' ונלחמנו כאשר צונו ד' אלקינו. ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה ד' אלקיך את רוחו ואמץ את לבבך למען תתו בידך כיום הזה. הקושי' מבואר בקדמונינו דאיך שייך שהקב"ה יקשה את לבבו כמו שהקשה בהכבדת פרעה ומה שנראה עדמ"ש הקדמונים גבי הכבדת פרעה דכל הכבדה היה לבל ירצה פרעה לשלח ע"י המכות שנתייסר ע"כ הקשה ד' לבבו למען לא יכנע מפני היסורים ויהי' נשאר ביסוריו ע"ש וכמדומ' שכ"כ העיקרים וע"ש בעקרים מאמר רביעי פכ"ה וא"כ גם כאן אחרי שכבר ראה סיחון מה שאירע לבלק וכדומה מהמציקים לישראל וגם באדום ומואב אף שלא נכנעו לפני ישראל הוא משום צווני ד' שלא להתגרות בם וא"כ היה מקום שיכנע סיחון מפני המורא ע"כ הקשה ד' לבבו להעמידו על בחירתו. ומה נכבד בזה מה שאמר הכתוב ולא אבה סיחון ולא אמר בלשון מאן סחון דלפמ"ש החשק שלמה בראש ספרו דהבדל בין לא אבה ובין מיאון הוא שלשון לא אבה יאמר על תכונת הרצון כשהוא בבחינה שוה לעומת החיוב והסתרה בלתי נוטה לאחד יותר מחברו משא"כ במיאון שיורה שיותר נטה אל שלילת הדבר מקיומו יעו"ש וא"כ כאן שהעמידו הקב"ה על בחירתו והיה יכול לבחור בזה כמו בזה ולכך שייך לשון לא אבה וראיתי לאפוקי יהודה בדרוש עין רוגל בהגה שם שהרבה להשיב על הבדל הלז. והנה לפענ"ד ממקום שבא משם סתירתו דמה שהביא ממה שאמר שלמה במשלי אם יפתוך חטאים אל הובא ולא אמר מאן תמאן לפענ"ד שהשכיל שלמה במוסרו במועצות ודעת והדבר ידוע שמאד יקש' על האדם לנטות מהפך אל ההיפך ויותר ניקל להעתיק בהדרגה מעט מעט וא"כ לכך אמר שאף שיפתוהו חטאים בחלקות פיהם שקשה עליו לנטות מדבריהם מכל וכל עכ"פ לא יאבה לעצתם ויהיה עכ"פ בהכרע השוה בחיוב וסתירה ואז יוכל להעתיק אח"כ לשימאן אח"כ משא"כ אם ירצה בתחלה לתת כתף סוררת אזי יאבד גם זאת כי כבד על האדם להנתק מכל וכל מעצת המפתם וחטאתם ומה שהביא מהא דכתיב בפרשת תצא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. לפענ"ד אדרבא לפי ההבדל זה יתפרש בטוב כי היבמ' ברצותה להטיל גנות על היבם על שלא חפץ ליבמ' אז תאמר שאין רצונו מפאת שאינו רוצה אותה אבל היה חפץ לייבם אין עוד עליו אשמה כ"כ כי מואס בה אשר לא תיטב בעיניו ע"כ היא הרבתה לגנותו לאמר מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל ירצה כי מצד מיאונו ואין לבו נוטה לייבם להקים לאחיו שם בישראל ע"כ לא אבה יבמי וירצה שמצדו היה בהכרעה שוה אם לישא או לא רק מצד מצות יבום אינו רוצה וע"כ כתיב אח"כ ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה והיינו שהוא יתנצל עצמו לא שאינו חפץ בהקמת שם אחיו כי אם שאינו חפץ ליבמ' לכך צריך לחלוץ. ובזה מיושב מה שעמדתי זה רבות בשנים מה דהתור' צות' שתרוק בפניו ולדברי אבא שאול דמצות חליצ' קודמת ליבום וא"כ למה תרוק בפניו וכבר כתבתי בזה בתשוב' ובחידושי לתור' מהד"ק:

ולפמ"ש אתי שפיר דאבא שאול חשש פן יפגע באשת אח שלא במקום יבום והיינו כשחפץ בה אבל כשאומר שלא חפץ בה אדרב' מצות יבום קודם דלא שייך חששת אבא שאול. וזהו באמת טענת היבמה שמפני שמיאן בהקמת שם אחיו ע"כ לא אבה ליבמ' וכמ"ש ודו"ק. וזה לדעתי מ"ש הכתוב ולא אבה ד' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ד' אלקיך לך את תקללה לברכ' כי אהבך ד' אלקיך והיינו דלפי מה שדרשו חז"ל דכלם חזרו לקלל' חוץ מאחת וכתב הקלל' לברכ' וא"כ עכ"פ ניכר שבאמת היה נוטה לב ד' באמת שיחולו הקללות לולא האהב' קלקל' השורה ויהפוך ד' הקלל' לברכה וא"כ ממילא זה נקרא לא אבה שלא היה על צד המיאון כי אם היה בהכרעה שוה לכך כלם חזרו לקללה חוץ מאחת וז"ש לא תדרוש שלומם וטובתם דהיינו שבאמת גרמו לך רע שגם הקב"ה לא הפך לגמרי הקללות כולם לברכות וחלו קללותיו. ומיושב מה שהקש' העקיד' דמה ענינו ללא תדרוש דאדרבא כשהפך לטוב אין מן הראוי לשנאתם כ"כ. ולפמ"ש אתי שפיר דהקב"ה לא היה ממאן רק שלא אבה ומכח זה חלו קללותיו וכלם חזרו לקלל' לכך לא תדרוש שלומם וטובתם גם מה שהביא מהמדרש שם יש לדחות ודו"ק ועמ"ש בתור' בחידושי על